פתאום כולם חברתיים
מועמד לכנסת שמציג את עצמו לפתע כ'חברתי' צריך להציג גם משנה סדורה בנושא. כהונה בבית הנבחרים היא לא פרס, אלא מנדט לתיקון החברה
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- גוברים הסיכויים לפרישתו של אלי ישי מש"ס
- ממתין להשתלת כליה: פואד פורש מהפוליטיקה
התלבושת החברתית פופולרית מאוד גם בפוליטיקה הציונית־דתית. רק בשבוע האחרון הושק 'פורום ישראל' שהוגדר על ידי מקימיו כמחנה ה'אמוני־חברתי בבית היהודי'. אחת משתי המטרות המרכזיות שהציבו לעצמם אנשי הפורום היא "להחזיר את הציבור המסורתי בפריפריה ובשכונות אחרי שלושים שנות נתק, הביתה, אל הבית היהודי". בלי להתייחס למועמד זה או אחר, אני מציע כאן כמה סוגיות נבחרות שראויות להתייחסות בסיסית של כל מי שמציג את עצמו כדמות חברתית, או מצהיר על כוונתו לעסוק בסוגיות חברתיות אם ייבחר לכנסת: שאלו את המועמדים החברתיים מהי עמדתם בסוגיית העלאת שכר המינימום.
האם הם בעד תקצוב דיפרנציאלי בחינוך וברווחה. איך לדעתם צריכים להתמודד עם תופעת העוני. מה הפתרון המועדף עליהם למשבר הדיור, ומה עמדתם בנוגע למצב הדיור הציבורי. האם הם בעד פירוק תאגידי המים. איך מורידים את אחוז האבטלה הגבוה בפריפריה. האם הם בעד מהלכי הצדק החלוקתי שהחל השר לשעבר גדעון סער, ומהן הדרכים שהם מציעים להתמודדות עם יוקר המחיה.
רבים מהמועמדים, בעיקר הדתיים־לאומיים, יגידו לכם בכנות וביושר שהם עדיין לא גיבשו את עמדתם בכל הסוגיות הללו, או לפחות בחלקן. אך שכשתשאלו את המועמדים הדתיים־לאומיים על עמדותיהם בסוגיות ביטחוניות, מדיניות ואולי גם דתיות, תקבלו מהם תשובות הרבה יותר ברורות.
לכל בחור בן 18 בציונות הדתית יש כבר משנה ביטחונית סדורה. כולם יודעים איך צריכים להתמודד עם חמאס וכיצד מתמודדים עם סוגיית הנוכחות היהודית בהר הבית ועם הבנייה ביהודה ושומרון. לרוב הפוליטיקאים הדתיים יש תשובות סדורות גם בסוגיות דת ומדינה כמו גיור, נישואים אזרחיים וצביון השבת במדינה. לעומת זאת, כשמגיעים לסוגיות חברתיות וכלכליות, פתאום מתחילים הגמגומים. פתאום צריכים "ללמוד את הנושא", פתאום זה "מורכב" או "מסובך".
כולנו חברתיים, אבל רובנו לא מאוד מתעניינים בפתרון הבעיות החברתיות של מדינת ישראל. ויש גם אלו שחושבים שכל הבעיות החברתיות ייפתרו אם רק נחזק את ערכי המשפחה ואת מוסדות החסד הקהילתיים. כשמדברים על סוגיות ביטחון, אין להם בעיה להציע תוכניות עבודה למדינה ולצבא, אבל כשמתחילים לדבר על חברה - פתאום הם חוזרים לחיי הגלות ומדברים רק על הצורך בחיזוק התא המשפחתי והאחריות הקהילתית.
חובת המדינה לסייע
לפני לא מעט שנים שאלתי פוליטיקאי בכיר בציונות הדתית כיצד הוא מתייחס לעמדות החברתיות של ח"כ שלי יחימוביץ'. בתגובה הוא דיבר על התמורות בחיי הזוגיות שלה. הוא טען שלפני שיחימוביץ' מציעה פתרונות לבעיות החברה, עליה להיות מודל לחיקוי בחיי המשפחה. התייחסות עניינית לסוגיות שיחימוביץ' עוסקת בהן, לא קיבלתי ממנו. אין ספק שחיזוק ערכי המשפחה והקהילה עשוי לפתור חלק מבעיות החברה.
גם לחיזוק ערכי היהדות עשויה להיות השפעה על פתרון חלק מהסוגיות החברתיות, ועדיין, משפחה, קהילה וזהות יהודית לא מעניקים פתרון כולל לסוגיות החברה והכלכלה. קהילות יכולות לתת מענה לבעיות רווחה של חבריהן, אבל בשביל זה הן עצמן צריכות להיות חזקות ברמה סבירה. בחברה הישראלית יש קהילות חלשות, שלא לומר מוחלשות, ולמדינה כמדינה יש חובה לסייע להן לא רק באמצעות חיזוק המנגנון הקהילתי. משפחה חזקה וקהילה מחבקת עדיין לא יכולות להקים מפעלים, לשפר את מערכת הבריאות, לבנות דיור ציבורי, ולהעניק שירותים מוניציפליים שהרשות המקומית מתקשה לתת בגלל מצבה הכספי הרעוע.
אם המשפחה והקהילה
מה שהתורה אמרה
כשמדברים על סוגיות חברתיות בציבור הדתי־לאומי, עולה מיד השאלה מה יש לתורה לומר בנושאים הללו. ספר חדש שמאגד מאמרים על צדק חברתי בפרשות השבוע, נותן תשובות לפחות לחלק מהסוגיות. 'צוהר לפרשה', שנערך על ידי איתמר מור, מכנס מאמרים שנשלחו מדי שבוע על ידי המערך לשירותים חברתיים בתפוצות של ההסתדרות הציונית העולמית, לרבני קהילות יהודיות בעולם. המאמרים שנכתבו על ידי רבני 'צהר' עוסקים כולם בהיבטים חברתיים העולים מהפרשה וההפטרה. אפשר לקרוא שם בין השאר על מוסר עבודה ומוסר מעבידים, על הזכות לחשמל, על קו העוני, על פיקוח ממשלתי על מחירים ועל הלנת שכר. הספר לא מתיימר להציג משנה חברתית סדורה על פי התורה, אבל הוא מוסיף פן תורני חשוב לדיון הכלכלי־חברתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם