למרות גל הטרור, חייבים לשמור על הילדים מהציניות
תחבקו, תהיו, תשאלו. תשמרו על הילדים שלכם. לא רק בדרכים ועם כפתורי חירום למיניהם. תגנו עליהם מהאובדן, מהפחד, מהציניות, מהכאב
תושבי גוש עציון ושאר ההורים למתבגרים במערכה הנוכחית, יש לי בקשה אליכם: תשמרו על הילדים שלכם. לא בדרכים ועם כפתורי חירום למיניהם. תשמרו עליהם מהאובדן, מהפחד, מהציניות, מהכאב.הייתי שם. הייתי כשהתחלנו עם הבדיחות השחורות. הייתי כשהתחלנו להתכסות בקליפה הקשה של החיים. הייתי שם כשנער התבדח שבהלוויה שלו הוא מבקש שבמקום מים מינרליים יחלקו ספרייט ובמבה. כעבור שבועיים, בהלוויה שלו, ניסיתי להסביר להורים שלי שבמקרה קנו את המים שיקנו משהו אחר, אבל לא הצלחתי כי נחנקתי מהדמעות.
מדליקים נרות בצומת הגוש
אביתר סולומון
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הייתי שם בפחד בכבישים שלא היה לגמרי ברור, כמו שהוא ברור לי היום. אולי כי היה גם פחד לא לעבור טסט וחששות מהבגרויות שנזנחו לצדי הדרכים מוכות הטרור. הייתי שם כשצנח לי ממוצע הבגרויות מתשעים ומעלה לשמונים ומטה כי למי כבר אכפת מציונים כשאפשר למות מחר. ובכלל, מי יכול להתרכז בלימודים בימים כאלה?
הייתי שם כשהפכנו מחבורת ילדים לחבורת צעירים קשוחים עם הומור קשה שלא הותיר טיפת מרחב להיכנס אלינו. הייתי כשמורים וחברות אחרות ניסו לתמוך ולהבין, ונתקלו בגיחוך ציני מתוך מחשבה בוסרית שאף אחד לא יכול להבין אותנו.
יש עוד אלפי מילים לכתוב על השנים האלה, אבל אני רוצה לבקש מכם - תשגיחו מקרוב. אל תתנו להם ליפול אל תהום הציניות. אם יש משהו שאני זוכרת שהצליח להפיל חומות זה את החיבוק שאמא שלי הגיעה במיוחד לתת לי ולחברות שלי, ולא ויתרה עד שנכנענו לו.
תחבקו, תהיו, תשאלו. אתם עוברים תקופה קשה כשאתם דואגים להם בדרכים, אבל הם עוברים תקופה קשה לא פחות. לא בגלל הדאגות, אלא בעיקר בגלל הדברים הברורים שמתפוררים וחוסר האונים שמשותף להם ולהוריהם. זה הזמן לדבר ולהשתתף ולא לוותר, כי דברים נזרעים עכשיו, ואת התוצאות עוד תראו בהמשך. הם יתחשלו ויהיו אולי אנשים חזקים יותר, עם דעה מוצקה מוקדמת מדי על החיים, אבל הם זקוקים לכם. תהיו שם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם