מסע הרצח בפריז: אמא, מותר כבר להגיד את האמת?
אחרי ה-11 בספטמבר, אחרי פיגועי הרכבות מלפני 11 שנים במדריד ופיגועי הרכבת התחתית והאוטובוסים והעריפות ברחבי לונדון; ואחרי אינתיפאדת הרצח הסכינאית ברחובות ישראל והפלת מטוס הנוסעים הרוסי מעל סיני זה כבר לא כל כך מוקדם להסיק מסקנות. אולי קצת מאוחר
"מוקדם להסיק מסקנות מהטבח בפריז, לאחר שכוחות הביטחון סיימו את אירוע בני הערובה... דבר אחד בטוח בשלב זה – פיגוע משולב כזה שהתבצע בשבעה יעדים בו-זמנית בפריז ומצפון לה – יכול היה לבצע רק ארגון עם זמן לתכנן..." כתב בזהירות אחראית פרשן 'הארץ'. ומה קרה לפני עשרה חודשים בפריז "ומצפון לה"? "מוקדם להסיק מסקנות מהטבח בשרלי הבדו, האם זהו פיגוע שכוון נגד העתונות החופשית וחופש הביטוי או שמא זה ביטוי לקיצוניות רדיקלית מוקצנת?" אמר ודאי פרשן אחר באחד מעתוני המערב החשובים ביותר.
דובר הבית הלבן ג'וש ארנסט אמר אז, כי אין משמעות לזהותם של הנרצחים בפעולה האקראית באותו יום של שרלי הבדו במרכול הכשר בפריז. נכון, זה יכול היה לקרות לכל אחד. במקרה, מדובר ביהודים. במקרה, סופרמרקט כשר.
אבל בניגוד לפרשני התקשורת במערב העוסקים ברובם בקשירת עיני החברה שאותה הם משרתים, יש מקום להסקת מסקנות. אחרי ה-11 בספטמבר, אחרי מסעות הטבח של הפלשתינים באינתיפאדה השניה, אחרי פיגועי הרכבות מלפני 11 שנים במדריד ופיגועי הרכבת התחתית והאוטובוסים והעריפות ברחבי לונדון; ואחרי אינתיפאדת הרצח הסכינאית ברחובות ישראל והפלת מטוס הנוסעים הרוסי מעל סיני זה כבר לא כל כך מוקדם להסיק מסקנות. אולי קצת מאוחר.
מי שלא החליט לנהל מלחמת חורמה בדאע"ש, מלחמה אמיתית, עד להשמדתו הגמורה, ומי שהתעלם ממשמעויות הטבח בשרלי הבדו לפני עשרה חודשים, וקשר את עיניו כך שלא יראה מטוס נוסעים רוסי נופל באמצע היום, מוצא עצמו עכשיו מול מתקפה איומה נגד אזרחי פריז בירת צרפת. צפו לפרשנויות מלומדות על כך, שיש סכנה ששרשרת הפיגועים עלולה לחזק את הימין בצרפת – ויותר גרוע, את הימין הקיצוני רחמנא לצלן. ראינו כבר את הביטוי המתייפייף של איזה אמן שצייר את מגדל אייפל כסמל השלום.
ככה זה לא ילך. הגיע הזמן להסיק מסקנות. המסקנה הראשונה היא, כפי שציינה בעלת הטור בוול סטריט ג'ורנל פגי נונן, שכאשר אמריקה נחלשת – העולם נהיה מקום פחות בטוח לחיות בו. נשיא ארצות הברית לא יכול לסגת הצדה כאילו הוא מנהיג של עוד מדינה חזקה אך לא המעצמה האחראית שחייבת לאזן בכל אזור בעולם את כוחות הרשע. נשיא ארצות הברית חייב לתפוס מנהיגות ולכנס את מנהיגי העולם החופשי, כולל – כן, כולל האיש שקרולינה לנדסמן חוששת שאולי הוא צודק. בנימין נתניהו.
הנשיא אובמה חייב להתוות אסטרטגיה כוללת של המדינות הדמוקרטיות לניהול מערכה משולבת עד למחיקת צלו של הטרור האיסלאמי הרדיקלי מעל פני כדור הארץ. האם הוא בנוי לזה? כנראה שלא. התבטאותו כי "ארצות הברית עומדת לימינה של צרפת" לא נשמעת מעודדת. סולידריות וסיוע מודיעיני לא יעזרו. ממש ביום הפיגועים הוא אמר כי דאע"ש הוכל ואין לו כבר הצלחות. שעות אחדות לפני מסע הטבח בפריז חוסל בפעולת סיכול ממוקדת רכב מחבלים שנסע בו ג'ון הג'יהאדיסט. היה מועיל לאובמה אילו זימן אליו לשיחה את ג'ורג' בוש, קודמו בבית הלבן, כדי להתייעץ איתו.
אובמה וכל האליטה האמריקנית צריכים לעשות חושבים. אולי הם טועים בדרך שבה הם מתכחשים למציאות ובעיקר מנסים להסתיר את העובדה שמדובר בטרוריסטים איסלאמיים ולא סתם ב"קיצונים". מדינות כמו ארצות הברית, צרפת, בריטניה וישראל צריכות לצאת להתקפה. לתאם יחד עם רוסיה את הפעולה הנרחבת, כולל עם נעליים גבוהות על הקרקע, להשמדתו של דאע"ש.
המסקנה השניה היא יותר בתחום התרבותי. הטבח ההמוני באולם המופעים בפריז בוצע בעת הופעת להקת 'נשרי המוות'. יש כאלה שיגידו שזה סמלי עד כדי חוסר אמינות. משך 50 שנה אתם מטפחים תרבות של הדוניזם, סקס, סמים ורוקנרול; רציתם ניהיליזם, אז עכשיו תקבלו ניהיליזם. אנחנו נראה לכם מה זה נשרי מוות, כאילו אומרים מחבלי המדינה האיסלאמית לקהל המערב.
? כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
האם אין איזה קשר סמוי, איזו סימביוזה, בין התרבות הדקדנטית שטופחה במערב ב-50 השנים האחרונות לבין הניהיליזם השחור הטוטלי של הטרור המוסלמי? האחד נענה לשני.
המסקנה השלישית מתייחסת גם היא לקשר בין תפיסות פילוסופיות שהשתלטו על המערב לבין התפשטות המגיפה של ארגוני הטרור. מאז מלחמת העולם ה-2 וביתר שאת מאז מלחמות אלג'יריה וויאטנאם בשנות ה-60, השקפת העולם של האינטלקטואלים הליברלים הדומיננטים במערב היא שמדינה זה רע, ומה שרע עוד יותר זו הלאומיות. מנגד, התפתחה סגידה לתנועות השחרור "הלאומיות". לאומיות במרכאות, כי הן אינן לאומיות; הן בעיקר התארגנויות רצח וטרור, כאשר הארגונים הפלשתיניים מהווים חיל חלוץ בתחום הזה. העדפת הארגון והתנועה על פני המדינה, פירושה התפוררות שלטון החוק. לא ניתן להנהיג סדר עולמי כאשר תנועות שחרור טרוריסטיות זוכות להעדפה ואף אהדה על ידי הארגונים הבינלאומיים ועל ידי האליטות המוסריות האינטלקטואליות והתקשורת. לא בכדי קיימת סימביוזה המוכרת לישראלים היטב בין ארגוני זכויות אדם לארגוני טרור.
שני הקטבים האלה רואים במדינה ובשלטון החוק את האויב. העדפת "התנועה" ו"הארגון" על פני המדינה והזכויות של אזרחיה שעליהן היא אמורה להגן, פרצה את גבולות החברות המערביות. אלה עכשיו נתונות לאלימות בלתי פוסקת ולטרור מוסלמי. כרגיל, היהודים הם הראשונים להרגיש בכך. אי אפשר להתעלם מכך שהפיגועים הראשונים שבישרו את הסופה של יום שישי ה-13 בנובמבר בוצעו נגד מטרות יהודיות בטולוז, בפריז ובבריסל.
אין ספק שהנשיא אובמה שייך למחנה האנטי-מדינתי. מהלכיו ההרסניים בעיראק ובאפגניסטאן מוכיחים זאת. קודמו ג'ורג' בוש הפיל משטר של מדינת משטרה בעת'יסטית. לאחר מכן הצליח בין 2006 ל-2008 להשתלט על הטרור בעיראק, להכיל אותו, ולהתחיל בתהליך של בניין אומה פנימי. כל מה שנדרש מהאמריקנים הוא להשאיר כוח מסוים שיש שהעריכו אותו בכ-10 אלפים קצינים וחיילים. אלה היו יכולים להעניק את התמיכה הדרושה למשטר העיראקי החדש ולשים את המכסה על הטרור של דאע"ש. עובדה – בשנותיו הראשונות של אובמה הוא יכול היה לכנות את הארגון האיסלאמיסטי יורשו של אל קאעידה כמשהו דומה לקבוצת סטודנטים חובבים בליגת המכללות של הפריפריה. זה היה רק לפני כשנה וחצי! עכשיו, הם מפגינים יכולות מפלצתיות.
אילו אובמה היה רואה בעדיפות ראשונה את ייצוב הסדר המדינתי על כנו במצרים בימי מובארק, ובעיראק, יתכן שכדור השלג היה נעצר. אובמה במפורש העדיף את הכאוס של מורדי הכיכר ולאחר מכן את "תנועת" האחים המוסלמים על פני המשטר הקיים, החצי דיקטטורי על כל מגרעותיו.
המסקנה האחרונה בשלב זה היא, שהצבת ישראל כמטרה לטרור ובמקביל את היהודים בעולם המערבי, היא דרכם המתוחכמת של ארגוני טרור לפצל את המערב; לעורר בתוכו חילוקי דעות; להשיג לגיטימציה לטרור. אבל מה שמתחיל ביהודים זו רק הפירצה שדרכה מתכוונים תנועות הטרור האידיאולוגיות לחדור ללב העולם הדמוקרטי ולהרוס אותו. עובדה, המתקפה בפריז לא קשורה בשום "כיבוש" ולא ב"סבל הפלשתיני" ולא ב"אפרטהייד הישראלי"; אבל מה שכן התרחש לאורך שנים רבות זה שהטרור הפלשתיני האנטי-ישראלי הכשיר את הלבבות בצרפת ובמקומות אחרים לקבל בהבנה רצח אזרחים בשם איזו מטרה צודקת.
כך שפיתוח אסטרטגיה מנצחת נגד דאע"ש ושאר ארגוני הטרור מחייבת גם שינוי מהפכני של השקפת עולם ושינוי ערכים. האסטרטגיות המפסידות נגד הטרור מקורן בהשקפות עולם מסוימות שצמחו מאז מלחמת העולם השניה. צרפת נראית על סף תבוסה מול הטרור, כפי שתיאר בצורה מפחידה מישל וולבק בסיפרו 'כניעה'. זו איננה התבוסה הראשונה שלה נגד תנועות שחרור וצדק; היא הובסה ב-1954 בקרב דיין-ביינפו בוויאטנאם; היא הובסה ב-1962 במלחמת אלג'יריה; ועכשיו היא מובסת מול הטרור האיסלאמיסטי שהיא מסרבת מזה 35 שנה לקרוא לו בשם.
היא פתחה את זרועותיה לאש"ף עוד בשנות ה-70 של המאה הקודמת ובשנות ה-80 היא כבר ספגה מעשי רצח טרוריסטיים שהלה מונד ניסה להתעלם מהם; אחרי הכל, היו אלה מטרות יהודיות כמו מסעדת גולדברג ובית הכנסת ברחוב קופרניק. דרושה כעת ברית בין המדינות החופשיות הדמוקרטיות, שתכריע את הטרור בכל החזיתות. ולא, שום הסברים על היעדר תהליך מדיני לא יתקבלו. אם מותר להעיר מראש לרמטכ"ל ולראש אמ"ן. הגיע הזמן לעשות ולבצע ולא להסביר ולנתח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם