כוכבים נולדים גם במפלגות קיקיוניות
במערכות הבחירות בישראל, מבעד לשכבות מופע הראווה, הנוצץ, מחפשים כולם את האברהם אבינו שלהם. את המנהיג המוסרי, הטוב, החכם, ומנפץ המוסכמות
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- לימור לבנת הודיעה על פרישה מהחיים הפוליטיים
- ליברמן וכחלון חתמו על הסכם עודפים ביניהם
פורמט שמעבר לים שמו – 'אמריקן איידול [=אליל]' ובמחזה שעליו אני מדברת, שמו – "מסופטומיין איידול", שם נהדר אם חושבים על מסופטומיה, אלילים וכל השאר. בימים שבהם נכתב המחזה ובויים, לא חשבה אף אחת מהיוצרות שלו על בחירות קרבות ועל מופע הריאליטי הזול שנאלץ להיחשף אליו בשלשת החדשים הקרובים. "אני ארפא את הכלכלה" "אני אשיב את הביטחון", אני אתקן את יחסי החוץ". בטח. כולכם. תור מי עכשיו?
מזה עשרים שנה שנשות גוש עציון המוכשרות, דוברות האנגלית, משתוללות על הבמה ביצירה מוזיקלית-תיאטרלית המבוססת על דמויות או סיפורים תנכ"יים. הפעם היו אלה אברהם ושרה. נודדים בעולם, מנסים להפיץ דרך של יושר וחמלה ומוסר תוך ניתוץ אלילים מקומיים.
אברהם מסרב להשתתף במשחק. למרות היותו בנו של תרח, יצרן האלילים הגדול, הוא לא מעמיד את האל המופשט שלו להתמודדות מול כל השאר אלא שובר את הכללים – ואת האלילים – ומרסק אותם.
וכאן, טומנת האנלוגיה הפתעה. אני מבקשת לטעון, כי במערכות הבחירות בישראל, מבעד לשכבות מופע הראווה המוכתב על ידי משרדי הפרסום, הנוצץ, מצלופן ומפלסטיק, מחפשים כולם את האברהם שלהם. את המנהיג המוסרי, הטוב, החכם, ומנפץ המוסכמות. כמובן, בניגוד לסיפור המקראי – בחיים האמיתיים זהותו של אברהם נסתרת, לא בטוח שהוא משתתף בכלל במשחק. למעשה, גם אלה שכל פעם מתיימרים לשאת לשווא או לא את שמו של אברהם אבינו אינם בדיוק שומעים קולות משמים, ודרכם לארץ המובטחת אינה נהירה להם, או לבוחריהם.
אבל עצם הרצון הוא יפה. ותופעת המפלגות הקיקיוניות הצצות מדי מערכת בחירות - יפה גם היא, משקפת רצון עז לחפש איזה שינוי, לזהות איזה אברהם מקומי ואמיץ, למרות תוחלת חיי הקיקיון שלה, והלעג שהיא רגילה לספוג.
מאז ומתמיד, מצעה של מפלגה קיקיונית כזו הוא מצע מרכזי עם אלמנט מאחד, והיא שואפת באמת ובתמים לתיקון המצב והמדינה והעולם, תופעת המפלגה הקיקיונית מלמדת משהו על התרבות שבתוכה היא מנסה לפעול, וגם אם היא נכשלת, ומתברר שהיא אינה אברהם אלא בקושי אליעזר, או זלפה, יש קסם עצום, ואנרגיה עצומה, בעצם ההרפתקה והרצון למצוא את ה'אברהם' התורן, ולבחור בו.
אחרי הבחירות נהיה ממילא קשה ומסובך, כמו בחיים, כמו בתנ"ך. יש בעולם פרעה ואבימלך ורעב, ולוט, וסדום ועמורה, ומשרתת יהירה ששמה הגר. מעולם לא היתה דרכם של מנהיגים ולוחמי צדק קלה או נעימה. על זרי הדפנה שלהם הם מספיקים לנוח בדיוק חמש דקות, אם בכלל. במקרה של אברהם מדובר בשנים ספורות.
רק בגיל זקנה ושיבה, שבעי
השיר הידוע של חוה אלברשטיין, "לסבי ישנה חצר, ועץ אחד מופלא בה", מאשים את בני האדם בעולם על שהם מעדיפים גזר וצנוניות על פני כוכבים. אני רוצה לטעון שהשיר טועה. אמנם לפעמים יש בלבול מסוים בין כוכבי-קישוט שמנצנצים לדקה באולפן ונעלמים, לבין הדברים האמיתיים שקורצים לנו משמים בלילה בהיר, אבל הקריאה 'הבט לשמים וספור את הכוכבים' היא קריאה מכוננת, מנוע חזק מאד, שאין לזלזל בו.
בתוך כולם - גם אם הם נבדלים זה מזה בדעותיהם - מסתתר הרצון הזה להסתכל בשמים, ולראות בהם משהו גבוה ומאיר יותר שאפשר להוריד לחיינו שלנו פה על האדמה. עכשיו נשאר רק לזהות את אברהם, ולבחור בו. שיהיה לנו בהצלחה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם