הקמפיין נגד בנט ירסק את המחנה הלאומי
הניסיון למתג את יו"ר הבית היהודית כ כ"מנהיג המתיוונים" יוביל לפילוג ולפספוס ההזדמנות להשפיע על ההנהגה הישראלית. למרות ההבדלים האידיאולוגיים, האחדות יכולה להוביל לשינוי אמיתי
עוד כותרות ב-nrg:
שראפובה היהודייה: התקווה החדשה של הטניס הישראלי
מצביעה כבר 70 שנה: "אין בזה תועלת"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
שנתיים מאוחר יותר זהו שוב חג חנוכה, אך הפעם בנט מצטייר במחוזות שבהם אני חיה יותר כמו מנהיג המתייוונים. מפלגתו מסומנת כמי שתוביל אותנו לחורבן. הרבה דברים קרו כאן בשנתיים האלו, ואין לי ספק שדווקא משהו שאינו חדש התחיל. המריבות הפנימיות והמחלוקות היו מאז ומעולם נחלתנו, ועם השנים עושה רושם שלא למדנו כמעט כלום.
למנוע פילוג. אלי ישי ואורי אריאל
צילום: יהודה פרץ וראובן קסטרו
הדרך שאנחנו סוללים כאן במשותף, כעם ששב לארצו כבר 66 שנים, ללא ספק מורכבת מאוד ומציבה בפנינו המון אתגרים ובעיקר מאבקים מרים על אופייה וצביונה של הארץ. יש כאן מאבק פנימי עמוק, כשכל קבוצה מנסה למשוך לכיוון שלה. לבסוף, לשמחתנו, מוכרע המאבק בכל פעם מחדש בקלפי. ישנם מאבקים חוצי מפלגות וישנם מאבקים פנימיים - זר לא יבין אותם, ולעתים גם בני הבית לא מפנימים אותם.
לעיקרון ה"אחדות" יש כנראה תאריך תפוגה די קצר, וקשה עד בלתי אפשרי לשמר אותו - כך בחברה הישראלית כולה, וראו למשל ערך 'צוק איתן', וכך גם פנימה בציונות הדתית. אני לא מאמינה בלטייח, ואף לא נוטה להסכים שאחד צודק והשני טועה. יש כאן מחלוקת אמיתית ופנימית על דרכנו. ציוני ודתי, הילכו שניהם יחדיו? האם המציאות בשלה להנהגה של הציונות הדתית? האם אנחנו זוכרים לשם מה אנחנו פועלים, ובעיקר מה החזון שלנו?
אלו שאלות אמיתיות ומצוינות, ואסור לנו לעקם את האף ולקרוא אחד לשני בכינויי גנאי. מי שרוצה להנהיג את עם ישראל מתוך המחנה הציוני-דתי חייב לשאול את עצמו את השאלות הללו, וזה בהחלט לא קל. ההחלטה המושכלת לגעת בכל מה שקשור לענייני דת ומדינה יצרה כאן מחול שדים של השמצות ורדיפות בין בית מדרש אחד לחברו, ובמקביל התחדד גם המאבק הסמוי בין מה שמכונה הציבור ה"לייטי" לציבור ה"חרד"לי" - מאבק שלא נופל בעוצמתו מהמאבק החילוני-דתי. תייגו את כולנו במחנות, ואליי למשל פונים כבר תקופה ארוכה באמצעות התואר "אתם".
"גרעין של אמת עם המון אגו"
מבלי לרדת לעומקם של דברים, בסופו של יום נוצר כאן משבר אמון עצום שעלול להוביל לפילוג. להתפלג זה הדבר שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב - זה לא דורש שום מאמץ, זה בא לנו בקלות ויש לא מעט אנשים ששמחים ומאמינים בפילוג הזה.
להימנע מפילוג. בנט, אריאל ושקד
צילום: מרים צחי
אני לא שותפה לשמחה הזו, ולדעתי פילוג הוא איום ונורא. למה? כי שוב לא הצלחנו להישאר מאוחדים; כי משולבים כאן גרעין של אמת אבל גם המון אגו, שאם היינו יודעים להפריד ביניהם היינו מצליחים למצוא את הדרך הנכונה, כי הרי כולנו רוצים בטוב; כי יש מאחוריו המון לשון הרע, רכילות, מילים לא יפות ובחישות מכוערות של אנשים שטרחו להעצים את הקרע ולא לנסות לאחות אותו.
חובה לציין שיש גם כאלו שבמסירות נפש אדירה ניסו לא לוותר ולא לאפשר את הפילוג הזה, ואני רוצה לעודד אותם מכאן: אל תרימו ידיים. זה קשה ומסובך, אבל אין לנו ברירה אחרת. ולכל החברים, השכנים והשותפים שלי לבית הזה, אני מבקשת מכם לברר לעומק אם נכון שתיתנו יד לפלגנות הזו. האם אין באמת שום אפשרות ללכת יחד? האם ניסינו הכול? האם המהלך הזה יוביל בסופו של דבר את ההנהגה של מדינת ישראל לאלו שלא רוצים בתורת ישראל ובטח שלא בחלקים משמעותיים מארץ ישראל? האם בעוד שאנו מתווכחים על הנהגות בתוך הבית נמצא את עצמנו ללא בית?
משהו חדש מדליק, והשאלה היא רק אם תתפשט כאן שרפה נוראית או אבוקה איתנה. זה בידיים של כל אחד מאיתנו - "כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן".
תמר אסרף היא דוברת המועצה האזורית מטה בנימין
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם