התחזית: מעונן חלקית עד טרור
זה הזמן להפנים: המאבק עם הערבים הוא סוג של תופעת מזג אוויר, שתמשיך ותפתיע מדי פעם. אנחנו רק צריכים לדעת איך להיערך בצורה נכונה
כ-400 בני אדם נהרגו מדי שנה במחצית הראשונה של המאה העשרים כתוצאה מפגיעות ברק - 400 איש כל שנה, רק מפגיעות ברק, רק בארה"ב. תהליכי עיור מואצים והגנות טכנולוגיות שונות הורידו את המספר הזה דרמטית, וכיום נהרגים בשנה "רק" כ-30-40 אמריקאים מפגיעת ברק.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אסונות טבע הולכים יד ביד עם המין האנושי מאז היווסדו. ישנם מדינות ועמים שסובלים במיוחד מרעידות אדמה, מהצפות ושיטפונות, משרפות יער אימתניות, מגלי חום וקור קיצוניים, מהוריקנים, מטייפונים וסופות טורנדו, ועוד ידו של הטבע נטויה. בעשור האחרון נהרגו קרוב למיליון בני אדם ברחבי העולם כתוצאה מאסונות טבע.
מדינת ישראל זכתה להתמקם באחד האזורים השלווים והרגועים בעולם בכל הקשור לפגעי מזג האוויר. העובדה ששני ימי גשם רצופים משתקים ערים שלמות ושקצת שלג בהרי המרכז עוצר מדינה שלמה למשך שבוע בהחלט ראויה למחקר פסיכולוגי מקיף, אך היא מדגישה דווקא את השקט האקלימי השורר כאן כמעט בכל רגע נתון.
אז אמנם אין כאן אקלים מיוחד, אבל גלי טרור ומלחמות דווקא יש - והגיע הזמן להתחיל להתייחס לשני סוגי התופעות הללו באותו אופן. אמור מעתה: לאמריקנים יש סופות ברקים שגורמים לכמה עשרות הרוגים בשנה, ליפנים יש מדי פעם צונמי שקובר עשרות אלפים, ידידינו בדרום אמריקה חווים מדי פעם את התחושה שהקרקע נשמטת מתחת רגליהם, ולנו יש מדי כמה חודשים או שנים גל טרור שאיתו אנחנו צריכים להתמודד, הכולל נפגעים בנפש. מי שנפשו מתקוממת אוטומטית אל מול החיבור בין ענייני אקלים לסוגיות של מלחמה ושלום מוזמן להיזכר באל גור: כזכור, האיש קיבל על מאבקו בהתחממות הגלובלית פרס נובל לשלום.
לפני שבועיים סערה הארץ אחרי שבנימין נתניהו אמר כי לעד נחיה על חרבנו. השמאל קונן ומרט את מעט השערות שעוד נותרו על ראשו, והרשת החברתית עשתה מהאמירה הזו קציצות. אבל מדובר באמירה שבעצם מנסחת את האמת הבסיסית שהולכת ומתגלה עם כל גל טרור וכל נער ערבי בן 15 שתופס מברג ויוצא לרחוב לדקור יהודי - אין כאן היגיון או סכסוך טריטוריאלי, אין פה מלחמה בין שני עמים שמשא ומתן כלשהו יוכל להפסיק. הסכסוך הערבי-ישראלי, שהוא בעצם סכסוך ישמעאלי-עברי, עתיק ושורשי כמעט כמו ימיו של מזג האוויר.
אין משמעות הדבר שאי אפשר להתגונן ולהילחם מפני הטרור. יש הרבה מה לעשות מול הוריקן שעומד לדרוס את המדינה שבה אתה חי, ויש מה לעשות מול מחבל שמנסה להרוג אותך או מול מדינה שמנסה להשמיד את ילדיך. זה גם לא אומר שלך עצמך אין שום חלק בטירוף המשתולל בצד השני: כשם שהאדם משחק תפקיד בהחרפת תופעות מזג האוויר במאה האחרונה, בהחלט יכול להיות שגם לנו כישראלים וכיהודים יש מה לעשות כדי להנמיך את הלהבות בצד הערבי.
אבל - וזו הנקודה החשובה באמת - הגיע הזמן להפנים נקודה בסיסית שלאדם המערבי, הליברלי ולמוד ערכי הסובלנות ואהבת האדם קשה לומר לעצמו: שום דבר שנעשה לא ישנה את העובדה שעשו שונא ליעקב, בדיוק כשם ששום דבר שנעשה לא יעצור את ההוריקן הבא מלהתפתח באוקיינוס, או מהלוחות הטקטוניים להתחכך זה בזה ולגרום לרעידת אדמה.
עלילת הדם בדמשק, פרעות תרפ"ט והמרד הערבי הגדול ב-1936 התרחשו לפני "הכיבוש". הם גם התרחשו לפני הקמת המדינה היהודית ב-1948. אש"ף הוקם ב-1964, שלוש שנים לפני שכוחות צה"ל נכנסנו לשכם ולרמאללה במלחמת ששת הימים.
השמאל הישראלי, ובשנים האחרונות גם חלקים לא קטנים בימין, מאמינים שאפשר לאלף הוריקן, שאפשר לעצור את המלחמה הבאה באמצעות נסיגה כזו או אחרת. כל הסימנים והניסיונות מראים שמדובר בשטות מוחלטת: ההוריקן זורע הרס כי זה הטבע שלו, והערבי ימשיך לנסות ולהרוג יהודי - כי ככה הוא.
פשטני? הגיע הזמן לקצת פשטנות בסכסוך שהוא לגמרי לא מסובך. הוא קשה לעיכול, זה בטוח. הוא גם יכול לרפות את ידיהם של מי שלא מוכנים לחיות על חרבם. יש המוני אמריקנים שלא מעיזים לחשוב על מגורים בלואיזיאנה אחרי הוריקן 'קתרינה' והנזק האדיר שחולל. זה מובן, לגיטימי והגיוני, אבל מי שכבר בוחר לגור בניו-אורלינס יודע שההוריקן הבא יבוא מתישהו. הוא ומשפחתו מודעים לכך שהם חיים על פתחו של הר געש פעיל, ובכל זאת נאחזים במקומם.
מי שבוחר להמשיך לגור כאן חייב להחליף דיסקט ולהבין שגל הטרור הבא בוא יבוא, שהמלחמה הבאה בוא תבוא - לא כי אנחנו אוהבים מלחמות, ולא כי משעמם לנו, אלא כי זה מה שיש ושום דבר לא ישנה את זה. זה הציקלון הפרטי שלנו, זו רעידת האדמה הייחודית לנו, ואיתם אנחנו צריכים להתמודד בעיניים פקוחות ובלי היסטריה. כן, לעד נחיה על חרבנו, אבל נחיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם