הפגנה על לא מאומה: כמה קל להסתופף תחת דגל השחיתות
סיסמת המלחמה בשחיתות היא פנייה פופוליסטית אל המכנה המשותף הנמוך ביותר, ניסיון מושחת בפני עצמו לגרוף הון פוליטי במינימום מאמץ ובמקסימום דמגוגיה
הנכדים שלי עדיין רחוקים שנים אחדות מגיל ההצבעה לכנסת, אבל כבר עכשיו אני מבקש להעניק להם עצה אלקטורלית סבאית: לעולם אל תצביעו למפלגה שהמסר העיקרי שלה הוא מאבק בשחיתות. אנשים ישרים אמורים להצביע למפלגות שסעיף המאבק בשחיתות מופיע במצע שלהן רק במקום העשירי ומטה, אם בכלל. אין סיבה שיצביעו למפלגה שחורתות על דגלן את המובן מאליו.
נס המאבק בשחיתות מסגיר בדרך כלל מצע חלול. כשאין רעיונות גדולים מורידים מהבוידעם את דחליל המאבק בשחיתות. הוא מפחיד בריות תמימות כמו סוכן ביטוח שמתפרנס מהטלת מורא מחלות על לקוחות בריאים, גורם להן להאמין שהמדינה אכולת ריקבון ונוטע בהן תחושה שרק הוא מסוגל להשליט פה סדר וניקיון. ניסיון חיינו הפוליטיים מלמד שלחלק מן הציבור יש אכן נטייה להתפתות לבשורות מפוקפקות כאלו, כפי שקרה עם קדימה ז"ל, אשר הבטיחה לנו "פוליטיקה אחרת", גרפה עשרות מנדטים וגמרה עם ראש ממשלה ושר אוצר מאחורי סורג ובריח.
ההפגנה בתל אביב
צילום: גדעון מרקוביץ'
סיסמת המלחמה בשחיתות היא פנייה פופוליסטית אל המכנה המשותף הנמוך ביותר, ניסיון מושחת בפני עצמו לגרוף הון פוליטי במינימום מאמץ ובמקסימום דמגוגיה. הרי 99.9 אחוז מאזרחי ישראל מתנגדים לשחיתות, ומתנגדים אגב גם לזיהום אוויר, לתאונות דרכים, לעליות מחירים ולרוע בכללו. קל לאסוף אותם אל צל כנפיהן של תנועות בעלות דימוי טהרני. הן פורטות על המצפון הרגיש של אנשים ישרים על ידי יצירת אווירה של מדינה אפופת שוחד, שלמונים ושלטון חוק סלחן. אבל כמה אוהבי שוחד ורודפי שלמונים באמת מתהלכים כאן? והאם שלטון החוק אכן סלחן?
בין קוראי הטור הזה, אני מעריך, אין אפילו אחד שקיבל אי־פעם הצעה משוטר לגניזת דו"ח תנועה תמורת 200 שקל במזומן. אין גם מנוי אחד שנרמז לוותר על שעון זהב כדי לקצר את התור לרופא מבוקש. במדינות לא מעטות בעולם יש תופעות כאלו למכביר, לא אצלנו. השופט העברי היחיד שהואשם בקבלת שוחד (אליעזר מלחי) יצא זכאי, ואת מספר פרקליטי המדינה ובכירי המשטרה שכן לקחו שוחד ב־70 שנות עצמאותנו אפשר למנות על אצבעות יד אחת או לכל היותר שתיים. ברשויות המקומיות אמנם פושה לאחרונה נגע השוחד, אבל רשויות החוק מטפלות בו ביד חזקה ובזרוע נטויה. הן כבר שלחו לכלא שועי ארץ למכביר, ועוד ידן נטויה.
ההפגנה בכיכר ציון בירושלים
צילום: אורן בן חקון
שחיתות קלאסית היא שיתוף פעולה אפלולי בין עבריינים ובין שלטון החוק, ולפי שעה עוד לא הגענו למקום האפל הזה, אפילו לא התקרבנו. כשראש ממשלה מכהן נחקר שבע פעמים על בקבוקי שמפניה וסיגרים שהשתטה לקבל או לדרוש מידידים עשירים, מגוחך לטעון שאנחנו מדינה מושחתת. עוד יותר מגוחך להקהיל בכיכרות עצרות נגד השחיתות. אזרח הגון אמור היום לאפשר לשלטון החוק למצות את טיפולו בפרשיות נתניהו, ביטן, כץ, דרעי ודנון. ההפגנות והעצרות יידרשו רק אם יתעורר חלילה חשד שהמשטרה או הפרקליטות גוררות בכוונה רגליים בטיפול בפרשיות הנ"ל. נכון לעכשיו, המשטרה מגלה חריצות רבה, שלא לומר חריצות יתר, וגם הפרקליטות עושה את המוטל עליה. אבל לאלדד יניב ולחבריו אצה הדרך והם משתמשים בכיכרות כדי לקצר תהליכים, נושאים לשווא את שם המאבק בשחיתות.
אחרי שנת הפגנות ארוכה בפתח־תקווה אפשר כבר לקבוע שהמאבק המתוקשר לא תרם מאומה לביעור השחיתות ואף לא קידם כלל את חקירות נתניהו. הוא בעיקר הפך אותן לעניין פוליטי. רודפי נתניהו ימשיכו במרדף אפילו אם תצא בת קול משמים ותכריז עליו כאדם הישר בעולם. הם לא ירפו גם אם אביחי מנדלבליט יקבע שנתניהו לא הכי ישר אבל גם לא מושחת. במוצאי שבת לפני שבוע הצליחו להביא איתם לרוטשילד רב חשוב ובמוצאי השבת האחרונה הגיעו להפגין גם כמה אישי קואליציה, כי דגל המאבק בשחיתות הוא אחד הדגלים המפתים בחוצותינו. כמה קל ונוח להסתופף תחתיו ולהתמלא תחושת צדקנות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם