רוצה להיות יקיר העיתונאים? שריין ברשימתך נשים ומזרחיים
במקום לדרוש מצע מפורט לסוגיות השונות, ואף להעלות את רמת הדיון ולברר מהן השקפות העולם של המועמדים, אנחנו עושים להם חיים קלים ומצפים מהמפלגות לשריין מקום לצרכים מגדריים ועדתיים
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- בחברת eBay החלו להיערך לגל הקניות לפורים 2015
- מקור ישראלי: הגנרל האיראני לא היה יעד לחיסול
ערב קודם לכן, ב"אולפן שישי", אמנון אברמוביץ' המליץ לעבודה לבטל את השריונים ולקחת חבר'ה מתוך העבודה ואמר: "אביא רק דוגמה אחת - חבר הכנסת משה מזרחי. גם מזרחי, גם מקושר לביטחון".
אדם שאומר בצורה הכי ישירה שיש - שהעובדה שהעדה, או המין, או צבע השיער של המועמד רלוונטית איכשהו לעניין - זאת, לעומת התייחסות עניינית לעמדותיו של המועמד - רק מעידה על הרמה הרדודה של השיח התקשורתי-פוליטי בארץ.
זה די מביך לראות עיתונאים כה מנוסים מתמקדים בענין השטחי הזה של "ייצוג לפי קוביות". האם באמת רק מזרחי יכול לייצג מזרחים? רק אישה יכולה לייצג נשים? רק ג'ינג'י יכול לייצג ג'ינג'ים? כל עוד התפיסה הפוליטית היא סקטוריאלית-קאניבלית ("ישנה עוגה נתונה, ואנחנו חייבים לשלוח מישהו שישיג לנו חתיכה ממנה על חשבון האחרים") - לא תהיה התמקדות במהות, קרי בעמדותיהם של מועמדים, אלא רק על באיזו "קובייה" הם ממוקמים.
יכולתי גם להוסיף הערה - שאני כותב את כל זה בתור מזרחי (שנראה קצת אשכנזי, אבל בכל זאת) - אבל לא, אני כותב את זה בתור אינדיבידואל שלא נותן לפסבדו-עיתונאים האלו להכניס אותי לקובייה שמתיישבת להם טוב. אני מעדיף (וזה האנדרסטייטמנט של השנה) בתור שר האוצר את פרופסור עומר מואב על פני עמיר פרץ. זאת למרות שאין לי מושג מהי העדה של פרופ' מואב, ואני בטוח במזרחיותו של פרץ. אבל הגורם המכריע – עמדותיהם של השניים בנושאי כלכלה – מוכר לי היטב.
תגובה אחת ששמעתי לטיעונים הללו היא שאנשים סבורים שרק מועמדים הדומים להם מסוגלים לחוש אמפתיה למצבם ועל כן לפעול לטובתם. אבל זו טעות. אשמח להפנותם למקום שמוכיח את טעותם: מקום שבו הם יפגשו דתיים וחרדים המתנגדים לכפייה דתית, חילונים שמתנגדים לגיוס בכפייה של חרדים, ואנשים שמתעבים סיגריות – אבל מתנגדים לחוק על הגבלת העישון. יש גם כמה חבר'ה צעירים המועסקים בשכר מינימום, ולמרבה ההפתעה – הם מתנגדים להעלאת שכר המינימום. וישנו גם בחור העוסק בכתיבה, ומתנגד ל'חוק להגנת הסופרים בישראל'. בתנועה הליברלית החדשה, תתקלו באנשים רבים הטוענים כביכול כנגד "הקובייה" שלהם, משום שככה זה כשישנה הבנה מעמיקה של זכויות הפרט.
אם המועמד הפוליטי מבין
כל אינדיבידואל הוא סך של תכונות רבות ואינספור מאפיינים המרכיבים אותו, והופכים אותו למי שהוא. האם ישנו מאפיין יחיד לאדם אשר הינו כה קריטי, שנוכל באופן רציונלי, לבודד ולשריין על פיו מיקום פוליטי? האם זהו מין המועמד? האם זהו מוצאו? על ידי דרישות יבשות ושטחיות אלו, אנחנו עושים לפוליטיקאים שלנו עבודה קלה מדי.
במקום לדרוש מצע מפורט לסוגיות השונות, ואף להעלות את רמת הדיון ולשאול: 'מהם העקרונות והשקפת העולם הכוללת שמובילים לעמדות אלו בכל סוגיה ספציפית?' ו'האם השקפת עולם זו הינה עקבית או שמה מלאה בסתירות?' – אנחנו מספקים לפוליטיקאים שלנו, הוראות הפעלה אלקטורליות פשוטות מדי – רוצה יתרון פוליטי? מעונין להיות יקיר האולפנים והמראיינים? רק תשריין לרשימתך אישה, מזרחית, ולעזאזל עם דעותיה ועם תפיסת עולמה. השורה התחתונה היא שהבחירות האלו הן הזדמנות גדולה להרים את רמת הדיון הפוליטי בארץ, כי נמוך מזה יהיה קשה לרדת.
הכותב הוא חבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם