לא להאמין: ההאשמות ההזויות של ח"כ אבו עראר
לא רבים שמעו על חבר הכנסת טלב אבו־עראר. כדאי להקשיב להאשמות הסהרוריות שהטיח השבוע במדינה במהלך דיון פגרה מיוחד
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
טוב, לא באמת. בדרך כלל דיון הפגרה הוא לא יותר מכלי ניגוח של האופוזיציה, במטרה לתקוף את הממשלה. הנושא פחות חשוב, העיקר הביקורת. התופעה הזו הופכת לעתים למגוחכת במיוחד, כאשר לדיון הפגרה מופיע מספר נמוך של חברי כנסת מזה שביקש את הדיון.
ביום שני השבוע התקיים דיון פגרה כזה. כדי לזמן דיון פגרה נדרשת חתימתם של 25 חברי כנסת על בקשה לכינוס המליאה. אלא שבשום שלב במהלך הדיון לא נכחו במליאה 25 חברי כנסת. ברוב הזמן לא ראינו שם אפילו חצי מהמספר המדובר. סביב הנקודה המטרידה הזו הועלו הצעות רבות, כולל רעיון לחייב כל ח"כ שחתם על בקשה לדיון פגרה להופיע לדיון עצמו, אחרת חתימתו תיגרע מהבקשה והדיון יבוטל. אלא שעד היום לא נעשה דבר כדי למנוע את המבוכה הקבועה בדיונים מהסוג הזה.
ומן הכלל אל הפרט, לדיון הפגרה שהתקיים השבוע במליאת הכנסת. שני נושאים עמדו על הפרק. הראשון עסק בצפיפות הבלתי־נסבלת שנרשמת בחורף הנוכחי בבתי החולים ברחבי הארץ, המגיעה לדוחק מסוכן ובלתי־אפשרי. הנושא השני היה התאונה הקשה שאירעה לאחרונה בדרום הארץ, שגבתה את חייהן של שמונה נשים בדוויות שחזרו מתפילה בהר הבית.
שני אירועים בלטו במהלך הדיון: האינטראקציה בין חברי הכנסת החרדים לנציגי יש עתיד, והמלל הקיצוני והתלוש שדקלמו כמה מחברי הכנסת הערבים. נתחיל מההתלהמות הערבית. הרשו לי להציג בפניכם את אחד הדוברים היותר קיצוניים אך הפחות מוכרים בסיעות הערביות – ח"כ טלב אבו־עראר (רע"מ־תע"ל).
לאבו־עראר יש תיאוריה משלו ביחס לאותה תאונה קשה בדרום. מדובר בתיאוריה מתוחכמת במיוחד, שבכלל הולכת לנושאים אחרים שאינם קשורים לתאונה, אך מצליחה להגיע לבסוף ליעדה ולהתחבר לסיפור התאונה. רק נזכיר שהתאונה התרחשה בכביש בעייתי במיוחד, כביש 31 המוגדר כ"כביש אדום", כאשר משאית ועליה שני טרקטורים פגעה באוטובוס שבו נסעו הנשים.
"אם נשאל או ניכנס לפרטי התאונה שהייתה בין האוטובוס לבין משאית שהובילה שני טרקטורים", פתח אבו־עראר את דבריו. "אם מישהו ישאל 'מה שני הטרקטורים האלה, מאיפה באו? איזו משימה סיימו שני הטרקטורים האלו?' בשעות הבוקר המוקדמות הם השמידו את היבולים החקלאיים. חרשו לנו את האדמות כהרגלם. כי אצל הערבים הבדואים בנגב, מה שאנחנו באמת זוכים לו כל יום זה או השמדת יבולים או הריסת בתים. זה העניין. זה התחביב של ממשלת ישראל ושל מנהל מקרקעי ישראל ושל מנהל הבדווים. שני הטרקטורים האלו הם שהשמידו את היבולים, ובסופו של יום הם שהשמידו או ערפו את ראשיהן של שמונה האימהות".
עד כאן דבריו של הוגה תיאוריית הקונספירציה, ח"כ עבו־עראר. אתם הבנתם את האיש? הוא אמנם לא אומר זאת מפורשות, אך קל מאוד להסיק מדבריו שאולי המשאית עם הטרקטורים פשוט נשלחה על ידי המדינה כדי "לערוף את ראשיהן של שמונה האימהות". הוא כמובן יכחיש שהתכוון לכך, אך לך תשכנע את הציבור הערבי ששומע את דברי שליחו מעל דוכן הכנסת, שלא זו הייתה כוונתו. כך עובדת אמנות ההסתה הערבית, ומיד נדגים זאת באמצעות המשך דבריו של אבו־עראר, שהתחיל בנושא הדיון עצמו אך מהר מאוד גלש לעניינים אחרים. אם אפשר לשזור עוד דברי שקר והסתה ולתבל באגדות מופרכות, מה טוב. ומה קיבלנו? אחלה כתב אישום נגד המדינה שבה אתה חי.
