בחירות 2015: ליברמן יירד מבמת ההיסטוריה?
השאיפות הגדולות של ליברמן גרמו לו לכוון לקהל רחב עם מסרים מתונים. ההתרסקות בעקבות החקירות מחזירה אותו לבסיס
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גם השורות היו חסרות. השרים יצחק אהרונוביץ' ועוזי לנדאו שהודחו מהרשימה לא היו שם. פאינה קירשנבאום, מזכ"ל המפלגה ואחת הנשים הפופולריות בשטח, לא הגיעה. דאוד גודובסקי, ראש המטה שנצמד למנהיגים בכל אירוע, נעדר גם הוא. פעילים בולטים אחרים היו על הקו שבין מעצר בית וחדרי החקירות של יחידת להב 433, למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן. מישהו הציע להעביר את האירוע לכלא ניצן.
מפלגה אוליגרכית לא יכולה להיות שמחה. האנשים המרכזיים בה לא פונים לעבר הבוחרים ששלחו אותם, אלא למנהיג שמינה אותם. הפריימריז שמתקיימים במרכזי המפלגות הידועים לשמצה מעוררים את המפלגות לחיים.
אנשים באים והולכים, מופיעים ומתרוצצים, ואפילו מחייכים לעבר המתפקדים שבהם תלוי גורלם. זה מכניס קצת חדווה ועניין. במקרה של ליברמן אתה נתקל בשרים וחברי כנסת עם פנים חתומות, נזהרים שלא לומר מילה מיותרת, לצחוק שלא לצורך, לזרוק איזו הערה לא לעניין. עינו של האח הגדול פקוחה, גם אם הוא נראה מנומנם.
השרים, ובעיקר חברי הכנסת שירדו במדרגות לאולם, לא הצליחו להסתיר את החרדה. המתח הרס אותם. ראיתי שם את שמעון אוחיון. הוא הגיע כחבר כנסת ויצא פנסיונר. עד הרגע האחרון הוא קיווה שליברמן יעשה עמו חסד ולא יזרוק אותו החוצה אחרי חצי קדנציה. לא עזר. אוחיון עף למקום ה־14 הלא ריאלי. את חשבון הנפש הוא עשה עם עצמו. רק בבוקר, כך סיפר לי, הוא הרצה על החינוך בארץ במוסדות נחשבים. בכנסת הוא נחשב אחד החרוצים. היו לו יוזמות חקיקה בנושאים מגוונים. הוא הוביל את סיפור הפיצויים ליהודי ערב. למה זה מגיע לו?
מישהו בצמרת הרשימה הסביר לאוחיון שליברמן צריך היום גרעין רוסי חזק בצמרת. מבין 13 הראשונים שמונה הם יוצאי חבר העמים, כולל הצעירות יוליה מלינובסקי ושירה מסטריאל. ליברמן יצא למסע ארוך בשנה האחרונה, חיפש ציבור אחר ומסרים חדשים, חישב תוכניות גדולות ובנה מהפכים פוליטיים מרשימים על הנייר. בסוף הדרך הוא נאלץ להתקפל ולחזור הביתה, כדי לשמור על הגרעין הקשה שילך איתו באש ובמים, גם אם כל השוטרים ועורכי הדין בפרקליטות ירדפו אחריו עד חורמה. וכך, מי שרצה להיות ראש ממשלה הפך למועמד על סף אחוז החסימה, נלחם על הקיום.
לפני שנה ורבע יצא ליברמן שמח ומחויך מבית המשפט אחרי שזוכה פה אחד בפרשת השגריר זאב בן־אריה, ואחרי שנסגר נגדו תיק כבד בפרשת חברות הקש. שבוע מאוחר יותר חזר למשרד החוץ שממנו נעדר תקופה ארוכה. הניצחון המשפטי לווה בתבוסה פוליטית קשה. הניסיון שלו להשתלט על ראשות העיר ירושלים ועל התקציבים האדירים של הבירה נחל כישלון חרוץ. המועמד שלו, משה ליאון, נוצח בידי ראש העיר ניר ברקת. סיעת ישראל ביתנו בעירייה נמחקה לחלוטין.
ליברמן הבין שמאגר הקולות שלו הולך ומתרוקן. הציבור הרוסי סוגר עשרים שנות עלייה, והוא כבר לא צריך פטרון. החבר'ה הצעירים מתערבבים בחברה הישראלית ונחשפים לעולם אחר, מעבר לגבו הרחב של ליברמן.
בשירו הקלאסי 'פותח דף חדש' מספר שלום חנוך איך עלה לבמה החשוכה וחיפש קהל ביציע. ליברמן חיפש מצביעים במרכז הבמה. הוא החל לשדר על תדר מתון, רגוע יותר, אחראי פי כמה. אחת ההצהרות הראשונות שלו נגעה ליחסים עם ארצות הברית, שהלכו והידרדרו תחת נתניהו ויעלון. ליברמן, שהיה בדרך כלל פרסונה נון גראטה בוושינגטון ונאלץ לנדוד למדינות אסיה ואפריקה כדי לקבל יחס אוהד, דיבר לפתע על חשיבות היחסים ועל החברות שלו עם ג'ון קרי ונזף בעמיתיו על היחס המזלזל במזכיר המדינה.
מלחמת 'צוק איתן' לימדה את ליברמן שהוא חייב להעמיק את החדירה שלו למרכז. נפתלי בנט הביס אותו בקרב על הרחוב הימני הגדול מעבר לליכוד. ליברמן חזר מהקרבות בעזה עם תוכניות מדיניות מתונות לכאורה, שזכו לכותרות ענק ב'ידיעות אחרונות'.
ליברמן דיבר על חלוקת הארץ ועל פינוי התנחלויות, כולל ביתו בנוקדים. ברמה הפרקטית הוא תכנן את המפץ הגדול שיבוא מתוך המרכז ויזרוק מהשלטון את בנימין נתניהו, שנוא נפשו. ליברמן הלך לכחלון והציע לו את תפקיד שר האוצר בממשלה שיקים. הוא תכנן 30 מנדטים למפלגות הבינוניות (לפיד, כחלון וישראל ביתנו) והבטיח להביא את העבודה לקואליציה הזו, וגם את חברו אריה דרעי עם ש"ס. הסיסמה "רק לא ביבי" יצאה מבית המדרש שלו ושל מקורביו.
ואז באו החקירות והחשדות לשחיתות של אנשי ישראל ביתנו והטיחו את ליברמן לימים האפלים של פעם. מי שחשב להיות ההפתעה המדהימה של בחירות 2015 וראש ממשלת ישראל הפך לטרגדיה אלקטורלית. עיתונאי מקורב אפילו כתב שהוא עומד לפרוש מהפוליטיקה. בצר לו עשה ליברמן סיבוב פרסה חד ונסע שוב למחוזות שביקש לשכוח. עכשיו הוא תוקף שוב את הפרקליטות והמשטרה, ממש כמו פעם, כדי לאחד סביבו את גרעין הנאמנים הפונדמנטליסטי. עכשיו הוא חוזר למסרים הלאומניים, הגזעניים והבוטים, בדיוק מאותה סיבה. שלשום הוא כבר האשים את ערביי ישראל באחריות לפיגוע הדקירה בגשר מעריב.
ביום שני, באולמי עולמיא, עמד ליברמן על הבמה בפנים קצת עגומות. לזכותו ייאמר שהוא לא ניסה להדביק לאירוע אופי חגיגי מזויף. זה לא היה עובד. ליברמן קרא לבמה את 28 המועמדים הראשונים ברשימה שלו, אולי כדי להזכיר לעצמו ולאחרים לאן היה רוצה להגיע.
ארבעת המועמדים שעלו אחריו (אורלי לוי־אבוקסיס, סופה לנדבר, אילן שוחט ושרון גל) חייכו באושר. האחרים, ביניהם חברי כנסת מכהנים,
זה היה נאום צפון קוריאני טיפוסי. ליברמן פרש שם את כל תולדות חייו. הוא סיפר על הנערים הגויים שארבו לו כאשר יצא מבית הספר בקישינב. במקום שהם יתנפלו עליו, הוא היה מכה אותם ראשון. את הלקח הזה הוא מיישם לדבריו גם במזרח התיכון. לקראת הסוף חזרו כולם לבמה וליברמן שאל מי תומך ברשימה החדשה שהציג. כל חבר קיבל שלט עם המילה מנדט, והרים אותו אל על. עשרות מנדטים הונפו באוויר. ליברמן זכה באשליה סוחפת, רגע לפני ששר את ההמנון וירד מהבמה. אולי מבמת ההיסטוריה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם