כך איתי טיראן ועינת ויצמן תומכים בדיכוי נשים
בכירי השמאל פרסמו מודעת תמיכה ברשימה הערבית ובחרו להתעלם מכך ששניים מחבריה חיים בפוליגמיה. שולמית אלוני ודאי מתהפכת בקברה
הבוקר פורסמה בעיתון הארץ מודעה של אנשי רוח, יהודים וערבים, שמצהירים על כוונתם להצביע בבחירות עבור הרשימה המשותפת הערבית. את רוב האישים הערבים אינני מכיר, אבל כמה שמות מבין היהודים בלטו לעין.
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
למשל שני שחקני תיאטרון מהשורה הראשונה בישראל, איתי טיראן ויוסי פולק, השחקנית עינת ויצמן ואנשי אקדמיה בולטים בתחומם כמו פרופסור משה צוקרמן, איש הקשת המזרחית פרופסור יהודה שנהב, פרופסור ישי רוזן-צבי, פרופסור רוחמה מרטון, פרופסור ניב גורדון ופרופסור רחל גיורא, מהבלטות בחקר המגדר הנשי בישראל, ומי שהייתה שותפה בכתיבת מאמר רחב יריעה על התופעה המחרידה של קצירת הקליטוריס (דגדגן), מגופה של האישה, תופעה שהולכת ומתרחבת ברבות מארצות האסלאם, שיש בה רצון גברי פטריאכלי להשפיל ולשלוט בגופה ובנפשה של האישה.
ולמרות העובדה שברשימה הערבית המשותפת ישנם לפחות שני מועמדים לכנסת, אחד מטעם הרשימה האסלאמית והשני מטעם חד״ש, שמנהלים בעצמם אורח חיים פוליגמי (ריבוי נשים) במשפחתם, קונים פרופסור גיורא וחבריה את הקלישאות החבוטות בהן מנפנפת הרשימה המשותפת, שמספרת לכל מי שמעוניין לשמוע, כי חרתה על דגלה ״ערכים אוניברסליים של דמוקרטיה, שוויון ומאבק באפליה ובגזענות...״.
הצביעות וגלגול העיניים של השמאל הרדיקלי קיבלו את החיזוק אצל חברם יאיר גרבוז בנאומו המתנשא והציני בכיכר רבין במוצ״ש שעבר. גרבוז, גיורא ושכמותם הם אנשים סובלניים מאוד כלפי תופעות קשות של דיכוי, שוביניזם והתנהלות לא דמוקרטית, כל עוד היא נעשית מהצד השני של הגבול, אבל הם מתנכרים ומתקפדים בחוסר סובלנות עכור כשמדובר בבני עמם ומתייחסים אליהם כאל שבטים פורעים.
ברשימת התומכים ברשימה המשותפת מצאתי גם את שמו של אודי אלוני, בנה של שולמית אלוני, ממייסדותיה של התנועה לזכויות האזרח וממקימי רצ ומאוחר יותר מרצ. יש להניח ששולה אלוני ביקשה הבוקר מעובדי בית העלמין בכפר שמריהו לעזור לה להתהפך בקרבה, אחרי ששמעה כי בנה תומך במי שסירבה בשבוע שעבר לחתום על הסכם עודפים בכנסת עם מרצ, בטענה שמדובר ברשימה ציונית. אני בטוח שיש גבול גם לסבלנות של אמא שולה.
טוב שבוז׳י הרצוג סלד בפומבי מנאומו של גרבוז ושכמותו מהשמאל הרדיקלי, שבדפוסי התנהלותם הדווקאית, מנותקת, מנוכרת, לא מאפשרים לנו לנהל גם איתם שיח כן ובונה. הרצוג דוהר עכשיו על הסוס בימים הקריטיים שלפני יום הבוחר. הוא יציב ולא עושה טעויות, בניגוד לקמפיין הליכוד שמשדר היסטריה.
במרחק של שבוע בלבד, נאום ראש הממשלה בקונגרס, נשמע כמו משהו רחוק ותלוש שבדיעבד לא סייע לנתניהו, ואולי אפילו הזיק לו אלקטורלית כי העמיק את הנתק עם הממשל
יכול להיות שהמחאה החברתית מלפני ארבע שנים, שנראה היה שהתמוססה בשעתו, נותנת את אותותיה במידה שמזכירה את אפקט מלחמת יום כיפור. המערך צלח אמנם את בחירות 1974, אבל קרס שלוש שנים מאוחר יותר.
להרצוג יש תכונה אחת נדירה בפוליטיקה הישראלית, כמעט ייחודית. לא שונאים אותו. בניגוד למנהיגים קודמים של מפלגת העבודה לדורותיה, שאותם שנאו במידה רבה - שלי יחימוביץ׳, עמיר פרץ, שמעון פרס, אהוד ברק - בוז׳י הוא טפלון. זה נראה שהקושי הגדול שלו הוא בעיקר עכשיו - להוכיח שהוא בחיר, שהוא מסוגל לצלוח את תקרת ״המועמד לראשות הממשלה״, ולזכות במנדט. אחר כך, ככה זה נראה, יש סיכוי שיידע להציג את יכולת הניהול שלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם