פתאום התקשורת גילתה שיש כאן עוני
הבחירות הביאו איתן סופת כותרות שמציגות את ישראל כשכונת מצוקה באפריקה. מי שקורא את הידיעות צריך לשאול: איפה הייתם עד עכשיו, ואיך זה קשור לקמפיין "רק לא ביבי"?
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- אבו-מאזן: אם הפניה לאו"ם תיכשל, ננתק קשר עם ישראל
- ועד חברת החשמל החליט להשבית את השירות
"בוחרים בין אוכל לתרופות", "ההורים באשפוז סיעודי והילדים קורסים", "לא גומרים את החודש", "מדינה בחובות - מכוניות פרטיות מעוקלות", "למדינה לא אכפת מהעוני". עכשיו אף אחד, כולל אני, לא מנסה לומר שאין בעיה. יש בעיה - ואין על זה ויכוח, וגם אם אפשר להתווכח על סקרים שבוחנים סובייקטיבית כמה עני מרגיש אדם, זה עדיין לא הופך את בעיית העוני לחמורה פחות.
ועדיין, לא ניתן להתעלם מהעובדה שמשהו מרגיש קצת חשוד בהתגייסות הפראית הזו של חלק מכלי התקשורת.
אני קורא את הכותרות הללו ושואל בעיקר, איפה הייתם קודם? הרי עד לפני חודשיים הבעיה הגדולה ביותר הייתה מחיר המילקי. נדמה לי שהתשובה ברורה: התקשורת הישראלית מתעניינת בעניים, בניצולי שואה ובילדים רעבים בערך כמו שהפוליטיקאים שלנו מתעניינים בהם. אילו עניי ישראל היו באמת בלב האג'נדה התקשורת הייתה מקפידה לעסוק בהם באופן שגרתי, בלי קשר לבחירות. בדקתי לדוגמה כמה כתבות בנושא עוני פורסמו באתר חדשות ספציפי בחודשים שקדמו להכרזה על הליכה לבחירות, ובכן הנה הנתונים:
חודש מאי – כתבה אחת, חודש יוני – 6 כתבות, יולי – 0 כתבות, אוגוסט – שתי כתבות, ספטמבר – 8 כתבות, אוקטובר – 2 כתבות, נובמבר – 9 כתבות.
עכשיו נסו לנחש כמה כתבות פורסמו באותו אתר בנושא עוני מהרגע שבו הוכרז על הליכה לבחירות, ובכן התשובה היא 14 כתבות, ועדיין לא הגענו לסוף החודש.
אין דרך אמיתית לכתוב נגד מתן במה לבעיית העוני, ומספיק ילד אחד שהולך לישון רעב כדי להצדיק כותרת ראשית, אבל נדמה לי שצריך לבחון את תשומת הלב העכשווית שמעניקים כלי התקשורת לנושא בשבועות האחרונים בצורה קצת יותר מפוקחת.
מפת התקשורת הישראלית ברורה לכולם, כמעט
בדו"ח העוני האלטרנטיבי שפרסם ארגון לתת יש לא מעט בעיות, על פי חלק מהקריטריונים שם כמה מחבריי הטובים יכולים להיחשב "עניים", למרות שאם תשאלו אותם אני בטוח שזו לא תהיה ההגדרה. אישית אני לא חסיד גדול של סקרים סובייקטיביים שכאלה וחושב שהם עלולים לפגוע באוכלוסיות שבאמת זקוקות לעזרה. אבל גם אם אני מקבל את קביעת הדו"ח כי בישראל חיים מעל 2.6 מיליון עניים, אני מוכרח לשאול איך מספר כזה צמח בלי שקיבל תהודה תקשורתית רחבה מספיק.
ממשלות כושלות אפשר להחליף, אבל את המפלגה הגדולה בישראל, זו עם יכולת ההשפעה הגדולה ביותר, התקשורת, אי אפשר. חלקים גדולים מהציבור איבדו כבר מזמן את אמונם בכלי התקשורת הגדולים, וצעירים רבים בוחרים לצרוך את החדשות והמידע שלהם ברשתות החברתיות - שם אין שומרי סף וכל אחד מוזמן לפרוש את משנתו. אחת הדרכים להחזיר את אמון הציבור לכלי התקשורת היא לעסוק בנושאים לא רק כשהם מקדמים אג'נדה פוליטית מסוימת בחלון הזדמנויות מסוים, אלא גם סתם כשילדים הולכים לישון רעבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם