מה באמת עמדתם הכלכלית של הפוליטיקאים בארץ?
אדם שמסתכל על המערכת הפוליטית מגלה שמבחינה כלכלית, ימין ושמאל רק שמאל ושמאל ושמאל. ובעוד יש שמאל כלכלי נחרץ ושמאל מתון יותר, לגבי ימין אנו מוצאים בעיקר ימין מעורב ומסויג, שפועל בצורה של "חצי תה חצי קפה"
עוד כותרות ב-nrg:
? כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- חשד לפיגוע דריסה בצרפת: נהג דרס קונים לחג המולד
- פוחדים מטרור? אתם בסיכון מוגבר למחלות לב
כל אחד יכול להבטיח שהוא ימגר את העוני, יגדיל את הצמיחה, יוריד את האבטלה, יוריד את מחירי הדיור, כשם שכל אחד יכול להבטיח שהוא יביא לשלום עלי אדמות כאן ועכשיו. השאלה המרכזית היא הדרך - והדרך היא המבדילה בין האידיאולוגיות השונות, בין ימין כלכלי לשמאל כלכלי. כולם רוצים מחירים נמוכים ומשכורות גבוהות, אבל איך משיגים את זה? לפי השמאל הכלכלי, המטרה הזו תושג על ידי פיקוח על המחירים ועל ידי פיקוח על המשכורות - קיצוץ משכורות לבכירים והעלאה בחוק של השכר במשק ("שכר מינימום" והנלווים לו);
לפי הימין הכלכלי, המטרה הזו צריכה להיות מושגת על ידי משיכת ידה של הממשלה מפעולות שלה שגורמות ליוקר המחיה, כגון מכסי מגן, מסים גבוהים וכן הלאה. לפי הימין הכלכלי, פיקוח על המחירים רק גורם נזק ולא תועלת (ראו לדוגמה את מחירי הלחם - הנמצאים בפיקוח, והם היקרים בעולם המערבי).
ומה המצע של המפלגות השונות? אצל חלקן, הדבר ברור. מרצ וחד"ש, לדוגמה, הן שמאל כלכלי מובהק, עם תמיכה בשכר מינימום גבוה ופיקוח על המחירים. גם ש"ס בראשות אריה דרעי ממצבת את עצמה כמפלגה "חברתית", או במילים אחרות כמפלגת שמאל כלכלי המעוניינת במעורבות גוברת של הממשלה לטובת השכבות החלשות. גם אלי ישי הצהיר שמפלגתו החדשה תהיה "חברתית", ואת האג'נדה של הגדלת התקציבים הממשלתיים אנחנו מכירים גם מיהדות התורה (לאו דווקא לציבור "שלהם"). ומפלגת העבודה? אין להתפלא על כך ששלי יחימוביץ', שמשמשת בפועל על תקן הדוברת הכלכלית שלהם, מבטאת עמדות שמאל-כלכלי קלסיות.
השמאל הכלכלי, אם כן, שולט בקרב רוב המפלגות. עם מה נשארנו? ליברמן לא אומר מילה על אג'נדה כלכלית; "יש עתיד" של לפיד לא ממש הצליחו לקיים את ההבטחות שלהם על עתיד ורוד למעמד הביניים והורדת מחירי הדיור, והוכיחו בקידום תוכניות פופוליסטיות כמו מע"מ אפס, בניגוד לעצתם של כל המומחים, שאינם לא ימין כלכלי ולא שמאל כלכלי אלא סתם טיפשות כלכלית.
הבית היהודי? יו"ר המפלגה נפתלי בנט מקדם לעתים אג'נדות ימין כלכלי (הסרת חסמים במכון התקנים לדוגמה) אך לעתים גם אג'נדות שמאל כלכלי (העלאת שכר המינימום לעובדי הקבלן). נתניהו גם הוא מדבר בשני קולות: מצד אחד מתגאה ברפורמות הכלכליות שלו מן העבר הרחוק של הסרת רגולציה וצמצום התקציבים הממשלתיים, אך מצד שני מכריז בקול תרועה רמה על העלאת שכר המינימום במגזר הציבורי וחוק מע"מ אפס למוצרי יסוד.
אדם מסתכל על המערכת הפוליטית ומגלה שמבחינה כלכלית, ימין ושמאל רק שמאל ושמאל ושמאל. ובעוד יש שמאל כלכלי נחרץ ושמאל מתון יותר, לגבי ימין אנו מוצאים בעיקר ימין מעורב ומסויג, ופועל בצורה של "חצי תה חצי קפה".
ומה לגבי כחלון? כחלון, אביר הכלכלה, זה שהוריד את מחירי הסלולר (על פי תוכנית שקודמה במשרדו של קודמו, אריאל אטיאס מש"ס), סוחף בסקרים עשרה מנדטים לפחות; מה התוכנית שלו? האם הוא שמאל כלכלי או ימין כלכלי?
מצער לגלות, אם כי לא מפתיע כל כך, שכחלון לא ממש מביע דעה. בפייסבוק של "כולנו - בראשות משה כחלון" נאמר בתגובה לדו"ח טאוב על יוקר המחיה: "הפתרון הוא מאבק אמיתי במונופולים, בקרטלים, בקבוצות הריכוז ובמשבר הדיור. טיפול נכון של הממשלה במונופולים ובקרטלים יכול לצמצם משמעותית את גודל הבעיה". אוקיי, צריך לטפל במונופולים ובקרטלים. זה נהדר. מי חושב שלא צריך לעשות זאת? אבל איך עושים את זה - זו השאלה המהותית, ועליה לא מצאתי תשובה.
יש שתי דרכים "לטפל" במונופולים
רק המעורבות הממשלתית מעמידה חסמים שגורמים לקרטלים - לעתים במכוון ולעתים מתוך רצון טוב "לתקן" את השוק, רצון שיוצר רק נזק נוסף. אם נשוב לדוגמת מחיר הלחם - קרטל המאפיות יכול היה לשגשג רק על רקע המחירים האחידים שקבעה הממשלה, ועל ידי כך שקביעת המחירים לא באה במלחמת מחירים בין המאפיות אלא על ידי שתדלנות אצל שרת התמ"ת.
כיצד, אם כן, מתכוון כחלון, השר לשעבר וכנראה השר לעתיד, לטפל במוקדי הכוח? דרך רגולציה ומעורבות ממשלתית כבדה, או דרך הסרת חסמים ופתיחת השווקים לתחרות באופן רחב ככל האפשר? זוהי השאלה הקרדינלית, ויש להצר על כך שדווקא בנוגע לדבר הזה איננו שומעים את דבריו. ראוי הוא שציבור הבוחרים ידרוש מכחלון התייחסות קונקרטית לשאלת הדרך, ולא רק לשאלת ההבטחות הבורקות, שמהן שבענו עד זרא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם