זיכרון מודחק בתקיפה מינית הוא דבר אמיתי
מתוך ניסיון ארוך שנים ניתן לומר: פגיעה מינית יכולה לבוא לידי ביטוי גם אחרי שנים ארוכות. זה לא עושה את האירוע פחות טראומתי
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- לבני התקפלה: משכה את הערר על חוק חנין זועבי
- הותר לפרסום: שב"כ סיכל פיגוע של חמאס באצטדיון טדי
תקיפה מינית, הכוללת בתוכה רמות שונות של פגיעה: אונס, אונס קבוצתי, ניסיון לאונס, אונס מתמשך, גילוי עריות, מעשה מגונה והטרדה מינית, הינה תופעה טראומטית, בהיותה מערערת הנחות יסוד בסיסיות לגבי ביטחון אישי, יוצרת חוויה משפילה ומבישה של פלישה אל המקום האינטימי ביותר וחילולו.
ואכן, עומקה של הפגיעה המינית יוצרת טראומה. טראומה קשה כמו הלם קרב או נפילה בשבי. ואולם בשונה מתופעות אלו, האונס נחווה גם בבדידות קשה, פעמים רבות גם תוך תחושות נטישה והאשמה עצמית, מה שהופך את מנגנון הפגיעה למורכב עוד יותר במקרים כאלו. ייחודיותה של הפגיעה המינית על פני טראומות אחרות, ועוצמתה של הפגיעה, מאפשרת לנו, אולי, להבין את תוצאותיה החמורות ואת ההשלכות הנפשיות הנלוות לפגיעה המינית. כשמדובר בקטינים, ובפרט אם מדובר בהתעללות ממושכת, השלכות הפגיעה עלולות להוליד תסמינים פוסט-טראומתיים מורכבים במיוחד.
מתוך ניסיון ארוך שנים של טיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אנו יודעות לומר היום כי כל מי שעובר טראומה מינית, נפגע בנפשו. הפגיעה יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות ובסימפטומים מגוונים. לעיתים לא קיים ביטוי מיידי לפגיעה והתופעות מתעוררות לאחר פרק זמן, קצר או ממושך, עד שנים ארוכות לאחר המקרה הטראומטי.
במקרה של פגיעה מינית ממושכת בילדות נוצר קרע של ממש בנפש. אלימות מינית קשה המופעלת על ילד קטן, על ידי בן משפחה או אדם קרוב אחר בו הוא תלוי ונותן את אמונו המלא, היא דבר שאינו ניתן לעיכול, והילד רך השנים אינו מסוגל להתמודד איתה. הפגיעה, הבלבול, משבר האמון הגדול, המזעזע את כל המבנה האישיותי, יוצר קרע ומערער כל חלקה פנויה בנפש, עד שהגוף האנושי, המתוחכם כל כך, מפעיל במצבים אלו את מנגנוני ההישרדות החזקים ביותר שלו. מנגנוני ההגנה מול הטראומה, ביניהם מנגנוני ההדחקה והניתוק, הם הדרך היחידה של הגוף להתגונן מפגיעה חזקה כל כך. וכך במקרים אלו בהם מופעל מנגנון ההדחקה החזק ביותר ואיבוד הזיכרון, נחסמת דרכה של ההתעללות אל התודעה והזיכרון, עד שהגוף האנושי יצליח להתמודד עם הטראומה.
כי צריך לזכור שלמנגנוני הגנה אלו, החשובים
התופעות הקשות הללו הנלוות לפגיעה המינית, הן מחיר גבוה שניצולי וניצולות הפגיעה משלמים. אבל כדי להתמודד איתן ולנטרל את הפגיעה הגוף יצטרך לפגוש את הצל. אז ורק אז, עשויה הפגיעה לצוף אל הזיכרון ולעורר מחדש את סיפור הפגיעה. ההזכרות המאוחרת, שהינה חלק בלתי נפרד משלב ההתמודדות והריפוי, היא למעשה אותה קריאה של הגוף אל הצל ששר לנו פוליקר: "בוא נעוף רחוק, אתה תהיה לי כנפיים, אל חיבור דמיוני שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי. בוא נקפוץ, נמריא, נעוף אל קשר הצל והגוף די להמשיך לברוח אל מה שתמיד רצינו לשכוח".
הכותבת היא עורכת דין, והיועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם