ראשי » חדשות » דעות

השיטה הטובה ביותר

הליך הבחירות הפנימיות במפלגות בישראל אינו מושלם, ולצורך שיפור איכותו ייתכן שכדאי ללמוד מהדוגמה של מי שדווקא לא מקיימים פריימריז: המפלגות החרדיות

תהליך הבחירות הפנימיות הושלם בשבועיים האחרונים כמעט בכל המפלגות, ונדמה שרק במפלגות החרדיות וביריבתן יש עתיד טרם פורסמה רשימת המועמדים - אולי דווקא בגלל הליך הבחירה הפשוט (מועצת רבנים או האדמו"ר יאיר לפיד ממנים בעצמם את הרשימה), שמאפשר המתנה כמעט עד לרגע האחרון לפני הגשת הרשימות. זו אפוא הזדמנות טובה לעסוק בשאלה הנצחית על אופן הבחירה הטוב ביותר.

 

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- סטימצקי נכנעה: 'שארלי הבדו' לא יופץ בחנויות
- 70 אחוז מיהודי אנגליה נחשפו לאנטישמיות

הרבה נכתב על היתרונות והחסרונות של השיטות השונות. שיטת הפריימריז למשל היא כמובן דמוקרטית יותר, כי היא מאפשרת השתתפות של כלל מתפקדי המפלגה. אבל המציאות הוכיחה שגם מספרים גדולים לא מונעים דילים עתירי משתתפים שבהם אלפי מתפקדים - שלרוב גם לא שילמו בעצמם את דמי ההתפקדות - ממלאים טפסים מוכנים מראש ולא בדיוק על פי בחירתם האישית.
אפילו אם הייתה הבחירה כשרה לחלוטין, בשיטת הפריימריז בוחרים המתפקדים באנשים המוצאים חן בעיניהם, מבלי יכולת לתת את הדעת לאיזון ולשקלול של הרשימה כולה. התוצאה היא רשימות שיש בהן פחות מדי נשים (הליכוד), הטיה לעיסוק בתחום אחד (כמו ברשימת העבודה, שבה ניתן דגש גדול על מחאה חברתית, ללא מועמדים ביטחוניסטים ותוך פליטת העוסקים במאבק בשחיתות) או פנייה לגוון דתי מסוג מסוים (כמו המגמה החרד"לית ברשימת הבית היהודי, השונה לגמרי ממראה הציבור הדתי-לאומי, שלא לדבר על כלל מתפקדי המפלגה).

מבחינה זו, גם ההצעה לדרג את המועמדים ביום הבחירות הכלליות אולי תפתור ברמה כלשהי את בעיית הדילים, אבל בוודאי לא תענה על הצורך ברשימה מאוזנת – מה גם שהיא תקשה על הבוחרים לבחור ברשימה שמועמדיה כלל אינם ידועים ביום הבחירות.

מנגד, בשיטה שבה נבחרים המועמדים על ידי מנהיג המפלגה או ועדה מסדרת (כגון אצל המפלגות החרדיות) יש יכולת לדאוג לאיזונים מתאימים. החיסרון הגדול שבה הוא לא רק העובדה שהרשימה לא מייצגת כלל את עמדת תומכי המפלגה, אלא התלות האישית הגדולה של הנבחרים באיש או בוועדה המצומצמת שבחרה אותם.

מעניין לגלות שהבעייתיות של שיטת הטאלנטים בפוליטיקה – אנשים הנבחרים בשל הפופולריות שלהם ולא בשל כישוריהם הפוליטיים, ומאותה סיבה גם מוחלפים במהירות בכוכבים חדשים ברגע שמיצו קדנציה אפורה אחת בפוליטיקה – גבוהה במיוחד דווקא במפלגות הדיקטטוריות ולא בפריימריז. הראיה לכך היא ששלוש מהמפלגות (הליכוד, הבית היהודי והעבודה) שערכו פריימריז בבחירות הנוכחיות דווקא ידעו לתגמל את חברי הכנסת האפורים היודעים את מלאכתם ולהשאירם ברשימה, בעוד שברשימות הדיקטטוריות מחפשים כל הזמן כוכבים חדשים, לפחות לצמרת המפלגה. לצד זאת, חברי הכנסת האפורים שנאמנותם למנהיג מובטחת מכיוון שאין להם בסיס תמיכה ציבורי כלשהו נשארים ברשימה, אבל בשוליה.

המסקנה היא שכנראה אין שיטה אידיאלית, אבל זו האופטימלית צריכה להיות בנויה משילוב של שתי השיטות היסודיות: פריימריז לצד ועדה מסדרת. הכוונה היא שחלק מחברי הכנסת ייבחר על ידי המתפקדים, בעוד שחלק אחר ימונה על ידי ועדה מסדרת.

נראה שהמפלגות שערכו פריימריז כבר הפנימו את ההיגיון שבשיטה הכפולה, מכיוון ששלושת אלה שהוזכרו לעיל שילבו השנה לצד הפריימריז

גם מנגנון של זכות שריון מסוימת לראש המפלגה. אבל האופן שבו הפעילו המפלגות הללו את השריונים שגוי בשני אופנים: ראשית, כדי שהשילוב בין השיטות יהיה מוצלח כדאי שהיקף השריונים הניתן להנהגת המפלגה יהיה גבוה (לפחות 40 אחוז מהמועמדים במקומות הנחשבים ריאליים). שנית, ראוי שהשריון לא ייקבע על ידי מנהיג המפלגה לבדו, אלא בסיוע ועדה מקרב בכירי המפלגה. עדיף שחבריה יימנו על האליטה האינטלקטואלית והרוחנית של המפלגה, ושלא יהיה להם אינטרס פוליטי ישיר או מיידי בבחירה.

במילים אחרות: מודל מועצת חכמי התורה של המפלגות החרדיות הוא ראוי בהחלט גם למפלגות  שאינן חרדיות. הן יוכלו להרכיב קבוצה כזו על ידי קיום בחירות פנימיות שיגדירו את יחסי הכוחות בין הפלגים השונים במפלגה, ולאור יחסי הכוחות האלה תורכב גם הוועדה המסדרת. בחירות פנימיות כאלה גם יתרמו לליבון אידיאולוגי וערכי של ההשקפות השונות במפלגה, כך שתחדל מלשמש בימה לימי בחירות בלבד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

יאיר שלג

עיתונאי ב'מקור ראשון' וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מחבר ספרים על החברה הישראלית

לכל הטורים של יאיר שלג