רחלי רוטנר, לכי לשטוף את הפה בסבון

בחברה שלנו יש כללי משחק ברורים מאוד: מה שמותר לכל גבר, אסור לאף אישה לחלום – כי אז היא "דורשת את זה". רחלי רוטנר הפרה את כללי ה"ליידי הענוגה" שעדיף שתשתוק – אבל לא משנה כמה תמונות תעלו מהבוידעם וכמה התבטאויות שנויות במחלוקת תצליחו למצוא, אין שום ינון מגל שמותר לו לדבר אליה בצורה בזויה ושפלה

בתאל קולמן | 26/11/2015 11:26
תגיות: רחלי רוטנר,ינון מגל,הטרדה מינית
לפני שרחלי רוטנר לחצה בפייסבוק על הכפתור הכחול "פרסם", היא ידעה שיאשימו אותה: בתזמון, בשימוש בכיכר העיר ושמה שיימינג, באינטרסים זרים, וכמובן – בכך שהיא בעצם "דרשה את זה". רחלי לא פראיירית. מדובר בעיתונאית חדת לשון והבנה שיודעת היטב כיצד פועל עולם התקשורת. לפני שהיא שלחה את הפוסט שלה על פני המים הסוערים של הרשתות החברתיות, היא ודאי תיארה לעצמה שיחפשו עליה רפש. היא כנראה גם ידעה שמי שמחפש רפש, מוצא אותו. אולי עוד רגע אחד האצבע רעדה על המקלדת, אבל אז היא אזרה אומץ ולחצה על הכפתור.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בהתחלה היא קיבלה אהבה ואתרי החדשות סיקרו באופן נרחב את הפרשייה. אבל אז, שומו שמים: התגלה שרחלי רוטנר אומרת מילים גסות, ויש לה צדדים מיניים שאיך היא מעזה לא להצניע אותם ולשומרם רק לרגעים חגיגיים של "שיחות בין ידידים"? אחר כך היא מתפלאת שמטרידים אותה באמת. הבנתם? רחלי רוטנר היא בעצם חתיכת מתחסדת וצבועה, ואיך לכל הרוחות, אלוהי הצנועות והחסודות ישעה לזעקתה?

אני לא מתה על סגנון ההומור שבו השתמשה רוטנר כשהתבדחה על גודל איבר מינו של יהודה לוי. אבל את מי זה מעניין שזה לא הסגנון שלי או של הבחור מהפייסבוק שדימה לחשוב שהוא גשש בלש בפעולה ובשליחות ערכי האור והצדק ו"חשף" את פרצופה האמיתי והמעורר סלידה של רוטנר? "אה-אה!" הוא צהל, עכשיו הכול ברור! הוא הדביק את התמונה של לוי ורוטנר על הפיד שלה, ואף טרח והדגיש באדום את מילותיה הפרובוקטיביות של רוטנר והרגיש שהכול מתחבר. הוא ידע שיש סיבה לכל דבר, והנה היא נמצאה.
 
צילומים: יוסי אלוני, שרונה גיא
מי בנות, מי לא תהנה ממילים כאלו? מגל ורוטנר. צילומים: יוסי אלוני, שרונה גיא

תשננו, ילדים, ובעיקר ילדות, את המשוואה הפשוטה מאוד: רחלי רוטנר כתבה בפייסבוק את המילה "זין" + רחלי רוטנר פרסמה בפייסבוק ציור של תחת או ציצי = רחלי רוטנר דרשה שינון מגל יתייחס אליה כאל תחת וציצי.

כי בחברה שבה אנו חיים וחיות יש כללי משחק מאוד ברורים: מה שמותר לכל גבר להגיד, אסור לאף אישה לחלום לומר, כי אז, אתם מבינים נכון ומפנימים יפה, היא בעצם "דורשת את זה". רוטנר הפרה את כללי ה"ליידי הענוגה" או "האישה הקטנה" שהפה שלה צריך להיות נקי ועדיף שבכלל תשתוק, ואיך נתנו להן מקלדות? פושעי הרשתות החברתיות לדין! וגם למוסר הכפול יש מקום אצלנו, כי התבטאויות שיוצאות מפיו של הבוס שלך לשעבר וחבר כנסת בהווה, תצלנה אוזני ההמון, אם יצאו מפיה של אישה. לכי מיד לשטוף את הפה בסבון.

