התפרצות לדלת פתוחה
ניסיונו השבוע של ח"כ זחאלקה לעורר רגשות אשם בקרב אנשי השמאל נפל על קרקע פורייה. הללו כבר הובילו להסכם אוסלו במטרה להשקיע את מצפונם בדיוק בשל רגשות אלו
מופע ה"אני מאשים" של ח"כ ד"ר ג'מאל זחאלקה אינו אמור לעורר רגשות שמחה לאיד, אלא עצב. ברוח הימים הנוראים הקרבים ובאים, הוא גם צריך לעורר את המחנה הלאומי לעזור לאלו בקרבנו שהם כבר בבחינת "עייף ויגע", ושאליהם היו מכוונים הדברים של זחאלקה - ולא בכדי.
חבר הרשימה הערבית המשותפת ידע לפרוט על רגשות האשם ונקיפות המצפון המקננות בקרבם של אלו הקוראים לחלוקת הארץ. הוא היטיב לבחור בחוליה החלשה, אשר נראה כי החלודה כבר אכלה בה. את התזכורת עד כמה רפה היא החוליה הזו קיבלנו השבוע בהשקת הספר של מכון 'ון-ליר' והוצאת 'הקיבוץ המאוחד', 'השואה והנכבה'. אין זה מקרה ששני מוסדות אלו הוציאו ספר זה במשותף, מכיוון שקדמו לו יצירות ומחקרים שפרסמו אלו, ואשר הובילו לתפיסת המציאות וההיסטוריה המתבטאת בהשוואה הזו. אגב, יש לציין כי שני אלו אינם הגורמים היחידים אשר מרגישים כי הציונות והקמת המדינה יסודם בחטא.
שתי דוגמאות לתפיסת הציונות והקמת המדינה כמעשי עוולה ניתן למצוא בדברים הבאים: פרופ' עדי אופיר טען בכתב העת 'תיאוריה וביקורת' של מכון 'ון-ליר' כי "הציונים תבעו צדק היסטורי לעם היהודי, שאותו יצגו לטענתם: המחיר שנתבעו תושבי הארץ הערבים לשלם תמורת הצדק הזה לא הטריד אותם הרבה". בספרו של דוד גרוסמן 'חיוך הגדי', בהוצאת 'הקיבוץ המאוחד', תואר כיצד צועק ערבי תושב יהודה ושומרון לעבר חיילים: "אין לכם מה לעשות בכפר שלנו. צאו מכאן ולכו אל ארצכם ואל ביתכם, וסִגרו את הדלת מאחוריכם. שכבו שם ללקק את פשעיכם (...) אין אנו רוצים את נשיקותיכם, ולא את נשיכותיכם".
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ח''כ ג'מאל זחאלקה.
צילום: ארכיון מעריב
רגשות אשמה אלה היו בין הגורמים שהובילו להסכם אוסלו. גם במהלך הכנת הסכם זה ידעו הערבים לפרוט על הנימים הדקים של נציגי ישראל במשא ומתן, כפי שניתן ללמוד מדבריו של אורי סביר, מנכ"ל משרד החוץ בתקופת הסכמי אוסלו: "ישבתי בחברתם של עוזי דיין ועבד אל-ראזק יחיא (הנציג הפלסטיני – י"ש), שבהה, שקוע בהרהורים אל השקיעה המרהיבה בים. 'אתם רואים?' אמר, והצביע אל החוף. 'זו טנטורה. שם נולדתי'. 'כן, באמת?' אמרתי בתחושה של אי נוחות. שיחה על מקומות לידה הזכירה לנו תמיד עד כמה ניטש המאבק הזה בעיקרו של דבר על אותה ארץ עצמה – ועד כמה היה חשוב לשוב לחַלקה, אחת ולתמיד".
באשר לקריאתו של זחאלקה כלפי השמאל "גזענים" ו"מתנשאים", אפשר לציין כי בשם המוסר, או מתוך מטרה להשקיט את המצפון, הזמינה ממשלת רבין רוצחים מתוניס במטרה שישלטו ב"כבושים" וב"מנושלים". אם אותם אלו שזעקו נגד "הכיבוש" היו מאמצים את משנתו של זאב ז'בוטינסקי ביחס לערבים בארץ כפי שאימצו את תפיסת "קיר הברזל" שלו, הם לא היו מפקירים את תושבי יש"ע הערבים לזרועות כנופייתו של יאסר ערפאת.
את ההסברים לרעיון שמאחורי הפקרת חיי היהודים לחסדי אש"ף, שהתבקשה מהסכם אוסלו, כבר סיפק הפסיכיאטר קנת לוין בספרו 'סינדרום אוסלו': הכפייתיות היהודית לרצות את האויב ושנאה עצמית. התופעה של ניסיונות חוזרים ונשנים מצד היהודים המבקשים לפייס את מבקשי נפשם מצטרפת לאמירתו של הנרי קיסינג'ר, שלפיה הוא "איננו מאמין בזכותו של עם לארץ שנטש לפני כאלפיים שנה".
ובאשר למחשבה כי נאומו של זחאלקה, שהתפרץ לדלת פתוחה, ישנֶה משהו בתפיסת עולמו של השמאל, נראה כי היא נובעת יותר ממשאלת לב המתעלמת ההיסטוריה הקרובה. על משפטי הראווה במוסקבה של שנות השלושים אמר קומוניסט אחד לחברו: "זה יפתח לאנשים את העיניים". חברו השיב לו: "לא, זה יעוור אותן".
יהודה שלם הוא עמית מחקר ב'מרכז אריאל לחקר ביטחון ותקשורת' באוניברסיטת אריאל
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם