רק לברוח מהסבל
החלטת השופט רחמים כהן לאפשר ניתוק של חולה סופני ממכונת הנשמה מסמנת את הכיוון המסוכן שאליו צועד הליברליזם הקיצוני. אסור לסטות מחוק החולה הנוטה למות, השומר על איזון בסוגיה הרגישה
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו [אהבתי
- הדוס של כחלון: הרב פוירשטיין בדרך ל"כולנו"?
- גוברים הסיכויים לפרישתו של אלי ישי מש"ס
'דיגניטאס' הוא ארגון המסייע להתאבדות של אנשים הסובלים ממחלות חשוכות מרפא, גופניות או נפשיות. עד 7 בפברואר 2008 סייע הארגון להתאבדות של למעלה מ־800 בני אדם מכל העולם. בישראל פורסם בהרחבה סיפורו של שדר גלי צה"ל עדי טלמור, שהתאבד בסיוע הארגון.
מכתב התגובה שנשלח מ'דיגניטאס' לזאב הגיע אלי ביום רביעי השבוע. הטקסט, שמובא פה בתרגום חופשי שלי, ממחיש אולי יותר מכל טיעון אחר את המדרון החלקלק שמסתתר מאחורי המושג המכובס 'המתת חסד'. הטקסט פותח באמפתיה. "אנחנו באמת מבינים אותך ואת המצב הקשה שאיתו אתה מתמודד במשך תקופה ארוכה כל־כך", כותבים אנשי הארגון. "למרבה הצער, איננו מסוגלים בשלב זה לעזור לך". הבעיה היא, שימו לב, חוסר שיתוף פעולה מצד רופאים שוויצרים. "אנחנו לא מכירים רופא שוויצרי שעובד איתנו שיהיה מוכן לתת לנו את האור הירוק לסיוע בהתאבדות במקרים כמו שלך, ואיגוד הפסיכיאטרים השוויצרים אף יעץ לחבריו שלא לשתף פעולה עם הארגון כאשר מדובר בסיוע להתאבדות לאנשים דיכאוניים".
"בעיה נוספת היא", נאמר במכתב, "שיש עדיין כמה מקרים התלויים ועומדים בבתי המשפט בשוויצריה, והחוק לא לגמרי ברור במקרים שבהם לא מדובר במחלות סופניות". המכתב נחתם בעידוד: "אנחנו נלחמים על הנושא, כפי שאנחנו נלחמים על זכות הבחירה החופשית – ולא משנה באיזו מחלה מדובר. עם זאת זה עשוי לקחת זמן, כי אנחנו ארגון קטן עם משאבים מוגבלים".
פרשנות אינפלציונית
השבוע פורסם פסק הדין התקדימי של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, רחמים כהן, שהתיר לנתק ממכונת ההנשמה חולה שסבל במשך שנים מ־ALS, מחלת ניוון שרירים סופנית. זאת למרות שלפי הערכות הרופאים נותרה לו יותר ממחצית שנת חיים, ועל פי ‘חוק החולה הנוטה למות‘ לא ניתן לנתקו ממכשירי ההנשמה. פסק הדין שניתן בניגוד לחוק התבסס על חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.
"אמא שלי עכשיו/ שוכבת ומנסה למות/ פתאום התנערה כלביאה/ סרבנית ואמרה בלי מלים: אני שבעה/ חייתי די/ בימים הבאים/ בשנה הבאה/ כל פרחי הגליל הנפלאים יצמחו בלעדי", ציטט וינשטיין את שירה של דליה רביקוביץ' בפתח המסמך שפרסם.
אחרי שהתפלפל על החילוק שבין פעולה אקטיבית המביאה למותו של אדם, לפעולה פסיבית של הימנעות מטיפול רפואי או מחדל שיש בו כדי להביא לכך שהמחלה תגבר על האדם ותכריע אותו, ולאחר שהבחין בין טיפול רציף לטיפול בדיד או מחזורי הניתן לחולה מעת לעת, קבע וינשטיין כי "גם אם חוק החולה הנוטה למות אינו חל במישרין בענייננו בשל כך שאין זה ברור שתוחלת חייו של המבקש היא פחותה מחצי שנה, הרי ברור
הסיפור של זאב שהובא לעיל מסמן את הכיוון שאליו צועד שיח הזכויות המופקר. ברמה הרעיונית הליברלים הקיצוניים חולקים מכנה משותף עם מסורות הזן־בודהיזם: התייחסות לפתרון 'בעיית הסבל' כפרויקט המרכזי של החיים. תמצית חיינו היא בריחה מהסבל אל עבר השמש הזורחת של האושר. לא "כי בצלם א־לוהים ברא את האדם", ובטח שלא "מה חובתו של האדם בעולמו".
מכאן המסקנה הלוגית ברורה. אם איכות החיים קודמת לעצם החיים ואם ערך החופש האישי דורס כל ערך אחר, גם את ערך החיים עצמם, מדוע שלא להתיר התאבדות לצעירים שהחיים לא באים להם טוב בעין? חוק החולה הנוטה למות נוסח בקפידה, והוא שומר על האיזונים ההלכתיים והמוסריים בנושא הרגיש. כל שינוי שלו ביוזמה פרטית של יועמ"שים או שופטים הוא משחק באש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם