שבוע האופנה בתל אביב: ניחוח של ניתוק מהציבור
אם לא זכיתם בשנה האחרונה לאייטם במדורי הרכילות, אל תצפו להיות חלק מהרשימה האקסקלוסיבית שזכאית ליהנות מאופנה בישראל. כך הפכו התצוגות לאירוע שלא מתאים לפשוטי העם
אז איך היה לכם בשבוע האופנה שמוכר לכולנו כ"גינדי טי.אל.וי פיישן וויק"? נהניתם? יש איזו תצוגה שאהבתם במיוחד? אולי ראיתם איזו גלבייה חדשה ומעניינת מבית היוצר של דורית ("דודו", אם אתם חברים) בר-אור? אולי יש לכם איזו חוויה מעניינת מהתצוגה של מרסלו בורלון ולהקת המחול L-E-V? סליחה, אני מתנצלת. שכחתי לרגע שאף אחד מכם לא היה שם.לא בגלל שאתם לא מתעניינים באופנה, חלילה, אלא כי לאף אחד מכם לא הייתה את האפשרות להיות שם. שבוע האופנה א-לה גינדי הוא לא אירוע לפשוטי העם, עם כל הכבוד. לא בקטע רע כמובן, זה פשוט לא מקום לאנשים רגילים. הרי אתם לא באמת חושבים שזה הגיוני להסתובב בין הרגליים של בר רפאלי ולטנף את השטיח האדום בסוליות הנעליים המלוכלכות שלנו, נכון?
כנראה שזו הסיבה שתצוגות האופנה השונות לא היו פתוחות בפני הקהל הרחב, ופרט לקניינים, נועדו עבור אנשי תקשורת האופנה ומוזמנים של המעצבים בלבד, או בשמם הגנרי - סלבס. ולכן, אם לא זכיתם בשנה האחרונה לאיזשהו אייטם במדורי הרכילות, או אם לכל הפחות לא נפלטתם מאיזשהו ריאליטי, אל תצפו להיות חלק מהרשימה האקסקלוסיבית שזכאית ליהנות מאופנה במדינת ישראל.
אין לזלזל, אגב, בחשיבות של אופנה ישראלית ובצורך בהעצמה של תעשייה זו ברחבי העולם. בדיוק כמו תחומים אחרים - ספורט או תרבות למשל, יש לנו אינטרס כחברה להיות חדשניים ומובילים גם בתחום זה.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אופנה היא תעשייה חשובה, שמכניסה את ישראל לקטגוריות בכירות בעולם, ומייצרת מקומות עבודה ופרנסה. אך בעוד שלמשחקי כדורגל כל אחד יכול להגיע, וכך גם להצגות ומופעי מוזיקה, הרי שאופנה היא תחום אליטיסטי, וכמו תצוגות האופנה ב"שבוע גינדי" - אם אפשר לקרוא לו כך בקיצור - אינו פתוח בפני הקהל הרחב.
אז איפה למעשה האינטרס שלנו פה? זהו תחום שאנחנו מנועים מלקחת בו חלק - אפילו לא לראותו בלבד. אם קהל היעד היחיד שזכאי ליהנות מאופנה ישראלית הם הסלבס והעשירון העליון, אז אולי כדאי גם שמדורי הרכילות והלייף-סטייל יפטרו אותנו להבא מהעיסוק האובססיבי בזוטות כמו שמלת האגורות של שי שלום, ויפרסמו את האייטם הזה באיזה ניוזלטר למוזמנים בלבד.
מה שעוד צורם ב"שבוע גינדי", הוא ניחוח הניתוק שאופף את בועת החיים הטובים הזו. בעוד שעל אזרחי ישראל עוברים ימים לא פשוטים, גדושים במבזקי חדשות ובשורות קשות, הרי שבלב תל אביב מתקיימת לה איזושהי מציאות נפרדת של אנשים שלעולם לא נוכל להתקרב אליהם, לבושים בבגדים שלעולם לא נוכל לרכוש.
נכון שבמצבים של מציאות ביטחונית מתוחה צריך וחשוב לשמור גם על שגרת חיים ולהמשיך לקיים פה חיי חברה ותרבות משגשגים. אך כשמדובר באירוע כל כך אליטיסטי שמגיע עם קיתונות של "שואו-אוף", בדמות כתבות, אייטמים ותמונות פפראצי, הניתוק שלו מהחברה הישראלית ומהמציאות שבה היא חיה כרגע מריח רע במיוחד. כי אמנם הקהל הרחב לא הוזמן להגיע, אבל כתבי אופנה דווקא קיבלו מקום של כבוד. אנחנו אולי לעולם לא נזכה לצפות בתצוגת אופנה, אבל היי, תמיד תישאר לנו הזכות לדרג שיק או שוק.
דרך אגב, בניגוד לשבוע האופנה, יש לי הרגשה שדווקא לקניון המותגים שעתיד גינדי לפתוח במתחם, כולנו נוזמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם