הסרט הרצוג: התקשורת תוקעת סכין במועמד שהריצה
הסרט התיעודי ששודר אתמול בתוכנית "המקור" מעיד על שינוי גישה בתקשורת: היא הבינה שכדי לנצח את הדמון הנורא מקיסריה, צריך מישהו קצת יותר כריזמטי ממר הרצוג
צפיתי אתמול כמו כולם, וכשאני אומר כולם אני מתכוון לרייטינג הממוצע של ה"מקור" שנע באזור ה-10 אחוז, בחלקו הראשון של הסרט המיוחד של התוכנית, שעסק בקמפיין של בוז'י הרצוג. אם יורשה לי, אשמח לסכם אותו עבורכם בכמה סעיפים:• קודם כל, "המקור" שוב מתגלה כתוכנית התחקירים (למרות שזה לא היה ממש תחקיר) הטובה ביותר בישראל, ובעונה הנוכחית היא מתעלה אפילו על הסטנדרטים שהיא בעצמה הציבה. אם לא הספיקו לנו שתי התוכניות המטלטלות שעסקו במלחמת לבנון השנייה, בא הסרט הזה והוכיח סופית כי מדובר בטלוויזיה מצוינת. שאפו.
• מה שיפה כאן הוא הניגוד בין הסרט שאליו חשבו אנשי "המחנה הציוני" שהם מצטלמים, לבין התוצאה הסופית. הדבר שיצר את ההבדל התהומי הוא העובדה שהחבר'ה הזחוחים שהיו אחראים על הקמפיין של הרצוג היו בטוחים שהם צועדים בבטחה לאזור ה-36 מנדטים.
קטע מתוך הסרט. באדיבות ערוץ 10
• ראובן אדלר הוא קוסם. בחלקים גדולים של הסרט אתה מוצא את עצמך תוהה למה הוא לא רץ לתפקיד, למרות הנבואות השגויות שלו כמו "ביבי גמר את הסיפור", "ביבי יודע שהוא הפסיד". ניכר כי מדובר בסכין הכי חדה שיש כאן. ואתם יודעים מה, כשמקבלים את בוז'י ללא פילטרים במשך שעה. מגלים שגם כאן אדלר לא ממש נכשל.
• העדות הטובה ביותר לדמותו של יצחק הרצוג העולה מן הסרט היא הרגשות שהתבוננות בו מעוררת בצופה. כביכול, מדובר במנהיג של מחנה פוליטי שאמור לעורר רגשות עזים שנעים בין תמיכה ואמון, לבוז ושמחה לאיד. אבל לא כך הדבר. אתה מתבונן באיש הזה, וכל מה שמתעורר בך זה רצון עז ללטף לו את הראש ולהרגיע אותו שהנה, עוד מעט הכול יהיה בסדר. בוז'י מתגלה כדמות חביבה, לחוצה, לא מיומנת וקצת מצוננת. אתה מסתכל על ההתנהלות שלו במהלך הקמפיין ורואה אדם שהמעמד קצת גדול עליו, אדם קצת מפוחד, שנותן ליועצים אסטרטגיים למיניהם לסחרר לו את הראש. וברגעים מסוימים, ניתן לזהות אפילו חשש קל שמא הוא באמת ינצח.
• באחד הקטעים בסרט מציין ראובן אדלר שאחת הבעיות של הרצוג היא שהוא לא מספיק מוכּר. האמת? צודק. רק שבניגוד לאדלר' שמציין זאת כחולשה, נדמה שמדובר בחוזקה די רצינית של הרצוג. מדהים לצפות באדם שנמצא כל כך הרבה זמן בכנסת, אדם שהגיע למעמד של ראש מפלגה, או יותר נכון, ראש מחנה, ורק אחרי בחירות שבהן כמעט הפך לראש ממשלה, אתה מגלה מה מסתתר מאחורי הפוסטר. מדהים. וקצת מפחיד.
• אחד הקטעים הגדולים בסרט, הוא הקטע שבו רגע לפני ראיון טלוויזיוני מגלה אחד מיועציו של בוז'י כי בסוף הריאיון עתידים לשאול אותו כמה עולה נסיעה באוטובוס, ונותן לו את התשובה. בסוף הריאיון, לאחר שבוז'י עונה לשאלה "המפתיעה", שואלת אותו אושרת קוטלר אם מישהו הדליף לו את השאלה. הרצוג עונה באלגנטיות שלא, פשוט הילדים שלו נוסעים באוטובוס, אז הוא יודע. האמת? קטע חביב, רק נראה לי שלו היה מדובר במועמד אחר, היו מתייחסים לשקר החמוד הזה קצת פחות בחביבות.
• התקשורת ברובה עשתה המון כדי לעזור להרצוג במערכת הבחירות האחרונה, אבל נדמה לי, וזו רק השערה שלי, שלא רק שיקולי רייטינג אחראיים לסרט שמוציא אותו כל כך לא טוב. אני חושב שגם התקשורת הבינה שכדי לנצח את הדמון הנורא מקיסריה, צריך מישהו קצת יותר כריזמטי ממר הרצוג. והסרט הזה, הוא הסכין התקשורתית הראשונה שננעצת בגופו של הבחור החביב, שחייבים להחליף לקראת הבחירות הבאות.
ניפגש בשבוע הבא, אחרי החלק השני...
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם