ההתנשאות סרת הטעם של עמוס עוז
מבחינת הסופר עמוס עוז, מי ששייך לימין אינו קורא ספרות ולא ראוי לשפוט בפרס ישראל. צריך להזכיר לו שמלומדים וחובבי ספרות יש גם בימין, והמון נבער יש גם בשמאל
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- ועדת הבחירות: נאום נתניהו לא יועבר בשידור חי
- השר אורבך מובא למנוחות: "ימני עם חוש הומור"
למעשה עוז ערך הבחנה בין שתי קבוצות: קבוצה אחת, המהווה מיעוט, כ-30 אחוזים מהאוכלוסייה בישראל, שהוא וככל הנראה גם קהל שומעיו נמנים עליה. זוהי קבוצה הקוראת ספרות. הקבוצה השנייה, מונה את יתר תושביה של מדינת בישראל, ואנשיה אינם קוראים ספרות. מה עוד ניתן לומר על אותה קבוצה נוספת? על מנת לאפיין את חברי הקבוצה, ציין עוז שאם בכלל הם קוראים משהו, הרי שמדובר בדבר אחד ויחיד. לא עיתונים, לא מדורי רכילות, גם לא מודעות להשכרת רכב.
הנמנים על חברי קבוצת 70 האחוזים קוראים "ישראל היום". מכיוון שנטען לא פעם כי "ישראל היום" הוא עיתון "ימני" הנוטה לטובת נתניהו, יש להניח שקוראי העיתון נתפסים על ידי עוז כתומכיו. כלומר, מדבריו של עמוס עוז משתמע כי קוראי "ישראל היום", המשתייכים לחוג תומכי נתניהו, אינם קוראים ספרות. תכף נעמוד על עוד כמה ממאפייניהם, אך לפני כן, ראוי לשים לב גם להקשר בו נאמרו הדברים. עוז התייחס לסערת פיטוריהם של כמה משופטי פרס ישראל ולטענה של נתניהו לפיה ראוי שיהיה ייצוג מגוון לחלקי האוכלוסייה הישראלית בוועדת הפרס.
עוז שלל את תגובתו של נתניהו בהסבר הגיוני שנסמך על ההבחנה שערך. "האם בוועדת השופטים של פרס ישראל צריכים להיות 70 אחוז אנשים שלא קוראים ספרות?", הוא תמה. כלומר, נכון, ייתכן שהרכב הועדה לא מגוון, אך הדבר נובע מעובדה פשוטה. ל- 70 אחוזים מהעם אין כלל היכרות עם עולם הספרות. כיצד הם מצפים בכלל להיכנס לוועדה? שייכנסו לוועדת הפרס למדורי "ישראל היום"!
עוז היה כמובן יכול להסתפק בקינה על כך שרוב תושבי מדינת ישראל אינם קוראים ספרות וכך ליהנות מהילת נביא הזעם, האופפת אותו בכל פעם שהוא חותם על מכתב זה או אחר. אך על מנת שלא נתבלבל, טרח עוז והוסיף את האפיון הנוסף, המלמד שאלו שאינם קוראים ספרות נמנים על אנשי הימין. מבחינה זו, מעניין לראות כי עוז פוסע בשדה חרוש למדי.
בשנת 1981, בעצרת בחירות של המערך במהלך הבחירות לכנסת העשירית, הביע הבדרן דודו טופז שביעות רצון מהעובדה כי בקהל אין "צ'חצ'חים" ("תענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אספות בחירות") שכן הללו, כך ציין, מצויים ב"מצודת זאב" – מעוז תנועות הימין. בשנת 1999, במהלך הבחירות לכנסת ה- 15, בפתיחתו של כנס אומנים בהשתתפות אהוד ברק, כינתה השחקנית תיקי דיין את תומכי נתניהו "האספסוף מהשוק". על אף הנטייה לקשר את דבריהם של טופז ודיין לשסע העדתי, נדמה שגם אם הוא היה מצוי שם, זהו רק חלק מהעניין.
מדובר בעניין סוציולוגי: איכות לעומת אספסוף, השכלה לעומת בורות, אצילות לעומת פרחחות. גם השדרן עודד בן עמי, ביטא זאת לפני כמה שנים כאשר דודו אלהרר טען בפניו כי התקשורת המוטה שמאלה מהווה שלושה אחוזים מהעם. בן עמי לא התבלבל והשיב: "אנחנו שלושה אחוזים ואנחנו האיכות". במשך שנים מנסים למכור לנו את הדימוי הזה.
איש הימין הוא אדם מהשוק, מוכר העגבניות האימפולסיבי, הנסמך על תחושות בטן והקורא "להיכנס בהם בכל הכוח". אספסוף זועם שמונע מרגשות פרימיטיביים, חמום מוח, כותב בשגיאות כתיב, מסיים כל משפט ברצף של סימן קריאה וחזרה על הספרה אחת, וכעת מתברר שהוא אף נמנה על קוראי "ישראל היום".
איש השמאל לעומת זאת, הוא איש אקדמיה, מעונב ומשכיל, שקול ומחושב, אנין ומעודן, דן ומתדיין, מרים גבה ומהמהם, משתתף של כבוד ברבי שיח, מיטיב את משקפיו, חוצץ את שיניו, מגהץ את המטפחת השוכנת דרך קבע בכיס מקטורנו.
הדיכוטומיה הזו, שאפיינה את השיח הישן, הולכת
בכל קצוות הקשת הפוליטית יש משכילים ושאינם שמשכילים, אנשי רוח ואנשי אדמה. אך בכל זאת ישנו מאפיין בולט שניתן לייחס לקבוצה ההיא, המונה שלושים אחוזים או שלושה. שכן באותה קבוצה חובבת ספרות, אשר היא ורק היא, ראויה לייצוג בוועדות השיפוט של פרס ישראל, ישנה, כך נראה, מידה לא מבוטלת של התנשאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם