יחזור כמו בומרנג: יש מחיר למתקפות נגד ישראל
הערכים הדומיננטיים היום בעולם הם של תמיכה בטרור כערך של התנגדות ובטרוריסטים כלוחמי חופש. אבל התופעה המסתמנת היא שהמכות שגורמים עוינים מכוונים כלפי ישראל חוזרות לרדוף אותם
זה הפך להרגל כמעט קבוע: תקופת החגים מביאה עמה מתקפות מדיניות נגד ישראל. וכך זה נראה על פני השטח גם הפעם, לקראת השנה החדשה. אבל כשבודקים כל מקרה לחוד, מצטיירת תמונה שונה. אפשר אפילו לומר, שיותר ויותר המכות שגורמים עוינים מכוונים כלפי ישראל חוזרות אליהם כמו בומרנג. ישראל לא תיפגע ואילו האיחוד האירופי, הנשיא אובמה והאו"ם ייפגעו דוקא מהמהלכים שנתפסים כהישג עבורם.עוד כותרות ב-nrg:
- הסנאט דחה את ההצבעה על הסכם הגרעין
- מבוקשים: 4 פעילי חמאס הוכנסו לרשימת הטרור
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ההחלטה על סימון מוצרים מעבר לקווי 67' היא לא פחות מאשר מיסוד השנאה האנטישמית בדפוס של החלטה אירופית יבשה. מסתבר שחנה ארנדט צדקה: יש בנאליות של הרוע. לפרדריקה מוגריני עוד יש בעיה טכנית, כיצד לבצע את הליך סימון המוצרים האלה, ואפשר גם להציע לה פתרונות. אבל העובדה שהאירופים מכתימים את עצמם בחותמת אי-כשרות על ידי סימון מוצרים של יהודים שיושבים במקומות שלא מוצאים חן בעיני האירופים.
החלטת האו"ם על הנפת דגל אש"ף:
זו אנטישמיות בגוון נאצי טרום-שואתי. כאשר כל התנהגותה הפושעת של אירופה כלפי המזרח התיכון נחשפת בנחילי הפליטים הנוהרים אליה מסוריה ועיראק, בא הפרלמנט האירופי ושם על פירמידת החטאים האירופית עוד סלסול של קצפת עם דובדבן למעלה.
מוגריני, מובילת המהלך, מעלה שאלות לגבי איטליה. היא לא פחות גרועה מקודמתה קתרין אשטון. במקביל, איטליה לא היתה בין מצביעות הנגד באו"ם בעניין הנפת דגל אש"ף בחזית בנין האו"ם בניו יורק. איטליה לכאורה היתה אמורה להיות ידידותית כלפי ישראל, בייחוד שרק לאחרונה נפגשו ראש הממשלה רנצי עם עמיתו בנימין נתניהו. נתניהו ביקר באיטליה ונראה שם כמנצח. כך גם לגבי ידידתנו הגדולה הגדולה הודו. על אף השיפור הדרמטי ביחסים בכל הממדים – בטחוני, מדיני, כלכלי – ההודים ממשיכים בדפוסי התנהלות מדיניים שתומכים ביוזמות פלסטיניות כמימים ימימה.
ההצבעה באו"ם היתה חשובה רק בסימון אותן מדינות שהצביעו נגד או נמנעו. זה שארצות הברית קנדה ואוסטרליה הצביעו יחד עם ישראל זה חשוב ביותר משום שגוש המדינות דוברות האנגלית הוא הגוש הדמוקרטי העמוק בזירה הבינלאומית ותמיכתו משמעותית יותר מכל מאות המדינות הלא דמוקרטיות שתומכות בפלסטינים.
לא פחות חשוב – שבהצבעה השתתפה גם מדינה שנקראת הרפובליקה הסורית הערבית. סוריה עוד קיימת והמחנה שהיא שייכת אליו גדול בהרבה מהמחנה של ישראל. האם לא ברור שבשערי כדור הארץ מונף דגל פלסטין? ההימנעות של צ'כיה היא אכזבה. ההימנעות של הולנד, נורווגיה וגרמניה חשובה ומעניינת. אבל הערכים הדומיננטיים היום בעולם הם של תמיכה בטרור כערך של התנגדות, תמיכה בטרוריסטים כלוחמי חופש. תשאלו את משה זונדר. ולהיות יהודי פירושו שאין לך זכות להתקיים, כפי שציין כבר לפני שנים הסופר סול בלו.
אבל מהלך הבומרנג המשמעותי ביותר הוא "נצחונו" של אובמה בנושא ההצבעה בקונגרס על הסכם הגרעין עם מנהיגי איראן. ההצלחה כביכול של אובמה והדמוקרטים למנוע הצבעה בסנאט ובבית הנבחרים באמצעות טכנולוגיה תקנונית תרדוף אותם.
יש רוב בשני הבתים נגד ההסכם, הרוב הזה משקף את דעת הקהל האמריקנית, אבל הנשיא והמיעוט בקונגרס חסמו את האפשרות לקיים הצבעה נגד ההסכם שהיה לה תוקף מוסרי. גם אם אובמה היה משתמש אחר כך בזכות הווטו שלו. לנשיא ולדמוקרטים יש עכשיו בעלות ברורה על הנכס הזה של עיסקת הגרעין. כל מהלך שלילי המתלווה לביצוע ההסכם, ואלה רודפים אחד אחרי השני, יודבק לאובמה וחבריו הדמוקרטים.
אובמה הוכיח שהוא שליט כמעט בלעדי בפוליטיקה האמריקנית. אבל טכנולוגיה פוליטית היא רק עניין טכני; אין לה משמעות אם אינה משמשת להביא לתוצאות חיוביות. וכאן, לא רק תכנית הגרעין האיראנית תישא את חותם נשיאותו של אובמה, גם רצח העם, נדידת הפליטים, והחדירה חסרת התקדים של רוסיה – עם נעליים גבוהות על הקרקע – לזירה הסורית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם