חוק הלאום: מדוע נזכרו רק עכשיו להגדיר את המובן מאליו?

עיגון העקרונות שנכתבו במנדט הבריטי ובמגילת האו"ם הם מהות החוק החדש, שמנסה לתקן את עוולות המשפטזיציה המוגברת וחקיקת השוויון המוגזמת

בועז העצני | 27/11/2014 18:33

תגיות: חוק הלאום

ב"ניו-יורק טיימס" נכתב לאחר ההצבעה בממשלה על חוק הלאום כי "מאז הקמתה ב-1948, קיומה של ישראל ועתידה (...) התבססו על עיקרון היותה דמוקרטית לכל אזרחיה". המאמר המשיך וטען כי "הכרזת העצמאות שלה, שמספקת עקרונות מנחים למדינה, מבהירה כי היא הוקמה כמולדת למען יהודים ומבטיחה שוויון זכויות מוחלט לתושביה, ללא קשר לדתם, מוצאם או למינם".
האם הדברים נכונים? לא. ישראל הוקמה כבית לאומי לעם היהודי, המפלה את היהודים לטובה. הדוגמה הבוטה ביותר למצב זה מצויה בחוק השבות, המקנה אזרחות מלאה ומיידית בתוספת סל קליטה נאה לכל אדם המגיע מחוץ לישראל - ואפילו במקרה שרק סבו היה יהודי, למרות שהוא עצמו אינו יהודי לפי ההלכה. לעומתו, ערבי שמשפחתו חיה בחברון מאתיים שנה אינו זכאי לאזרחות. זהו חוק שניתן לפרשו כגזעני למהדרין, אך הוא אינו אלא "אפליה מתקנת", בסיס קיומה של מדינת ישראל היהודית בלב מרחב מוסלמי ענק.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- "בזכות הפעולה של זידאן נמנע טבח גדול יותר"
- באוסטרליה חוששים: האנטישמיות מגיעה גם לכאן

למרבה ההפתעה, דווקא החוק הבינלאומי תומך בגישה הזו: המסמך הבינלאומי המחייב האחרון שהתייחס לסוגיה הוא כתב המנדט משנת 1922, שבו הטיל חבר הלאומים על בריטניה להקים בארץ ישראל בית לאומי לעם היהודי, שבו יישמרו ליהודים הזכויות המדיניות. זאת, בניגוד לזכויות אזרחיות ודתיות בלבד שיישמרו לבני דתות אחרות: "ייסוד בית לאומי לעם ישראל בארץ ישראל, בתנאי מפורש שלא ייעשה דבר אשר יפגע בזכויותיהן האזרחיות והדתיות של העדות שאינן יהודיות הנמצאות בארץ (...) הואיל ועל ידי כך הוכרה הימצאות קשר היסטורי בין העם היהודי לבין ארץ ישראל, המשמש יסוד לכונן מחדש את ביתו הלאומי בארץ הזאת (...) המנדט יהיה אחראי ליצור בארץ תנאים מדיניים, מנהליים וכלכליים המבטיחים את הקמת הבית הלאומי היהודי (...) וכן את שמירת הזכויות האזרחיות והדתיות של כל תושבי ארץ ישראל, ללא הבדל גזע ודת". האו"ם, ממשיכו של חבר הלאומים, אימץ במגילתו את המשכיות המנדט.

ואכן, חוק הלאום החדש מכניס את ההגדרות הללו לספר החוקים הישראלי כחוק יסוד, ומגדיר את מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי – ורק למענו. הוא אף קובע שמקומה של המדינה הוא בארץ ישראל, לצורך מימוש שאיפתו להגדרה עצמית על פי מורשתו התרבותית וההיסטורית. גם המשך החוק תואם את רוח כתב המנדט, ומגדיר את המשטר כממשל דמוקרטי המחויב לזכויות האישיות של כלל אזרחיה.

לכן עולה השאלה: מדוע נזכרו כעת

להגדיר את המובן מאליו? חוקי היסוד שנחקקו במדינה עסקו בשוויון בין כלל האזרחים, ובכך קיצצו וטשטשו את היתרון המובנה שאמור היה להיות ללאום היהודי במדינה. חוק האזרחות מ-2003, המונע מתן אזרחות אוטומטית לערביי יהודה, שומרון ועזה במסגרת "איחוד משפחות", נועד למנוע הצפה של אזרחים פלשתינים הנישאים לערביי ישראל. המצב החוקי לא אִפשר למדינה לומר את האמת – דהיינו, רצון המחוקק הוא לשמור על אופייה היהודי של המדינה. לכן בבג"ץ נעשה שימוש בתירוץ ביטחוני רופף, והחוק בקושי עבר את מבחנו.

החוק הנוכחי אינו מאפשר להגדיר התיישבות כיהודית, ומחסל אותה ככלי ציוני אסטרטגי לאחיזה יהודית בקרקע, לקיום רצף יהודי ולמניעת רצף ערבי - וזאת כאשר ברור לחלוטין מהו המאבק הלאומי בין הערבים והיהודים בשטח. הוא אמנם לא מונע מיהודים להתיישב בישובים ערביים, אבל בשטח התושבים לא יתנו לזה לקרות. בג"ץ קעדאן משנת 2000 חיסל את מושג "ההתיישבות היהודית" וכפה על הסוכנות היהודית וקק"ל להכניס משפחה ערבית לישוב קציר, שהוקם כדי להוות חיץ יהודי בין הרצף ההתיישבותי הערבי בוואדי ערה לריכוזים הערביים בשומרון. בעקבות הפסיקה הזו ישנם יישובים יהודיים שאינם מתרחבים, הואיל וברור שערבים בגיבוי בג"ץ יציפו את השכונות החדשות שייבנו בהם. החוק החדש עשוי למנוע מצב מעין זה.

החוק החדש אף הכרחי לנוכח המשפטיזציה המשתוללת בארץ. במדינה שבה הכול נמדד באמצעות הגדרות משפטיות הגוברות על אלו הערכיות ומה שקובע הם סעיפי החוק ותו לא, הרי שיש להגדיר בחוק את הערכים שהיו עד לא מזמן מובנים מאליהם. החוק לא יפריע לחיים האישיים של האזרחים הערבים במדינה, אך יגביל את יכולתם לשנות את אופייה ויבלום את הפיכתה ל"מדינת כל אזרחיה". זו הסיבה שפת"ח, חמאס, ממשל אובמה והשמאל נזעקו נגדו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו