אל תצביעו! קריאה למרד האזרחי הקל בהיסטוריה
נבחרי הציבור הם משרתיו של העם ולא שליטים בחסד האל. הדרך האפקטיבית ביותר להביע את שאט הנפש מהנעשה במסדרונות הכנסת היא להפסיק להשתתף בפיאסקו המטריד הזה
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- סקר: הפער בין נתניהו להרצוג שוב מתרחב
- הבכיר ברמת גן החשוד בשוחד: ראש העיר
ביום הבחירות אתם נקראים להתגבר על יצר הפטריוטיות והצייתנות שקורא לכם "לממש את זכותם הדמוקרטית", ולהימנע מלהצביע. זה לא מבטיח לכם עתיד טוב יותר, אבל אולי תוכלו להפסיק להשפיל את עצמכם.
בשנים האחרונות היררכיית תחומי העניין בציבור הישראלי השתנתה: הביטחון פינה את מקומו לטובת סוגיות כלכליות חברתיות. העיסוק בנושאים פנימיים ולא רק בהיפותזות לגבי הימצאותו של פרטנר או היעדרותו, הפנו את תשומת הלב הציבורית לעוולות החברתיות ולשליטתם של בעלי הון וטייקונים במשק הישראלי.
האגדות שמפריחים בכירי הממשל לגבי "הנס הכלכלי" של ישראל בהשוואה למדינות אירופה נכונות אולי בשכבת המאקרו, אולם הגיע הזמן שנפקח עיניים ונפסיק להסתמך על נתונים שאנחנו לא מבינים, במיוחד כשמצב חשבון הבנק עגום כל כך.
לכישלונות הרבים של קברניטי המשק, בעיקר במאבק מול קבוצות אינטרסים ובעלי הון, דוגמת ועדי העובדים החזקים והלוביסטים בכנסת, נוסף לאחרונה הקש, שניתן לקוות שיהיה האחרון – ההכרזה התמוהה על הליכה לבחירות. דבר אחד משותף לכל הפוליטיקאים – כולם טוענים שהם לא רצו בבחירות, וכולם ממהרים להסביר כיצד הכנסת פוזרה שלא באשמתם.
כשכולם טוענים לחזקת החפות, אפשר להניח בבירור שכולם משקרים. החברה הישראלית היא בת ערובה של קרטל פוליטי שמקיף את כל המפלגות הגדולות, ומרוקן את מערכת הבחירות מתוכן.
צריך להיות תמים במיוחד כדי להאמין ללהג של חברי הכנסת וראשי המפלגות. האם מישהו מאמין שמחלוקת עקרונית גרמה לקואליציה ליפול? האם מישהו סבור שטובת אזרחי המדינה עמדה לנגד עיני נבחרי הציבור כשהחליטו ללכת לבחירות? האם מישהו בכלל יודע למה התקבלה ההחלטה?
אם נוסיף לשאלות אלו את הכישלון המתמיד של ממשלות ישראל בהורדת יוקר המחיה ומחירי הדיור, ואת החסמים הבירוקרטיים שחונקים כל רפורמה בראשית דרכה, הרי שאובדן האמון הוא לא הכרעה, אלא תוצאה מתמטית של הזלזול הבוטה של חברי הכנסת והשרים בציבור הישראלי.
למי ששותף לתחושה זו יש דרך מאוד אפקטיבית להביע את מחאתו – לא ללכת להצביע. המחאה העממית של קיץ 2011 הייתה אבן דרך בשינוי השיח הישראלי, ואחוזי הצבעה נמוכים מהרגיל יכולים להיות השלב השני. הרשות המבצעת והרשות המחוקקת זקוקות לזעזוע ול"החשכת מסך", בתגובה לריקבון, ליחסי ההון שלטון ולדילים שנסגרים הרחק מעיני הציבור, המבטלים למעשה את ההבדלים האידיאולוגיים בין המפלגות.
מרד אזרחי הוא לא מילה גסה. נבחרי הציבור הם משרתיו ולא שליטים בחסד האל. הדרך האפקטיבית ביותר להביע את שאט הנפש מהנעשה במסדרונות הכנסת היא להפסיק להשתתף בפיאסקו המטריד הזה. אל תתנו לדיבורים על "היכולת להשפיע" ועל "חובה לאומית" לבלבל אתכם.
אלו בסך הכל קולותיהם של פוליטיקאים המבקשים לנצל את המצפון של אזרחי ישראל כדי להרוויח עוד 4 שנות שררה (ואולי רק שנתיים?).
מי שחושש שאחוזי הצבעה נמוכים
אל לנו לפחד מכנסת חלשה, מפוררת ומופרדת, ואל לנו לשים מבטחנו בהזיות על משילות והגבלת אחוזי ההצבעה. התהום אליה הובלנו על ידי הפוליטיקאים היא עמוקה דיה, ויש לקוות שממנה נוכל רק לעלות.
ב-17 למרץ אל תשימו פתק לבן ואל תצביעו למפלגת שוליים כמחאה. אל תתפתו לתת את הכוח שלכם למפלגות המסורתיות, ואל תחשבו שיש באמת הבדל בין ימין לשמאל. גם חוק הלאום הוא רק שקר מדומה שנועד לגרום לנו להאמין במחלוקת אידיאולוגית שמנחה את חברי הכנסת. הללו איבדו מזמן את חוט השדרה המוסרי ואת החזון, והם מרוכזים בעיקר בטיפוח פולחן האישיות שלהם. הגיע הזמן לבצע מרד שקט. לנצל את החופשה שניתנה לנו ולבלות עם המשפחה, לנסוע לים, לטיול או סתם לשבת בבית קפה. הגיע הזמן לדאוג לעצמנו ולהפסיק להזין את מדורת השחיתות שבוערת בהרי ירושלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם