מבחן החיים האירופי
אם תושבי היבשת לא יתעוררו ויבינו שנגזר עליהם לאחוז ממש בנשק ולהביס את האסלאם הקיצוני במעוזיו, הם עלולים לאחר את המועד
נשיא צרפת פרנסואה הולנד אזר אומץ בליל שבת האחרון, בערב שלא ישכח עד יום מותו, ובפנים קודרות בישר לאזרחי ארצו: אנחנו במלחמה. לו הייתי צרפתי, הייתי נחרד מהודעה זו של הנשיא."מלחמה" ו"צרפת" הם שני מונחים שזמן רב לא הולכים טוב ביחד. אם נביט אחורה ונחפש מלחמה שבה ניצחה צרפת, נתקשה להבחין בה. אלג'יריה, קרב דיין ביין פו בהודו-סין, מלחמת פרוסיה – כל אלה מרכיבים את שרשרת התבוסות המחפירות של צרפת במאתיים השנה האחרונות. אפילו נפוליאון האגדי סיים את הקריירה אחרי הניצחונות הסוחפים שלו מובס ומושפל באי המרוחק סנט-הלנה.
גם ב-150 השנים האחרונות טעמה צרפת את טעם הניצחון – במלחמת קרים ובשתי מלחמות העולם – אך רק כאשר נלחמה יחד עם כוחות אחרים, בדרך כלל ככוח משני ולאחר שהצבא הגרמני כבש חלק נכבד משטחה. לואי ה-14 הוא האיש האחרון שעמד בראש צרפת המנצחת לבדה, אבל למי שלא זוכר – מדובר היה במאה ה-17.
על כן עולה השאלה: האם לא למד הנשיא הולנד את השיעור הקצר הזה בהיסטוריה הצבאית של ארצו? כמובן, הולנד מכיר את השיעור הזה היטב, אבל הוא יודע גם שבמלחמה הזאת צרפת לא לבדה - יחד איתו שקועות בבוץ מדינות רבות באירופה שרק ממתינות שחרב דאעש תנחת על צווארן. כמו צרפת גם הן חיות עדיין בהכחשה, או לפחות באשליה שהבעיה מתחילה ונגמרת בדאעש, ושאם יצליחו להכניע את הארגון או לפחות להחלישו יוכלו לחזור לחייהן הקודמים.
אלא שנראה כי לעת עתה מדינות המערב לא מסוגלות לגייס את כוחות הנפש הלאומיים שלהן אפילו בשביל מה שנדרש כדי לגבור על דאעש – לוחמה קרקעית נגד מעוזיו במזרח התיכון. הפצצות מהאוויר הן אפשרות לגיטימית, אבל להילחם ממש, עם דם והרוגים– עם זה הן גמרו במלחמת העולם השנייה. מבחינתן אי אפשר לחזור לשם.
בשבוע האחרון ניתן היה לקרוא הערכות של עיתונאים ופרשנים שטענו כי הטרור האסלאמי אינו בעיה קיומית לאירופה, אלא סוג של מטרד שאולי נגזר עליה לחיות איתו. אחרי הכול, לא יעלה על הדעת שקומץ מטורפים דאעשים ימוטטו יבשת עשירה, מתקדמת ובעלת מסורת מפוארת של אלפי שנים. מי שכתב כך התעלם מתקדימים בהיסטוריה שבהם כוחות נחותים אך בעלי רוח לחימה עזה ונכונות להקרבה הצליחו להכניע אויבים עדיפים בהרבה שאיבדו את הרצון להילחם והיו בתהליך של ניוון ושקיעה.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הרי לנו שתי ציביליזציות המצויות במגמות הפוכות: האחת יורדת מספרית, מאבדת את חיוניותה, האת כוחות והרצון להילחם למען שרידותה, והשנייה גדלה בקצב מהיר וצוברת יותר ויותר מוטיבציה ואמונה בצדקת הדרך. אל תתנו לכאוס שמתרחש בעולם הערבי להטעות אתכם: זהו אחד התסמינים של סערת גדילה, כמו הורמונים שמשתוללים בגוף של נער מתבגר. מתוך הכאוס עלול לצמוח כוח עולמי גדול וחזק. אסור גם שהפיגור התרבותי של האסלאם ירגיע את המערב - כבר ראינו תרבויות נחותות גוברות על תרבויות מתקדמות עשרות מונים.
מה יכולה אירופה לעשות אם חפצת חיים היא? ראשית, עליה לסגור את גבולותיה בפני הפליטים שנוהרים לשטחה. בהנחה שאת נשיא תורכיה רג'פ טאיפ ארדואן לא ניתן לקרוא לסדר, גדר הפרדה יעילה בגבול תורכיה-יוון היא הכרחית, כמו גם חסימת חופיה הדרומיים של אירופה באמצעים טכנולוגיים וצבאיים.
אך גם אם תצליח במשימה זו, יישארו עדיין באירופה עשרות מיליוני מוסלמים שחיים בתוכה, מתרבים בקצב מהיר והולכים ונעשים קיצוניים. איש מאיתנו לא מסוגל לדמיין את מנהיגי אירופה מגרשים את המוסלמים מאדמתם, אפילו לא את אלה שמהווים סיכון ביטחוני. הם כבולים משפטית, הם לא מסוגלים לזה מבחינה מוסרית והם גם מפחדים מנקמתם של ארגוני הטרור. גם לו היו מוכנים לעשות זאת הם היו גוזרים על עצמם כליה, מכיוון שהיו נותרים ללא צעירים וללא ידיים עובדות במפעלים, בכבישים ובאתרי הבנייה – מצב ביש שאליו הם הכניסו את עצמם.
אין סיכוי גם למחשבה על השקעה בחינוך החברה המוסלמית באירופה, בשביל להשריש בקרבה ערכים מערביים ולהפחית את הניכור למערב. המוסלמים נחושים לדבוק בתרבותם הנבדלת, ומאידך גיסא לחנך מחדש את האירופים. חייבים להודות שבמלחמת התרבות הזאת בינתיים המוסלמים מנצחים – ותעיד על כך התופעה הנרחבת של תושבים נוצרים שמתאסלמים.
במאה השנים האחרונות נקלעה אירופה פעמיים למצוקה שממנה לא הצליחה להיחלץ. במלחמת העולם הראשונה היא שקעה במרחץ דמים בין כוחות שקולים שאף אחד מהם לא הצליח לנצח את יריבו. בשנייה השתלט עליה כוח מפלצתי שעליו לא הצליחה להתגבר. בשתי הפעמים גאלה ארה"ב את אירופה מייסוריה, אך הפעם זה לא יוכל לקרות: ב-15 החודשים הקרובים שולט בה ממשל שהמנטליות שלו היא זו שמשתקת גם את אירופה. אף אם יחול שינוי משמעותי ברוח שתשרור בבית הלבן לאחר הבחירות הבאות, תקצר ידם של הנחתים מלעזור לאירופה. מול טנקים ומטוסי אויב הצבא האמריקני יודע לעשות את העבודה. אבל לעבור מרחוב לרחוב במרסיי על מנת לפגוע באזרחים צרפתים כהי עור? זו משימה שאף נשיא אמריקני לא יטיל על חייליו.
בינתיים נראה שהמגמה הנוכחית תימשך: האסלאם הקיצוני יתחזק, ואירופה תמשיך לספוג פיגועים. הימין הקיצוני יתחזק גם הוא, ובשלב כלשהו יתנגשו שני הכוחות הללו. לא מן הנמנע שאירופה תידרדר לסבב נוסף של מרחץ דמים המוני, אלא שאז, כשכבר יכלו כל הקצים והתושבים "הלבנים" ביבשת יהיו אנוסים לאחוז בנשק, ייתכן שיגלו כי איחרו את המועד. האויב כבר תפס להם את הבית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם