העיתונות הכתובה הפכה את הציבור לפחות מעורב

דווקא העיתונות הכתובה, שאמורה להיות המעמיקה בין סוגי המדיה, רידדה את השיח לרמה בלתי אפשרית. התוצאה עשויה להיות הרסנית לדמוקרטיה הישראלית, וגם לחסל סופית את העיתונים

אילאיל שחר | 10/3/2015 16:04

את הדבר הכי גרוע שקרה לעיתונות הכתובה בישראל בשנים האחרונות, היא ביצעה במו ידיה - גרמה לציבור לאבד בה אמון. המשאב החשוב ביותר של עיתון או עיתונאי הוא אמון הציבור. הוא עומל שנים להשיג אותו. עיתונאי צעיר עובד קשה כדי להוכיח את עצמו. שנים ארוכות הוא מנסה להראות שמקורותיו אמינים וידיעותיו מבוססות. לכן קשה לי להבין באיזו קלות הסכימו לוותר רבים מהעיתונאים, בעיקר בתקשורת הכתובה, על המוניטין שרכשו בעמל רב.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- מבחן התוצאה: בדקו מי הצביע כמו שאתם רוצים
- סקר: הפער בין הליכוד למחנה הציוני – בלי שינוי

לכל עיתונאי יש מדי פעם מעידות. מדובר במקצוע מורכב שבו אמת ושקר מוטלים לעתים קרובות בערבוביה. יש הרבה בעלי אינטרסים שמנסים למכור מידע מוטה או מעוות, ולעתים הם מתוחכמים כל כך שגם ניסיונות לבדוק את המידע לא מעלים שמדובר בזיוף. עבור כל עיתונאי, היום שבו נחשף שהוא הופל בפח הוא יום שחור. רצוי כמובן להימנע ממקרים כאלה ככל האפשר, ולהעמיק בבדיקת המידע, אבל אם מדובר במקרה אחד או שניים לאורך שנים - ראוי למחול עליהם, ואני מאמינה שמרבית הקוראים נוהגים כך.

אבל לא במקרים מן הסוג הזה מדובר. בשנים האחרונות בכלל ובמערכת הבחירות הזו בפרט כל ידיעה, כמעט בכל עיתון, מונעת על ידי אינטרס זר. הקרב הכמעט קיומי בין העיתונים הפך את הכתבים והעורכים לשבויים במערכה. כמעט כל כותרת היא מגמתית. אפילו צבע הדפוס של הכותרות וודאי שגודלן או ניסוחן בא לשרת מטרה מסוימת.

הידיעות השליליות בכל אחד מהעיתונים כלפי חלק מהמועמדים במערכת הבחירות זועקות לשמים בצבעי אדום ושחור, ומייצרות חוסר נוחות ואי שקט לקורא, ואילו הידיעות על המועמד שהעיתון חפץ ביקרו צבועות כחול בדרך כלל, ומשדרות שלווה ונועם.

בהתחלה הציבור לא היה מודע לכל הניואנסים במלחמה הזו וגם בעלי האינטרס ניסו להסוות מעט את המטרה. היום הכול גלוי וברור מעל לפני השטח. יש לזה יתרון - הכול שקוף, והציבור יודע מה האינטרס של כל עיתון. מנגד, כאמור, הציבור מאבד את אמונו. יותר ויותר קוראים מדלגים על עמודי הפרשנות כי הם יודעים שלא יקבלו מהם פרשנות אובייקטיבית, אלא דעה שמשרתת את המו"ל. גם על עמודי החדשות הם עוברים ברפרוף, כי גם מהם לא ניתן לשאוב אינפורמציה אמיתית ורלוונטית.

עמודי הכלכלה מלאים גם הם פעמים רבות בידיעות שהחדירו בעלי עניין, כך שנותרו רק עמודי התרבות והספורט. בינתיים, אולי מכורח ההרגל, הציבור עדיין רוכש עיתונים, אבל אם התמורה שהוא מקבל תמשיך להיות נמוכה לאורך זמן - גם מספר הרוכשים יפחת, ואז העיתונות הכתובה תהיה בבעיה אמיתית. עיתון ללא קוראים הוא לא רלוונטי.

נראה שהעיתונות, במו ידיה, הפכה את הציבור

הישראלי לפחות מעורב. הוא לא קורא עיתונים אז הוא אינו מכיר את התוכניות והמצעים השונים של המפלגות שמציעות את מרכולתן. הציבור ניזון בעיקר ממהדורות חדשות, שם למגיש טלוויזיה ותיק שהפך לפוליטיקאי יש יתרון ברור על שר לשעבר עם רקורד של עשייה ראויה, שלא ניחן בלוק של שחקן קולנוע וסובל מחוסר רהיטות לשונית.

דווקא העיתונות הכתובה, שאמורה להיות המעמיקה מבין סוגי המדיה השונים, רידדה את השיח לרמה בלתי אפשרית. התוצאה של המלחמה בין העיתונים עשויה להיות הרסנית לדמוקרטיה הישראלית, וגם לחסל סופית את העיתונות הכתובה בישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו