מסיבת העיתונאים של אובמה: לא מהפכה – אלא גימיק
התקשורת הגברית היא זו שמספרת לנו על ההישג הגדול של נשיא ארה"ב שענה במהלך מסיבת עיתונאים רק לשאלות של נשים. הדרך לשינוי אמיתי עדיין ארוכה
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- מחקר חדש מצא: פרופוליס מעודד צמיחת שיער
- פרסום ראשון: מומחים מאשרים קידוחי נפט בגולן
העיתונים הכריזו על אובמה כמהפכן והיללו את הצעד הפמיניסטי חסר התקדים, אתרי האינטרנט החדשותיים נצבעו צבעי מהפכה ובלוגרים מיהרו לנפח את המעשה ולהכריז כי באמצעות מהלכים דומים, נוכל להוביל לשינוי גדול בסקסיזם של ענף החדשות.
אך המעשה ה'פמיניסטי' של אובמה הוא בעל ניחוח של גימיק ולא של היסטוריה. הפנייה של אובמה לנשים בלבד היא תרגיל יחסי ציבור ותו לא. ובכן, פמיניזם הוא לא גימיק. פמיניזם זו אידיאולוגיה ודרך חיים. בכדי שנשיא יחולל היסטוריה באשר למקומן של נשים בתקשורת, נדרש הרבה מעבר לפנייה אך ורק לנשים עיתונאיות במסיבת עיתונאים (שאגב, אינה נחשבת למסיבת עיתונאים חשובה במיוחד, מאחר שהיא מסוג המסיבות הרגועות הנערכות בסמוך ליציאה לחגים, כאשר הן הנשיא והן עיתונאים מחכים רק לדבר אחד - יציאתם לחופשה). על כן, אין צורך לרוץ ולצאת בהצהרות בעלות ניחוחות מהפכניים (שאובמה לא יקבל בטעות פרס נובל נוסף).
אם כך, כיצד קורה שגימיק מועצם ומואדר לממדים של "עשיית היסטוריה"? חשוב לזכור, כי התקשורת הינה זירה גברית, שנשלטת על ידי גברים, מסוקרת על ידי גברים ומסקרת בעיקר גברים. כך, גם בישראל חברות החדשות של ערוצי הטלוויזיה המרכזיים, העיתונים היומיים הגדולים, וכן אתרי האינטרנט החדשותיים המרכזיים, כולם בבעלות ושליטה גברית. מעבר לכך, בכל הקשור בחדשות בכלל ובפוליטיקה בפרט, לגברים ניתן מקום רב יותר להביע את דעתם, והיא זו הנחשבת לדעה הסמכותית.
גברים הם אלו שלרוב ימלאו את התפקיד הפרשני, ינתחו את התרחישים השונים ויבקרו אותם, בעוד שנשים יאיישו את תפקיד המנחה עם הפנים היפות, אשר יעבירו את רשות הדיבור בין פרשן אחד לפרשן שני. בדומה לקרב אגרוף, הנשים בתקשורת ממלאות את תפקיד 'נערת הזירה' (שבין סיבוב אחד למשנהו, חולפת עם שלט המכריז על הקרב הבא), בעוד שהגברים נותנים את המופע המרכזי.
ובכן, אותה תקשורת "גברית" היא גם זו שכעת מאדירה ומנפחת את התרגיל של אובמה, ובכך היא חושפת את חוסר ההבנה שלה לגבי עומקו של אי השוויון המגדרי בחברה. הרי בכדי שתתחולל היסטוריה, נדרש הרבה מעבר לפנייה לשמונה נשים עיתונאיות (ואגב, יש מקום לציין, שבין שמונה הנשים הייתה רק עיתונאית אחת שחורה, אך זהו נושא לטור בפני עצמו).
התקשורת לקחה את הגימיק של אובמה, הפכה אותו לגימיק של עצמה, על ידי כותרות מופרכות ומכרה אותו להמונים עטוף בנייר צלופן מרשרש (מדי). בכך גם מכסה התקשורת על העובדה שכל אותו הזמן, תחת חסותה, נשים ממשיכות להיות לא יותר מאשר פנים יפות.
ההאדרה של הגימיק של
היסטוריה לא נעשית על ידי גימיקים. על מנת שיחול שיפור אמיתי במעמדן של נשים בתקשורת, דרוש תהליך חברתי עמוק. תהליך כזה צריך לכלול שינוי של הסדר החברתי הקיים, הרחבת הייצוגים של נשים בתקשורת, והבנה כי קולות נשיים (כמסקרות ומסוקרות) והצגת זוויות ראייה ופרשנויות רב ממדיות, הם אינטרס חברתי.
לתקשורת יש תפקיד חשוב ביכולתה להוביל לשינוי חברתי מתוקף כך שהיא אינה רק משקפת את הנורמות הקיימות, אלא גם מעצבת ומייצרת אותן. אמנם חלים שינויים איטיים בייצוגן של נשים בתקשורת, תהליך שאפשר לזקוף לזכות ההשפעה המצטברת של המהפכה הפמיניסטית, אך זו מהפכה שהחלה לפני למעלה מ-150 שנה, והיא עודנה רחוקה מקו הסיום. בינתיים רצוי שלא להשלות את הציבור עם כותרות מוגזמות שעשויות להוביל לשאננות חברתית, כי יש עוד הרבה עבודה לעשות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם