דרעי, תפסיק להתלונן - אתם אשמים במצב שלכם
העוני של המזרחים בישראל הוא לא באשמת האשכנזים שעמלו לפרנסתם ושילמו מסי עתק שעברו לש"ס. מי שמתנהל ללא אחריות ומביא ילדים חסרי סיכוי כלכלי לא יכול לבוא בטענות על קיפוח
הפערים בין העדות אכן קיימים – גם אם מצטמצמים – ועומדים כעת על 25% בערך מגובה ההכנסה החודשית לנפש, אך בניגוד לזעקות התיאטרליות של דרעי בקמפיין השקופים מדובר בהבדלים מוצדקים שאין שום סיבה למחוק אותם, כי הם נובעים מהחלטות שגויות במודע של הציבור המזרחי.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- וינשטיין: נאום נתניהו בקונגרס אינו תעמולת בחירות
- ישי: "אם תוכניות השמאל יתגשמו יחפרו מנהרות לרעננה"
כדי להסביר מדוע הפערים מוצדקים נבדוק איך הם נוצרו, ונשווה – לשם הדוגמה - משפחה אשכנזית ותיקה כמו משפחתי ("החצרונים") עם משפחה מרוקאית טיפוסית ("הדרעים"). סבי עלה לישראל מפולין בשנת 1934. הוא מימן מכיסו את הוצאות הרילוקיישן, וגם שילם אלף לירות שטרלינג לממשלת המנדט עבור "סרטיפיקט עולה", שהיה מקביל אז לאזרחות ישראלית. הסכום ששילם בשעתו סבי לממשלת המנדט, שמעולם לא הוחזר לו, שווה, במספרים של היום עם הפרשי הצמדה ואפילו ללא ריבית, כ-62,000 פאונד שהם למעלה מ-365 אלף שקלים. את הכסף זה הקריב סבי רק בשביל לקבל צ'אנס לדרך על אדמת ארץ הקודש.
סבי לא קיבל סיוע בדיור, מוצרים פטורים ממכס, או הטבות כלכליות כלשהן והחל מיד עם הגיעו לארץ לעבוד בשורה של עבודות קשות ולא זוהרות: סוחר עצים, רצף, מוכר ירקות. הוא נלחם שלוש מלחמות (1948, 1956, 1967) שלפחות שתיים מהן היו לגמרי מיותרות. מנגד רק ב-1968 החליטה סוף כל סוף משפחתו של אריה דרעי (הדרעים) שנמאס לה לחיות במרוקו, עלתה לארץ וקיבלה על המקום מענק עולה, סיוע בדיור, ושלל סובסידיות. אמנם בדיעבד אין ספק שגם הסבא והסבתא שלי וגם הסבא והסבתא של אריה דרעי, קיבלו החלטה כלכלית מפוקפקת והחלטה ביטחונית גרועה כאשר היגרו לישראל במקום לנסות לממש את האופציה האירופאית.
אך בעוד משפחתי מנסה ככל יכולתה להפוך את הלימון ללימונדה – מביאה ילדים במספרים קטנים, חוסכת בהוצאות, שולחת את הילדים ללמוד הנדסת מכונות בטכניון ורפואה באוניברסיטה העברית ולא מדעי ההתנהגות במכללת רופין או תקשורת באריאל, ומצמצמת את הזמן שאנשים מקדישים לתורה ומצוות עד למינימום – דרעי מתעקש לבזבז זמן יקר על תפילות, מזמורי "הוא זכאי" וקמעות.
תשע מאות אלף ילדים עניים חיים בישראל לפי תשדיר הבחירות המלודרמטי של אריה דרעי. המספר הזה אמנם חסר ערך, כי עוני הוא מושג יחסי (עני בירוחם הוא עשיר במונחי בנגלדש), אך גם אם נקבל אותו כאמת לאמיתה - האשמים בעוני של אותם ילדים הם לא תושבי רמת אביב שמעזים לנסוע פעמיים בשנה לחופשה בחו"ל מהכסף שהרוויחו בקושי וביושר (ליתר דיוק - ממה שנשאר להם אחרי שהמדינה לקחה מסי עתק כדי להעבירם לארגונים של לש"ס) אלא ההורים המזרחיים שהביאו לעולם ילדים חסרי סיכוי כלכלי רק כי לא ידעו איך או לא רצו להשתמש בקונדום.
הגיע הזמן לומר את האמת: עושר אינו
בשורה התחתונה – הפערים בין אשכנזים לספרדים מבטאים הבדלים משמעותיים במועד העלייה לארץ, שוני בהתאמה התרבותית של העולים לכלכלת שוק, הבדלים בגודל המשפחה ובנכונות לוותר על ערכים שנס ליחם תמורת כסף. בזמן שהדרעים למדו בישיבה– החצרונים קראו את מדורי הנדל"ן, זיהו הזדמנויות ורכשו נכסים איפה שזול. לכן, מצבם הכלכלי גם היום טוב יותר. לדרעים אין להלין אלא על עצמם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם