ראשי » חדשות » דעות

הנשיא ריבלין נגד ראש הממשלה נתניהו

הנשיא החדש נקלע שוב ושוב לעימות חזיתי עם מי שהיה עד לא מזמן יו"ר מפלגתו. האם מדובר בנקמה או במפגן עצמאות?

לרה"מ בנימין נתניהו אין מזל: נגזר עליו להתעמת עם שלושת נשיאי המדינה אשר כיהנו ומכהנים לצדו כראש ממשלה – עזר ויצמן ז"ל, שמעון פרס וראובן ריבלין. קשרי נתניהו-ויצמן הם כבר עניין היסטורי. יחסיו עם הנשיא שפרש רק בקיץ שעבר, פרס, עמדו בסימן מתמיד של עקיצות, רמזים ואף הצהרות נשיאותיות גלויות נגד עמדותיו של ראש הממשלה. אחד העימותים האחרונים בין השניים עסק בדרישת נתניהו מן הרשות הפלשתינית להכיר בישראל כבמדינת העם היהודי. פרס, אמנם בתגובה לא מיידית, התאמץ להביא לידיעת  נתניהו והציבור כי זוהי דרישה מיותרת מצדו של ראש הממשלה. עמדתו פגעה בעמידתו של נתניהו מול ארה"ב. זאת ועוד, לאורך כל עידן כהונתו לצד נתניהו לא חדל הנשיא פרס להתגעגע לתפקיד שר החוץ, אם לא למעלה מכך.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
-  עוטף עזה: ירי לעבר ג'יפ צבאי, צה"ל השיב בירי טנק
- "בזכות הפעולה של זידאן נמנע טבח גדול יותר"

בימים אלה חוזר דפוס עימות זה לתחייה, והפעם עם הנשיא החדש ריבלין. הוא החל עוד כאשר האחרון רץ למשרת הנשיא. נתניהו, כזכור, לא רצה בו. אולי חשש כי ביום פקודה, לאחר ספירת קולות הבוחרים לכנסת, יטיל הנשיא ריבלין את מלאכת הרכבת הממשלה על מועמד אחר. ואולי הייתה זו - לפי השמועה לפחות - אמירה עוקצנית מסוימת שהשמיע ריבלין לפני בחירתו כלפי שרה נתניהו.

עמדה פומבית מושחזת

כזכור, נתניהו אף הרחיק לכת והרהר בקול בביטול מוסד הנשיאות, בבחינת "רק לא ריבלין". לאחר שנכנס למשכן הנשיא, הלכו והתעצמו עמדותיו העצמאיות של ריבלין כנשיא, למורת רוחו של נתניהו. אמנם השניים נפגשו למה שכונה "פגישת פיוס" או "פתיחת דף חדש", אבל עד מהרה התברר כי ריבלין נוקט עמדות של עימות - לגודל אכזבתם של ליכודניקים רבים, שציפו כי במשכן ידור נשיא "חרותניק" למהדרין. הם לא אהבו את הביקור המתוקשר של שלו בכפר-קאסם, כשהתייחד עם קורבנות הטבח מאוקטובר 1956.

את ביקור הנשיא

בכפר-קאסם עוד היה אפשר לנמק בקלות, לכאורה: הוא הנשיא של כולם, יהודים כערבים. הלוא כך גם הבטיח עוד בעת המרוץ לנשיאות, ובתמורה זכה בתמיכת חברי הכנסת הערבים. כמעט כולם בחרו בו. אבל בימים האחרונים נקט הנשיא ריבלין עמדה פומבית לעומתית נוספת, ואפילו יותר מושחזת: הוא הביע התנגדות נחרצת לחוק הלאום, שעליו עדיין אומרים כי עליו תיפול או תקום לתחייה ממשלת נתניהו השלישית. החוק הזה הוא ממש בבת עינו של נתניהו. מפיו שמענו כי יאושר בכנסת גם במחיר פירוק הקואליציה והליכה לבחירות - עד כדי כך. ובכל זאת, ריבלין התנגד בקול רם. עמדתו בוטאה בפומבי, ולא באמצעות "שרף" או "מקורבים". זו הייתה סטירת לחי פוליטית שהנחית הנשיא על פני ראש הממשלה.

וכך צף ועלה אל פני השטח הפוליטי ריבלין ה"ישן", שהתבדל מרוב סיעת הליכוד בכנסת ונקשר בשלישייה מרידור-בגין-איתן. עמדותיהם של השלושה בתחומי המשפט וזכויות אדם גרמו לכך שמצאו את עצמם מחוץ לכנסת. כעת מככבת בסיעה שלישייה אחרת לחלוטין – דנון-לוין-רגב. ריבלין קורא עליה תיגר.

וכאילו לא די בכך, ביטל השבוע הנשיא את ההזמנה לזמר עמיר בניון להופיע בבית הנשיא עקב מילות שירו מעורר המחלוקת. למעשה זהו עוד מהלך נשיאותי לעומתי כלפי הליכודניקים, שבניון הוא חביבם ונתניהו הוא מנהיגם. רבים עשויים לפרש אותו כמהלך בעל יסוד נקמני על שום התנגדותו הפעילה של נתניהו להכתרת ריבלין כנשיא, אך אין ביטחון שזו פרשנות נכונה. אמנם ריבלין לא שכח ולא סלח גם היום, חודשים לאחר בחירתו, את התנגדותו הפעילה של נתניהו לבחירתו, אבל נראה כי יסוד הנקמה רחוק מאופיו הלבבי, החם. עכשיו רק נשאר לראות אם יתמיד בהבעת עמדות עצמאיות, למורת רוחו של נתניהו, או יחדל מכך למען שלום בית והפשרת האווירה בין שתי הלשכות החשובות ביותר בירושלים. דבר אחד בטוח: האזרח מן השורה בוודאי אינו חפץ במִחזוּר עידן פרס-נתניהו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יעקב אחימאיר

יעקב אחימאיר הוא עיתונאי הכותב ומשדר. עיסוקו העיקרי: עורך ומגיש התוכנית "רואים עולם" בערוץ 1. במאמריו הוא משלב, ככל יכולתו וזכרונו, מלקחי הפוליטיקה הישראלית והעולמית שאותה הוא מסקר - ומלקחי ההיסטוריה שאותה למד - ואף למד לאהוב

לכל הטורים של יעקב אחימאיר