נקנית בייסורים
מדוע האריך השבוע שר הביטחון יעלון את כהונתו של יועמ"ש איו"ש שתוקע מקלות בגלגלי ההתיישבות, וכיצד ניתן לשבש בנייה בהתנחלויות גם במקומות שאושרו כדין
הידיעה על הארכת כהונתו של יועמ"ש איו"ש על ידי שר הביטחון משה יעלון נדחקה לשולי החדשות השבוע. היועמ"ש, אל"מ דורון־בן ברק, ממשיך את קיומן של הפרקטיקות המפלות נגד ההתיישבות היהודית ביו"ש. גורם העוסק בגאולת קרקעות ביהודה ושומרון אמר עליו השבוע ש"הוא מצליח למצוא בעיה לכל פיתרון".קחו למשל את 'היתר העִסקה', הליך טכני למדי של אישור עסקאות מקרקעין. מעשה ביהודים שרכשו קרקע בסמוך לאחד מיישובי בנימין. מדובר בעסקה ללא שום מורכבות משפטית, אחת האחרונות שנערכו ישירות מול פלסטיני זקן שעוד רשום בעצמו על שטר ה'מאליה' הירדני. אין יורשים, אין מתווכים ואין מוטבי צד שלישי. האישור הפרוצדורלי, שהיה אמור להינתן בתוך ימים ספורים, תקוע למעלה משנתיים בלשכת היועמ"ש של האוגדה. למה? כי הוא יכול, כי הדבר לא נמצא בסדרי העדיפויות שלו, וכי אין שום אינסטנציה מעליו שאליה אפשר להתלונן. גורם במערכת אמר לי השבוע: המדיניות של המנהל האזרחי היא שרכישה של יהודים לא מקודמת. נקודה סוף. בן־ברק העביר הנחיה מפורשת שכל הבקשות מהסוג הזה חייבות לעבור דרכו. אגב, פלסטינים שמבקשים אישורי עסקה על קרקעות בשטחי C מקבלים אותם בלי בעיה.
נמשיך באישורי תב"ע: שכונת היקב שבה יושבו עקורי מגרון עתידה להפוך באוגוסט למאחז לא חוקי. בחודש זה יסתיימו ארבע השנים של ההיתר הזמני להצבת המבנים. היתר כזה ניתן לשנתיים על ידי אלוף הפיקוד, עם אפשרות הארכה לשנתיים נוספות בלבד. במצב המשפטי שייווצר, עתירה של גורמי שמאל לפינוי השכונה היא עניין של זמן.
עקורי מגרון הגישו מזמן בקשה לאישור תב"ע חוקית. התנאים היו אופטימליים: מדובר בקרקעות מדינה, יש החלטת ממשלה, וכל ההליכים התכנוניים נעשו כדת וכדין. העילה שבגינה תוקע יועמ"ש איו"ש את האישור: השכונה איננה צמודת דופן לכוכב־יעקב, ואין סיבה לאשר יישוב חדש כשאפשר להרחיב יישוב ישן.
מקל נוסף בגלגלי ההתיישבות עונה לשם 'בעיית השכלול'. מדובר ביישובים שהוקמו על קרקעות שנתפסו צבאית לפני שנות דור. כשמגיעה בקשה לבנייה על שטח לא מפותח בתחומי היישובים, לשכת היועמ"ש לא מאשרת. כך, למשל, אזור המטווחים הגדול בבית־אל והקרקע שבין בתי מעלה־אפרים לאזור התעשייה לא מקבלים אישורים. המִנהל יסביר באדיבות שיש בשטחים אלו 'בעיית שכלול', כלומר הם לא שוכללו ופותחו לאורך השנים, ואי־אפשר להתייחס אליהם עוד כקרקעות מדינה לגיטימיות מכיוון שבמקור הן נתפסו בתפיסה צבאית. הקביעה של השופטת מרים נאור שאין סיכוי שבית המשפט יבטל את התפיסות הצבאיות שנערכו לפני ארבעים שנה - אינה מעלה ואינה מורידה.
ואחרון לא חביב: 'צו שימוש מפריע' הדרקוני, שדו"ח לוי תקף בחריפות. חן בן־אליהו הוא חקלאי שעיבד במשך תריסר שנים נחלות בגבעות שילה, שאותם רכש מחקלאי יהודי אחר. פלסטינים המיוצגים על ידי 'רבנים למען זכויות אדם' עתרו לגירוש בן־אליהו מנחלתו תוך הצגת תצלומים לא ברורים של מסמכים עתיקים, וקיבלו מהמנהל סעד בדמות 'צו שימוש מפריע'. אלא מה? ועדת ערר שאליה עתר בן־אליהו קבעה כי הצו הוצא שלא כדין ופסלה אותו. בן־ברק היה אמור לכבד את ההחלטה ולשלוח את הפלסטינים להגיש תביעה מסודרת בבית המשפט, אולם הוא בחר להתעלם מהצו ולהורות על גירוש החקלאי היהודי מאדמותיו. בן־אליהו עתר בבהילות לבג"ץ וקיבל צו על תנאי, המורה ליועמ"ש איו"ש לנמק עד 15 בנובמבר מדוע איננו מכבד את החלטת ועדת הערר.
השאלות הפתוחות הן מדוע הסכסוך הזה הגיע בכלל לבג"ץ, מדוע הוארכה כהונתו של אל"מ בן־ברק ובעיקר - מה גורם לשר הביטחון לשחרר ביד אחת הצהרות תמיכה בהתיישבות, וליצור עבורה תנאי חנק משפטיים ביד השנייה?
תגובת דובר צה"ל: "יועמ"ש איו"ש, אל"מ דורון בן־ברק, הוא קצין מקצועי מהמעלה הראשונה הפועל בצורה עניינית וערכית וזוכה לתמיכה מלאה ממפקדיו ולהערכה מקצועית מכלל עמיתיו. יש לגנות את הנסיון לתקוף את הקצין באופן אישי, בהתבסס על טיעונים חסרי שחר".
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אגב האנומליה המשפטית ביו"ש, בג"ץ גבעת התמר הוא דוגמא מובהקת לצורך הדחוף בשינוי הפרדיגמה. מדובר בקרקעות בשכונת התמר באפרת שהוכרזו לפני שנים רבות כקרקעות מדינה, לאחר דחיית עררים של פלסטינים מאל־חאדר. משרד השיכון פיתח את הקרקע ושיווק את המגרשים לחברות בנייה. החברות השקיעו הון רב בשיווק הדירות, והדחפורים עלו על הקרקע והחלו בעבודות הפיתוח.
פתאום, 'אאוט אוף דה בלו', הגישו במרץ האחרון תושבי אל־חאדר עתירה לבג"ץ נגד שר הביטחון והמנהל האזרחי בטענה שהקרקע שייכת להם. מה שמדהים בסיפור זו התשתית הראייתית העלובה שהם צירפו: מסמכים עתיקים שעל בסיסם נטען שאבות אבותיהם של העותרים טענו לפני עשרות שנים לבעלות על החלקות בפני הממשל הירדני. שימו לב: העתירה לא כוללת מסמכי בעלות כלשהם אלא רק טענה לטענות, כלומר טענה שלפני שנות דור מאן דהוא ממשפחתם טען שהקרקעות שלו, ושאין ראיות על כך שהירדנים דחו את הבקשה.
דמיינו לרגע עותר ישראלי שמבקש להקפיא בניית מגדל במערב נתניה, בטענה שאביו טען לפני חמישים שנה שהקרקע שלו וכי לא ידוע שטענתו נדחתה. במציאות נורמלית, עתירה כה תלושה ומופרכת הייתה נדחית על הסף. מה שקרה פה זה שבית המשפט הנכבד קבע דיון לעוד מספר חודשים, כשבינתיים משרד השיכון בהוראת המנהל פשוט הפסיק לפתח את הקרקעות וחברות הבנייה נאלצות לספוג הפסדים כבדים ולשאת במחיר העיכוב וחוסר הוודאות.
"המצב שבו מצד אחד בית המשפט דוחה את העתירה לצו ביניים שהוגשה על־ידי הערבים הטוענים לבעלות על הקרקע, ומצד שני המנהל האזרחי מתנהל כאילו ניתן צו ביניים, הוא אבסורדי", אומר ישראל זעירא, מנכ"ל חברת הנדל"ן 'באמונה'. "אם יהודי היה טוען טענת בעלות על קרקע כלשהי, בכל מקום במדינת ישראל, אף אחד לא היה מתייחס אליו בכלל אם לא היה צו של בית משפט. מדובר בטענות שאבד עליהן הכלח. הקרקע סופחה לידי מדינת ישראל בשנות השישים, והתכנון נעשה לפני עשרות שנים. בכל אותו זמן לא נשמעה שום טענה על בעלות, אבל 'רוח המפקד' של בג"ץ היא לחבל בכל בנייה שיש בה טענה על בעלות פרטית".
הסיבה לכך שמשרד השיכון 'משתף פעולה' ופוגע ביודעין בקבלנים וברוכשים, היא המצב המשפטי הבלתי־נסבל שהופך כל עתירה הזויה לכזו שיכולה להתקבל בבית המשפט העליון, שאיננו בוחן ראיות ולא מנהל דיוני הוכחות. התוצאה: פרויקטים אסטרטגיים נתקעים, גם לאחר מעבר כל המשוכות הביורוקרטיות וקבלת כל האישורים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם