למרות הצקצוקים: בעבודה בחרו נבחרת מצוינת
רשימת העבודה שנבחרה מציגה ייצוג מגוון והולם והייצוג הנשי המכובד מהווה איום על מפלגת הליכוד בה ייצוג הנשים הוא דל
עוד כותרות ב-nrg:
• מבדיקה מיוחדת עולה: סכנת נפשות בכביש 4
• ליברמן: אבו מאזן חצה קו אדום, לפעול נגדו בנחישות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
רשימת התנועה-עבודה אמורה לגרום לראשי הליכוד, אם הם כנים עם עצמם, לכאב ראש רציני. הפקטור העוצמתי ביותר הוא הבולטות הנשית ברשימה. לעבודה-תנועה יש שבע נשים עד למקום ה-22 הריאלי, מתוכן שלוש! מרכיבות את הרביעייה הראשונה (ציפי לבני, שלי יחימוביץ'', וסתיו שפיר). ההרכב הזה מחייב את נתניהו למצוא בדחיפות אישיות נשית בעלת שיעור קומה, שתחפה במשהו על החוסר הקשה בסגל נשי ברשימת הליכוד. שתי נשים בלבד עד למקום ה-14 מלמד על עיוות פוליטי ושוביניזם על סף הפרימיטיבי.
מפלגת העבודה, אחרי אין ספור ניסיונות לנער דימויים שדבקו בה של: שמאלנות, התנשאות, ניכור, שנאת מזרחים ובקשות סליחה מלאכותיות, נראה שהקונץ פטנט של הרצוג את לבני עובד והרשימה מייצגת פסיפס מגוון ומאפיינים חברתיים מובהקים.
הרצוג מצביע בפריימריז בעבודה אתמול
צילום: דני מרון
לאורך השנים זיהו את ה'מערך' כבזוי שהתנכר לאוכלוסיות המוחלשות בשולי הערים הגדולות ובפריפריות. אך הפעם העבודה מציגה רשימה עם עשייה מוכחת בעזרה לאוכלוסיות מוחלשות – מיצחק הרצוג שהיה שר רווחה, דרך שלי יחימוביץ' המזוהה עם יחסי עבודה הוגנים, ועד לבוגרי המחאה החברתית פרופסור טרכטנברג, סתיו שפיר ואיציק שמולי. שאפשר למנות עוד שמות רבים כמו: מרב מיכאלי, מיכל בירן ומיקי רוזנטל שנאבק במשפחות הטייקונים.
שיבוצה במקום ה-14 של עורכת הדין הפלילית רויטל סוויד, שבנתה את שמה מייצוג משפחות פשע רק מבליט את המובהקות החברתית של הרשימה. פעם היו ב'עבודה' מוציאים ומביאים מסוגם של רם כספי, שהיה עסוק בעיקר לפייס בין יצחק רבין לשמעון פרס. עכשיו יש להם את סוויד. גם הצבתו של זוהיר בהלול במשבצת המגזר הערבי, על חשבון איש המנגנון והחיבורים, ראלב מג'אדלה, נותן תחושה שהמנגנון המסואב, הדילים ומפקדי הארגזים, כבר לא עובדים. כללי המשחק השתנו, והפעם לא ברור מי הם באמת הממזרים.
הטיקט החברתי החזק של העבודה, צריך להדאיג לא רק את הליכוד אלא גם את 'יש עתיד' בראשות יאיר לפיד, ואת משה כחלון, שהציג בינתיים רשימה חיוורת ולא ממש כריזמטית.
על פניו, ההרכב של העבודה-תנועה הוא יוני מאוד מבחינה מדינית וצוות התגובות של הליכוד ובראשו חברת הכנסת מירי רגב, כבר עט על המציאה. אבל הרצוג ולבני ינסו במקומות המשוריינים, לחזק את הצלע הביטחונית – כנראה בדמותו של שאול מופז -.
הפיגועים בצרפת וההתמודדות של המערב מול האסלאם הפונדמנטליסטי, מחזירים את הסוגיה המדינית-בטחונית לסדר היום.
כך היה למשל בערב ההסכמות בקמפ דייויד בין מנחם בגין לאנואר סאדאת, שהסתמן בתחילה כמשבר כבד בין הצדדים וכישלון השיחות נראה בלתי נמנע. המזוודות של המשלחות נארזו ורוכזו בלובי המלון. נתק מוחלט, אישי וקונספטואלי, נפער בין ראש ממשלת ישראל ונשיא מצרים. מה ששבר את הקרח, היה הרצון האמתי לייצר אווירה טובה, אמפטיה וכבוד הדדי בין הצדדים. בגין פנה במכתב אישי לסאדאת וצירף מתנה לכבוד נכדתו של הנשיא, שזה עתה נולדה. סאדאת בכה מהתרגשות וכל השאר היסטוריה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם