שתי חברות יצאו לדרך

לימור לבנת נוהגת באופן תקין ואחראי יותר מציפי לבני. בניגוד לשרת המשפטים המפוטרת, שרת התרבות לא מחליפה מפלגה כדי לשמור על הכיסא

יעקב אחימאיר | 11/12/2014 22:32 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
לימור לבנת היא "נסיכה". גם ציפי לבני. לימור היא הבת של עזריאל, לוחם הלח"י ושל זמרת שירי המחתרות, שולמית. ציפי היא בתו של איתן לבני, מי שהיה קצין המבצעים של האצ"ל ואחר-כך חבר כנסת, וכן של לוחמת האצ"ל, שרה הידועה. מילות שיר בית"ר שגורות, בלי ספק, בפיותיהן של השתיים. מן הסתם הן יודעות בעל-פה את כל בתי השיר, כמו גם את מילות השירים 'עלי בריקדות' ו'חיילים אלמונים'. היום אלה שירי טכסים גרידא. ספק גדול אם שחקני בית"ר ירושלים שיננו את מילות שיר בית"ר לפני שחתמו על  חוזיהם השמנים.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- מחדל חמור בצה"ל: מצגת סודית דלפה לאינטרנט
- הדוס של כחלון: הרב פוירשטיין בדרך ל"כולנו"?

בבחירות לכנסת ה-20 כבר לא יהיו נסיכים שיתמודדו על מקום ברשימת הליכוד, אולי למעט צחי הנגבי, "נסיך" אף הוא, בנם של חברי הלח"י, עמנואל הנגבי וגאולה כהן. אבל ככלל, עידן הנסיכים כמעט תם ונשלם. השרים עוזי לנדאו ויאיר שמיר נטשו מזמן את הליכוד. שני נסיכים נוספים נפלטו מרשימת הליכוד היוצאת – בני בגין ודן מרידור. ייתכן שלימור לבנת, שהצליחה לשרוד כנסת נוספת, חששה שגורל דומה יפקוד אותה בבחירות שלפנינו, והעדיפה לפרוש ביוזמתה. 

לבנת עצמה הכחישה את שמועת חששותיה מפני הדחה, והשמיעה את האמירה "מיציתי". היא לא פורשת מן הליכוד, ובוודאי לא מאותתת שהיא פנויה להצעות ממפלגות מתחרות, לו היתה  מוכנה להזיז את כסאה לצד אחר במליאת הכנסת, אולי הייתה מקבלת בתמורה הבטחה למקום ריאלי ברשימה אחרת. מפלגת כחלון, למשל, היה מאפשרת לה  להיות חברה בכנסת ה-20, אבל לבנת נשארת בליכוד ומחוץ לכנסת.

"רק חמור אינו משנה את דעותיו", אמר פעם משה דיין, ואף מימש בגופו את המשל. נסיבות פוליטיות משתנות הן אכן נימוק לגיטימי לנטישת מחנה ומעבר למחנה אחר, ולו גם למחנה פוליטי יריב. ואולם, כאמור, רק כאשר הנסיבות משתנות ולא כאשר צונחים סיכויי הבחירה מחדש. דא עקא, ציפי לבני נוטשת את מפלגת התנועה שהקימה במו ידיה לא בגלל מפנה רעיוני רדיקאלי בהשקפת עולמה. בעת כתיבת שורות אלו היא נושאת ונותנת עם מפלגת העבודה, תאומתה הרעיונית, בעיקר כדי להוסיף ולכהן בכנסת. התוצאה של המעבר הזה ושל מעברים בין סיעתיים דומים היא שהכנסת חדלה מלהיות ממוסד מחוקק והופכת למעין לשכת תעסוקה. חברי כנסת מכהנים מעדיפים לא להסתכן בפסק דינו של הבוחר ומתאמצים להבטיח לעצמם מראש מושב בכנסת הבאה על ידי עסקה עם מפלגה אחרת.

לימור לבנת, לאורך כל   עשרים-ושתים
שנות חברותה בכנסת, לא נטשה את מפלגתה, גם כאשר ידעה כי סיכוייה להיבחר על ידי המתפקדים,  אינם גבוהים. לעומתה, ציפי לבני, אם אכן תחבור למפלגת העבודה בדרך זו או אחרת, תשבור בכך שיא של החלפת מסגרת מפלגתית. תחילה היא ייצגה את הליכוד, אחר-כך את קדימה, משם דילגה ל'התנועה' ועכשיו היא בדרך למפלגת העבודה. ארבע מפלגות בחמש-עשרה שנים.

דן מרידור, בני בגין וצחי הנגבי, שבו הביתה לליכוד אחרי תקופת כהונה או שתיים במפלגה אחרת. לבנת – לא שבה לליכוד, ואף מתרחקת ממנו. הכול חוקי, הכול תקין לכאורה, ובכל זאת בעייתי מאוד. נדודים סדרתיים של חברי כנסת מסלפים את רצון הבוחרים ומחלישים עוד יותר את אמון האזרח בנבחריו. סימן שאלה מתמיד מרחף על הליך הבחירות. מעט מאוד בוחרים יכולים להיות בטוחים ביום הקלפי שחברי הכנסת במפלגה שבה הם בוחרים אכן יישארו נאמנים לה לאורך ימים ובחירות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יעקב אחימאיר

צילום:

יעקב אחימאיר הוא עיתונאי הכותב ומשדר. עיסוקו העיקרי: עורך ומגיש התוכנית "רואים עולם" בערוץ 1. במאמריו הוא משלב, ככל יכולתו וזכרונו, מלקחי הפוליטיקה הישראלית והעולמית שאותה הוא מסקר - ומלקחי ההיסטוריה שאותה למד - ואף למד לאהוב

לכל הטורים של יעקב אחימאיר

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק