ראשי » חדשות » דעות

מסיבת עיתונאים פרלמנטרית

איש תקשורת שמציג את מועמדותו לכנסת אינו חוצה קווים - הוא רק ממשיך את עשייתו הפוליטית ממילא בזירה אחרת

תוכנית ההתנתקות של ימים אלה זכתה לכותרות בולטות: לאחר חילופי דברים קצרים מאוד עם המנהיג הפוליטי אביגדור ליברמן ובתום חיבוטי נפש שלא התארכו יתר על המידה, נמסרה ההודעה ברבים: העיתונאי שרון גל מתנתק מן האולפן, מצטרף למפלגת ישראל ביתנו ויוצב מטעמה כמועמד במקום ריאלי לחברות בכנסת העשרים.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- נוה: בצוק איתן בלטה חולשתנו בהערכת כוונות האויב
- פיני גרשון ימונה למנהל המקצועי של נבחרות ישראל

שרון גל לא המציא את השיטה: מתכונת המעבר המהיר מהתחום העיתונאי לזה הפוליטי חוזרת על עצמה בחירות אחר בחירות. אחד ממאפייניה הבולטים הוא שהמעבר נעשה תמיד סמוך למועד בחירות, ולא בעת פעילותה של הכנסת. ממשלה כושלת כשלעצמה, ממשלה רעה למדינה בלי חרב בחירות ליד צווארה, לא תניע עיתונאי לנטוש, לחצות את הקווים. האם רק סמוך למועד הבחירות לכנסת מגלים עיתונאים את האור? האם עד אז הם פועלים פוליטית במחשכים?

לא בדיוק. בניגוד לדיווח השגור והשגוי, איש תקשורת שעובר מן המערכת העיתונאית לזירה הפוליטית אינו מבצע מעשה של "חציית קווים", שהרי הפוליטיקה שייכת לכל תחומי העשייה - לא רק בכנסת. היא מתקיימת גם בקרב העוסקים ברפואה למשל, ובכל מקום אחר שבו מתנהלים מאבקים על כוח, על שלטון, על השפעה ולא רק על רעיונות - קל וחומר אצל עיתונאים.

עיתונאים שמצהירים על דרכם החדשה, אשר תחנתה הסופית היא הכנסת, היו פוליטיקאים עוד לפני שחבשו את הכורסה במליאת בית המחוקקים. גם כאשר פעלו במערכת העיתונאית הם עסקו בפוליטיקה. אמנם לא תמיד עסקו בפוליטיקה של התמודדות על רעיונות ודיון נוקב על פני החברה, אבל בהחלט הם עסקו בעשייה הפוליטית שאחד מעיקרי חייה הינו חיי המעשה: מאבק על כוח, על השפעה, על התאווה לשלוט.

משום כך, העיתונאים שהיו לחברי כנסת אינם אמורים להפתיע אותנו, רק את האזרחים היותר תמימים שבינינו. בעיני הח"מ, למשל, רובם של המכונים "חוצי קווים" היו תמיד פוליטיקאים, אמנם עם תעודת עיתונאי. המעבר שלהם מן המגזר התקשורתי אל הזירה הפוליטית הממוסדת אינו אלא פעילות סיבובית בדרך כלל, נדידה בתוך המחנה.

נכון לעכשיו, כשלושה שבועות לפני מועד סגירת הרשימות, מתמודדים על מקום בכנסת הבאה כ-15 עיתונאים לשעבר, רבים מהם חברי כנסת מכהנים, ובדרך 

כלל מצליחים. המייצגת הבולטת ביותר שלהם היא שלי יחימוביץ' ממפלגת העבודה. חציית הקווים שביצעה לכאורה ב-2006, לאחר  שהשלימה קריירה מצליחה כאשת רדיו וטלוויזיה, עוררה בשעתו ביקורת נוקבת - בעיקר בגלל הזמן הקצר שחלף בין ריאיון טלוויזיה שקיימה עם עמיר פרץ, יו"ר מפלגת העבודה דאז, ובין מועד נפילתה אל חיקו הפוליטי. במבחן הזמן התברר כי יחימוביץ', ללא קשר לדעותיה, ממלאת בהצלחה את חלקה ברשות המחוקקת כמפקחת על פעולות הממשלה. היא מתפקדת ביעילות, תוך הפגנת בקיאות בפרטים.

התבטאויותיה הפומביות כאשת אופוזיציה מדודות, לא מתלהמות, לא צעקניות. לפי שעה היא לא התפתתה לשבת ליד שולחן הממשלה, בניגוד לעיתונאי בכיר אחר לשעבר, יאיר לפיד: לאחר שהוא נבחר לכנסת, דילג לפיד על תקופת טירונות מתישה במסדרונות הבית והסכים לכהן מיד באחת המשרות השלטוניות הבכירות ביותר – שר האוצר. זאת, לאחר שבעבר הצהיר כי אינו מבין בכלכלה. ישפוט הציבור ב-17 במרץ אם לפיד השר וחברת הכנסת עשה חיל כמו לפיד העיתונאי, מגיש הטלוויזיה.

אבל תהא אשר תהא הכרעת הציבור, כבר עכשיו אפשר לקבוע בהכללה כי עיתונאים שנעשו לחברי כנסת לא הכתימו את עברם. הניסיון שצברו בזירה העיתונאית משרת אותם היטב בבית המחוקקים. באופן פרדוכסלי, דווקא הם מחזקים את אמון הציבור בתקשורת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

יעקב אחימאיר

יעקב אחימאיר הוא עיתונאי הכותב ומשדר. עיסוקו העיקרי: עורך ומגיש התוכנית "רואים עולם" בערוץ 1. במאמריו הוא משלב, ככל יכולתו וזכרונו, מלקחי הפוליטיקה הישראלית והעולמית שאותה הוא מסקר - ומלקחי ההיסטוריה שאותה למד - ואף למד לאהוב

לכל הטורים של יעקב אחימאיר