אין שום חדש בכך שפרקטיקות של האשמת הקורבן הן נפוצות מאוד אצלנו: היית לבושה קצר מדי, חשוף מדי, אדום מדי, צמוד מדי; צחקת יותר מדי, פלרטטת יותר מדי, נהנית יותר מדי; רקדת, הנהנת, הסתכלת, ישבת, הרמת את היד, הבלטת ישבן; שתית בירה, רד בול, וודקה או ערק תפוזים, ומה בכלל הלכת לאלנבי 40?

גלילה מרובת רפרושים בפיד הפייסבוק שלי העלתה תמונת מצב עגומה. במקום לגנות את מגל, שהודה באופן כזה או אחר במעשיו, מצאתי המון נשים וגברים שהוטרדו מהתזמון של רוטנר: "קונספירציה שמאלנית" או לחלופין "קונספירציה של בנט". מהלבוש  שלה ("הגברת לא תמימה בכלל") והטקט שלה ("יכול להיות שהיא בכלל נהנתה מזה") – אגב, משפט שחביב עליי במיוחד, כי מי בנות, מי לא תהנה ממילים כאלו?

ומה יגידו אזובי הפייסבוק, כשלא מזמן בדוח מבקר המדינה נכתב ששופט אמר כך, ואני מצטטת מילה במילה: "הגברת שם עם האדום בשורה שנייה, את זונה? לא, סתם רציתי לדעת. לא, אני סתם שאלתי את השאלה, לא אמרתי שאת זונה". את דבריו הוא תירץ בכך שהם היו הלצה. ברור. כמאמר רוטנר, צחוקים וצ'יגועים איתך אדוני השופט.
אם לא הומור, מזל שלפחות ניחנו באומץ

הפוסט המבריק שכתבה רוטנר חושף כיצד מתרחשות הטרדות מיניות על בסיס יומיומי. בכישרון גדול מאוד היא תיארה את הנימים הרגישים והעדינים ביותר של הסיטואציות החמקמקות האלו. "הצחוקים" ו"הצ'יגועים" מאפשרים לכל גבר להגיד מה שהוא רוצה, כי מה את כבדה, מה זה פה נהיית פמיניסטית? פעם היית קלילה ומצחיקה. הגיוס של ההומור הוא כל כך טריקי כי רגע אחד את יושבת נינוחה עם ידיד, ושנייה אחר כך את כבר באזור סכנה.

ובמרחב שאנו חיות בו עכשיו, הממשי והווירטואלי כאחד, אנחנו מקבלות מסר מאוד ברור: ראו הוזהרתן בנות! מי שתפרסם שהוטרדה, תיבדק בציציותיה וכמעט תמיד נמצא משהו אחד שבו היא "לא הייתה בסדר", שבגללו כמובן "היא דרשה את זה". מאי פאטל העזה להצטלם עם ביקיני ורוטנר כותבת בצורה פרובוקטיבית, ומה את חושבת? שאת, שהוטרדת, את מיוחדת? גם את פעם הצטלמת עם ליפסטיק אדום ושפתיים מכווצות. אז הס פן תעירי אפרוחה זעירה, אחרת זה פשוט יחזור אליך בבומרנג, ולא חבל עלייך? כזאת תמונת פרופיל יפה יש לך.

אגב, שמעו נא המצקצקים בלשונם: מחקר שפרסמה לאחרונה ד"ר מור אביגיל, שבדקה את המיתוסים הנפוצים המאשימים את קורבן האלימות המינית, הפריך באופן חד-משמעי את הטענה הרווחת שנשים הביאו את הפגיעה על עצמן בסגנון לבושן החושפני והפרובוקטיבי. מהנתונים עלה כי נשים המתלבשות חשוף ונשים שמתלבשות באופן לא חשוף נפגעות מינית כמעט באותה מידה.

אז אני לא באה לחדש, אלא רק להזכיר את הידועות שכל הזמן נשכחות. אין אף התבטאות ואין שום צורת לבוש שמזמינה הטרדה מינית או מצדיקה אותה. ולא משנה כמה תמונות תעלו מהבוידעם, וכמה התבטאויות שנויות במחלוקת תצליחו למצוא, אין שום ינון מגל בעולם שמותר לו לדבר לאף רחלי רוטנר שבעולם בצורה בזויה ושפלה.

ומה עוד למדנו, ילדים וילדות? הומור הוא מתת אל שניתנה לזכרים, ואנו הנשים, מה לעשות, לא זכינו בה. אבל מה? מזל שניחנו באומץ.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

בתאל קולמן

.

משוררת. עורכת בדסק החדשות של nrg. ספר שירייה הראשון "תהום להיאחז בה", זכה בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים לשנת 2015.

לכל הטורים של בתאל קולמן

המומלצים

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

כותבים קבועים