מהר מאוד עבר אבו־עראר לתקוף את המשטרה ולטעון כי היא זו שאשמה בתאונת הדרכים, אך בכך לא תם כתב האישום שלו נגד המשטרה. "המשטרה, שיש לי הרבה הרבה מה לטעון ומה להגיד נגדה", הרחיק אבו־עראר לעניינים אחרים לחלוטין, "לא רק לא ליוותה את הרכב הזה, אלא אנחנו לא מתפלאים, גם לפני כחודש וחצי הרגה בדם קר את שני הצעירים, סאמי אל־ג'עאר וסאמי אל־זיאדנה". בכך לא הסתיימו סיפורי אלף לילה ולילה של חבר הכנסת הנמרץ. "וחוץ מזה, היא התחילה לבצע גל מעצרים נרחב", גילה חבר הכנסת הערבי לנוכחים. "אין בית אחד ברהט ללא אדם נחקר או נעצר. מאות, ועד היום ממשיכה המשטרה לעצור שם".
לא מזמן קראנו בספר שמות על מכת הבכורות שהונחתה על מצרים. "כי אין בית אשר אין שם מת", נכתב בפסוק. קצת מזכיר את דבריו של אבו־עראר. "על מה?", המשיך האיש לזעוק. "במקום לעצור ולהעניש את השוטרים ולהעמיד אותם לדין שרצחו וגרמו למהומות ברהט, באה המשטרה ועוצרת את התושבים החפים מפשע, שלא עשו כלום, שבסך הכול השתתפו שם בהלוויה". כמובן, טלב. הרי ידוע שהבדווים בנגב, כולם עד האחרון שבהם, צדיקים גמורים שמעולם לא השתלטו על קרקעות, בנו בסיטונות בנייה בלתי־חוקית, ועוד כל מיני פורענויות. כל מעשיהם הם קידוש שם שמים.
כמה מילים על הדיון השני, שהוקדש כאמור לנושא הדוחק והצפיפות בבתי החולים. איכשהו, לצערנו, הנושא החשוב הזה עולה כמעט תמיד כשיש מערכת בחירות ברקע. למרות שמדובר בבעיה קשה בכל ימות השנה, פתאום הפוליטיקאים שלנו מתחילים לדבר על הזקנה במסדרון. איפה הם נמצאים בימים שבהם אין בחירות ברקע? לא שאנחנו רוצים להיות קטנוניים, אבל הזקנה נמצאת באותו מסדרון גם בימים שבהם אין בחירות.
העניין הפוליטי בדיון במליאה התמקד בעימות בין שתי המפלגות האחרונות שהחזיקו בתיק הבריאות – יהדות התורה ויש עתיד. "מספר האחיות בבתי החולים הוא מהנמוכים ביותר במדינות ה־ OECD, ואנחנו מתחרים עם מקסיקו על המקום האחרון", הפנה ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) אצבע מאשימה לעבר חברי יש עתיד. "אם נסתכל על מבחן התוצאה, התפקוד של משרד הבריאות בתקופה זו (תקופתה של יעל גרמן, ז"ק) נכשל כישלון מוחלט. הרבה דיבורים, הרבה ועדות, הרבה מסיבות עיתונאים. לא היה שום דבר בפועל. בזמן שבמשרד היה זמן לדיונים ארוכים, שתוצאותיהם שנויות במחלוקת, מערכת הבריאות הייתה משותקת".
נסתפק רק בדוגמה אחת שהביא ח"כ אשר לטענותיו – הרפורמה בנושא הסיעוד, שיזם חברו לסיעה ומי שכיהן בקדנציה הקודמת כסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן. "הרפורמה הזו התקדמה והגיעה כבר לבשלות, ואחד הדברים הראשונים שנעשו עם כניסת הממשלה החדשה והשרה החדשה הוא שהודיעו שמפסיקים את הרפורמה הזאת", טען אשר. "הרפורמה הזאת הייתה עוזרת רבות לקשישים, שפתאום היום כולם נזכרים בהם".
מי שייצג את יש עתיד בדיון היה סגן שר האוצר לשעבר, מיקי לוי. תגובתו, יש לומר, הייתה הגיונית וסבירה. "אכן יש צפיפות בלתי נסבלת בחדרי המיון",
הנתון שהציג לוי בדבריו, מפחיד הרבה יותר ממראות העומס של ימי החורף הקשים. 98 אחוזים. זהו שיעור התפוסה בבתי החולים בעת שגרה. בימים רגילים, כשאין שום עומס ולחץ מיוחדים. לא בכדי מדינת ישראל היא מהצפופות מבחינת אשפוז בבתי חולים מבין מדינות ה־OECD. רק בקשה אחת לחברינו הפוליטיקאים – בבקשה אל תיזכרו בזה בפעם הבאה רק כאשר יישמע הגונג של הבחירות המתקרבות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם