עוד משהו חדש מתחיל
הוא ניגש בצעדים כושלים למחשב, פותח את הפייסבוק וכותב: "זהו, החלטתי. למען עם ישראל אני מודיע לכם על התמודדותי בפריימריז לבית היהודי. בעזרת השם נעשה ונצליח!"
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- ממתין להשתלת כליה: פואד פורש מהפוליטיקה
- תוצאות הנתיחה: אבו עין סבל מבעיות רפואיות ומת מהתקף לב
"אתה יודע טוב מאוד למה אני כועסת", רשפה לעברו, כאילו רק חיכתה שישאל כבר. "באמת שאני לא יודע", ענה בקול שקט. "למה אתה תמיד צריך להיות שונה, למה", הטיחה בו. "למה מאיר פינקלוביץ' יכול, יוסף מהמכולת יכול, הבנתי שאפילו דוד החרש-אילם לא פוסל את האפשרות, אבל אתה – כמו עציץ".
הוא הבין מיד במה מדובר. מאיר, יוסף ודוד, באמת נראו יותר טוב לאחרונה. שמץ מתפארת נעוריהם קם לתחיה. לא פלא. יוסף רץ כל בוקר לפני שהאספקה מתנובה מגיעה. מאיר הוציא את כל המתוקים מהבית. דוד סתם נראה לו בדיכאון אבל זה לא משנה את התוצאה – הוא הצליח להרזות לפחות חמישה קילו.
"את צודקת. אני ארוץ גם", אמר מבלי לחשוב על ההשלכות. הנהרה שנשפכה באופן מיידי על פניה דמתה בעיניו לרגע שבו השחיל את הטבעת על אצבעה, אי-אז לפני שני עשורים. "ידעתי. ידעתי שגם אתה יכול, חמוד שלי", אמרה והלכה להכין לו לארוחת הערב את הביצה הרכה שהוא אוהב, זו שרק היא יודעת איך לעשות לו כמו שצריך.
כשאכלו, הפטיר מניה-וביה שהוא חייב אם כך ללכת ולקנות נעלי ספורט מחר. היא נתנה בו מבט מוזר. "נהיית לי משורר פתאום, משתמש במטאפורות". הוא לא הבין על מה היא מדברת. "אני באמת חייב לקנות נעליים חדשות. הריבוק הישנות שלי הרוסות לגמרי".
רק עכשיו קלטה את גודל הטעות.
"לא רציתי שתרוץ ממש, חמור-גרם", התפרצה והלכה לחדרה בוכייה. המום כולו ניגש לחדר וניסה לדבר אל ליבה. "אז למה התכוונת, אהובתי". שתרוץ בפריימריז של הבית היהודי, אוויל שכמוך! הפינקלוביצ'ית כבר שבוע מבקשת בקבוצת הווטסאפ של הבנות סיסמה קליטה למרוץ של בעלה. יוסף נותן פתאום לקנות בהקפה, ומדבר על זה שיש לו ניסיון בכלכלה ויכול בהחלט לתרום למפלגה, ודוד החירש-אילם – דוד בונה על זה שנמאס לאנשים לשמוע כל הזמן את הח"כים מדברים. "גם ככה לא מקשיבים לכם, אני לפחות לא אבלבל לכם את המוח" – זו סיסמת הקמפיין שלו בפייסבוק. אתה מבין, כולם רצים לבית היהודי. חוץ ממך, כמובן. אבל אתה הרי חייב להיות שונה. הייתי צריכה להקשיב לאמא שלי לפני עשרים שנה! ועכשיו צא מהחדר, אני רוצה להיות לבד".
לבו הלם במהירות. מצד אחד, הוא חש שנישואיו עומדים על כף המאזניים. מצד שני, ברור כשמש שאיני מתאים. מה הקשר ביני לבין להיות חבר כנסת. נכון, שמו הופיע פעמיים בחמש השנים האחרונות במדור הרכילות של עלון השבת, אבל גם אז היה זה עם טעות כתיב. נכון, יש לו תמונה עם יו"ר המפלגה, אבל מדובר בתמונה שצולמה כשהיה מדריך בשבת ארגון והיו"ר שבא לבקר בסניף היה זבולון. לא אורלב, המר. ובכלל, אין לו מושג מה זה אומר להיות פוליטיקאי, הוא לא משכיל במיוחד, חסר ניסיון ובעיקר חסר חוט שדרה.
וכאילו כדי להוכיח את הטענה האחרונה, הוא
טינג – נשמע הצליל המבשר על תגובה ראשונה. "אני לא אסתכל, זה לא מגיע לי", ייבב לעצמו. בסוף הסתכל בחצי עין. "תותח! אנחנו איתך!". יופי, כבר מתחילים אתי בציניות, חשב במרירות. אבל אז עוד טינג – "סוף סוף מישהו איכותי! בהצלחה!". ואז עוד אחד. ועוד טינג. ולייקים. כמה לייקים. עשרה בשתי הדקות הראשונות. עוד ארבעים בחמש הדקות הבאות. ואז מישהו שיתף. ואז עוד שניים. שעה שלמה ישב המום מול המחשב, מפבלבל בעיניו ולא מאמין למשמע אוזניו. אחרי שהגיע ללייק ה-200 ניגש לחדר השינה. "את שומעת?", "כאילו יש לי ברירה", נשמעה בקושי התגובה, ראשה עדיין טמון בכרית הרטובה מדמעות. "תגידי, את יודעת מתי התאריך האחרון להכרזה על התמודדות לראשות המפלגה?"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם