מוסר כפול: הצביעות של שרת החוץ השוודית
השרה הטיפה מוסר לישראל והזהירה מפני קריסה כלכלית בשל גל המהגרים - זמן קצר לפני קיומה של עצרת ללא יהודים לציון ליל הבדולח. אבל כדאי להיזהר: הזיכרון הקולקטיבי חזק וטרי
לפני שבועיים כתבתי כאן על גורלו העגום של השבט המאורי הפציפיסטי, המריורי, ששבטים מאורים קניבלים פלשו לשטחו. הפציפיסטים נלקחו כעבדים, וחלקם הגדול נטרף כצידה לדרך פשוטו כמשמעו.
עוד כותרות ב-nrg:
- מסתערבים נכנסו לבי"ח, ביימו לידה - ועצרו מחבל נמלט
- כמה משלמים בפקולטות על מזון ושתייה?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בעקבות הטור שלח לי אחד הקוראים את הסיפור הבא, ואצטט אותו כלשונו: "גרתי שנה בניו־זילנד, בעיר טאקאפונה. שכרתי דירה בשכנות לזוג מאורי צעיר. למרות שהאישה הייתה בהריון, הם סירבו להינשא. מאוחר יותר התברר לי למה. הממשלה הניו־זילנדית מספקת קצבה שערורייתית לאימהות חד־הוריות עד שהילד בן 18.
"באחת משיחותיי איתם על התרבות וההיסטוריה המאורית שהם היו מאוד גאים בה, הכה בי ברק. לואי הסביר לי שאת המסעות הארוכים בים שרדו אבותיו בעזרת עבדים חיים ששימשו כמזון זמין וטרי. אך לא זו הסיבה שהוכיתי בתדהמה.
,כשהתחלנו לדבר על קניבליזם שאלתי אותו בצחוק 'מה החלק הכי טעים'. מובן שלא ציפיתי לתשובה. זה לא משהו שמופיע בספרי ההיסטוריה. 'האצבעות', ענה לואי ללא היסוס וללא שמץ צחוק. 'כולם יודעים את זה', בת זוגו הנהנה בחן. בלילה, כשהלכתי לישון, פתאום זה חלחל למוחי: 'אני מדבר עם פראים בלבוש אדם'. הזיכרון הקולקטיבי שלהם כל כך חזק, ועדיין טרי".
הרהרתי בסיפור המדהים הזה והגעתי למסקנה יונגיאנית: הזיכרון הקולקטיבי של כולנו חזק וטרי.
טוני פו (פושפני) היה קצין CIA אגדי שדמותו שימשה השראה ל'קולונל קורץ' (מרלון ברנדו) בסרט 'אפוקליפסה עכשיו', שהתבסס על הנובלה 'לב המאפליה' מאת ג'וזף קונרד. בשנות החמישים הוא הציל את הדלאי למה, ובשנות השישים יצא לג'ונגלים של צפון לאוס במטרה לארגן שבטים מקומיים נגד לוחמי הווייטקונג מצפון וייטנאם. טוני פו היה ממזר קשוח, עם סטנדרטים מוסריים שהיו שנויים במחלוקת אפילו ב־CIA של פעם.
מהר מאוד הוא הפך לשליט הג'ונגל, נשא נסיכה מקומית והתמקם במבצר נסתר ש־221 מדרגות הובילו אליו. את לוחמיו קנה בכסף ובאספקת 'לאו לאו' סדירה (ויסקי אורז עם נטייה להמס את הוושט). בין לבין הוביל פו פשיטות
על הווייטקונג.
כשתפס משתפי פעולה עם הווייטקונג, לא היה גבול לאכזריותו. ראשים נכרתו ושופדו על יתדות, אחרים הושלכו ממסוקים. כשהממונים עליו פקפקו בכמויות ההרוגים שעליהם דיווח, הורה טוני לאנשיו להביא לו את אוזניהם של ההרוגים. כל אוזן הייתה שווה חמישה דולר. את האוזניים שלח פו בשק דיפלומטי למטה ה־CIA בלונגלי וירג'יניה. כל אוזן שודכה לדו"ח. בשלב מאוחר יותר חזר בו טוני פו מההבטחה לשלם על אוזניים, אלא אם כן לאוזן תצורף גופה. זה קרה משום שיום אחד שירד לטייל בכפר מקומי, גילה ילדים קטנים בלי אוזניים.
חשבתי על הסיפור ביום שבו ילדים פלסטינים יצאו למסע רצח עם סכין. אתה יכול לנסות להבין, בקושי אמנם, הורים בצפון לאוס שחותכים את אוזני ילדיהם תמורת כמה גרושים. הישרדות. אבל אי אפשר להבין כיצד הנאצים של דאעש רוצחים ילדים במקלעים, וכיצד הזומבים המקומיים, ילדי תפנוקים משכונת בית־חנינא העשירה, יוצאים לרצוח יהודים.
בשנת 1899 פרסם צ'רצ'יל את הספר 'מלחמת הנהר', תיאור חוויותיו מהלחימה הבריטית בסודן. דעתו על האסלאם בוטה, גזענית על פי סטנדרטים עכשוויים של תקינות פוליטית. אבל זהו טקסט שגם אם הוא חוטא בהכללה, הוא מנתח ללא הרדמה את הסכנה הנשקפת לציביליזציה מקנאות האסלאם.
"כמה נוראות הן הקללות שהאסלאם כופה על חסידיו! נוסף על הטירוף הקנאי שמסוכן אצל אדם כשם שפחד המים מסוכן אצל הכלב, קיימת אותה אפתיה פטליסטית מפחידה. התוצאות ניכרות בארצות רבות. הרגלים בזבזניים, שיטות חקלאיות מרושלות, שיטות מסחר אטיות וחוסר ביטחון ביחס לרכוש שוררים בכל מקום שחסידי הנביא שולטים או חיים בו...
"העובדה שהחוק האסלאמי מחייב כל אישה להיות שייכת לגבר כזה או אחר כרכושו המוחלט, כילדה, כאישה או כפילגש, מעכבת את ביטול העבדות עד שדת האסלאם תחדל להיות כוח גדול בקרב הגברים. למוסלמים כיחידים יכולות להיות תכונות נהדרות - אבל השפעתה של הדת משתקת את ההתפתחות החברתית של מאמיניה. אין בעולם כוח מסיג לאחור חזק ממנה. רחוק מאוד מגסיסה, האסלאם הוא דת מיליטנטית שעושה לעצמה עוד ועוד נפשות.
"האסלאם כבר התפשט בכל אפריקה המרכזית ומצמיח לוחמים עשויים לבלי חת בכל צעד וצעד; ואילולא הייתה הנצרות מוגנת בזרועותיו החזקות של המדע, המדע שנגדו נאבק האסלאם לשווא, כבר הייתה הציביליזציה של אירופה המודרנית עלולה ליפול, כפי שנפלה הציביליזציה של רומא העתיקה" (הציטוט לקוח מהספר 'צ'רצ'יל והיהודים' מאת מרטין גילברט. מאנגלית: נעמי כרמל).
מה צ'רצ'יל היה אומר היום? האם המדע עדיין יכול להציל את אירופה? קחו לדוגמה את שוודיה, שממנה מגיע סיפור כל כך מופרך ומופרע, שבמקום לזעזע הוא כמעט מצחיק. בעיר אומיו אורגנה השבוע עצרת לציון 'ליל הבדולח', בסימן המאבק באסלאמופוביה. יהודי העיר, ובכן, התבקשו להישאר בבית. אותם יהודים שנגדם התחולל 'ליל הבדולח'. למען ביטחונם, הסביר מארגן העצרת ואיש מפלגת שמאל כמובן, יואן הגלונד. אם הם היו מגיעים, המוסלמים היו פוגעים בהם. אבל העצרת עמדה בסימן המאבק בגזענות ובאסלאמופביה.
שלושה ימים קודם לכן, בעיתוי אירוני, פרסמה שרת החוץ השוודית מרגוט וולסטרום מכתב פתוח בעיתון 'הארץ' ובו הטיפה לעם בישראל כי "הפחד וחוסר האמון הם אויבי השלום". כן, אולי כדאי שנהיה גיבורים כמו שלטונות העיר מאלמו שמאפשרים למוסלמים להתעלל ביהודים באין מפריע.
"אנו צופים בדאגה בישראל", התריעה השרה, שיומיים אחר כך הדהימה את אירופה כשהצהירה כי שוודיה תקרוס אם זרם המהגרים יימשך. היא יודעת למה. העימות הפנימי מבעבע. שורה של התנכלויות אלימות למרכזי קליטה למהגרים.
לפני שנתיים צפיתי בטלוויזיה כיצד שטוקהולם בוערת ממהומות מהגרים מוסלמים. אלפיים שנה חיו יהודים באירופה. שנאו אותנו כמו שלא שנאו איש בהיסטוריה, ודאגו להראות לנו את זה בכל דרך יצירתית אפשרית. אבל מעולם לא תועד באירופה מקרה של התפרעות יהודית. מעולם יהודים לא עסקו באונס שיטתי של בנות המקום (שוודיה ונורווגיה הן המקומות הכי פחות בטוחים לנשים באירופה, והאנסים הם מהתפוצה שאתם חושבים עליה).
כעת חשבו על המהגרים המוסלמים בשוודיה, גן העדן האבוד של מדינת הרווחה. מה רע שם למהגרים? הם ברחו מסוריה, מעיראק, מאפגניסטן ומסומליה. שם הם חיו כמו כלבים, תחת איום קיומי יומיומי. כעת הם מקבלים דמי אבטלה, דיור, רפואה וחינוך חינם. ולמרות זאת, הם נושכים את היד שמאכילה אותם. הם רוצים יותר.
"מחאת המוחלשים", כך כונה הפוגרום המתמשך. עוד מדינה שבה התקשורת כבולה באג'נדה נאורה, מוסרנית, שמאלנית ומתחסדת. אבל במהומות הבאות, הזיכרון הוויקינגי הקולקטיבי עלול להתעורר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם