אמות מידה כפולות
ינון מגל לא נהג באופן ראוי, אך ביהדות יש מקום לחרטה ולחזרה בתשובה. השמאל מתנפל עליו כמוצא שלל רב כי מצא הזדמנות לסכל באופן ממוקד את זה שמפחיד אותם
על פי כללי האתיקה העיתונאית, עליי להציב בשורה הראשונה את הגילוי הנאות: החתום מעלה הוא חבר טוב של ינון מגל. אז הנה, זה כבר נאמר. ב'ידיעות אחרונות' וב-Ynet חגגו על הפרשה עם קצף על השפתיים. לא היה שם גילוי נאות, כי העיתון מסוכסך עם ח"כ מגל ונפל על הפרשה כמוצא שלל רב.אחרי שאמרנו את זה והאינטרסים ברורים, ניגש לעניין עצמו. אם אכן יתברר שיש בטענות כלפי מגל ממשות פלילית, הרי שבצער רב ובדמעות נכבד את החוק. אבל, כשם שאני מעריך ואף די בטוח מהיכרות ארוכת שנים עם ינון מגל, אנו נישאר במישור הערכי-ציבורי וזהו השדה שבו ננהל את הדיון.
ינון מגל
צילום: יוסי אלוני
לא אמרח אתכם: ההתנהגות של מגל במסיבת הפרדה לא הייתה ראויה מבחינה ערכית, וגם סגנון השיח במערכת 'וואלה' אינו מזכיר ישיבת הסדר. עם זאת, מגל לא ברח לאזור הנוחות של ההכחשה ולא השתמט מאחריות. אין לי אלא להסתמך על דברי גדולים ממני בהרבה, כמו הרב יובל שרלו, שקבע כי "מטריד אותי מאוד מה שאמר ינון מגל ומה שהוא ייצג בהתנהגותו, ומנגד אני מעריך מאוד את העובדה שהוא התייצב באופן ישיר ולא הכחיש את הדברים, התנצל על מעשיו והיווה כמעט מודל מושלם לאופן שבו צריך להתמודד במקרים כאלה מבחינה ציבורית". מגל לקח על עצמו לעשות תשובה, ובמקום שבעלי תשובה עומדים - צדיקים גמורים אינם עומדים.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מה לא נכתב על היצר בכלל, ועל יצרם של אנשים גדולים בפרט? בקליפת אגוז זהו הסיפור של המין האנושי, וכל מילה מיותרת. "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אמר קהלת. ביהדות אין הנחות לגדולי האומה, הם אינם מלאכים - להפך, התנ"ך לא מצנזר ולא מייפה את הדברים, משום שביהדות יש תיקון, יש תשובה. יש אפשרות ללמוד ולגדול.
כשרבי נחמן מברסלב אמר "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל", הוא לא התכוון שאסור לפחד ללכת על הגשר הצר, אלא קבע שהחיים מלאי סכנות ופיתויים. אתה תיפול, אבל אל תפחד: אפשר לקום, אפשר לתקן.
ההיסטוריה האנושית עמוסה בדוגמאות של דמויות הירואיות שלא היו עוברות גם את ועדת הקבלה לכלא רמלה. מנגד, יש תקופות שבהן פרנויה מוסרית הטריפה את ההמון לציד מכשפות מדומיין. לדוד בן-גוריון, דמות בסדר גודל תנ"כי, היו כמה מאהבות נשואות; לוי אשכול, שעד היום השמאל מתגעגע לגמגום היידישאי שלו, לא טמן ידו בצלחת; אורד וינגייט, שבמו ידיו בנה את תפיסת הביטחון של צה"ל, היה טיפוס תמוה על גבול הקוקו, שנטען כי הטריד מינית את לוחמיו. אלו קומץ דוגמאות שאין בהם כדי להצדיק נורמות מוסריות מפוקפקות, אלא להציב שאלה - האם בשל כך הייתם פוסלים את אותם אנשים מכהונה ציבורית?
בואו נשים את הדברים על השולחן: השמאל ושלוחותיו בתקשורת התנפלו על הסיפור כמו כלב אמסטף רעב. זו ההזדמנות לחסל את ינון מגל סופית, לנטרל את האיום. למה? כי ינון מגל מלחיץ אותם. לכאורה מדובר באחד משלהם, בוגר בית הספר 'ליד"ה' וסיירת מטכ"ל שחבר למחנה של הרעים, של היהודים החשוכים שלא מוכנים להתכנס בגבולות אושוויץ למדינה חסרת ייעוד יהודי. בחודשים האחרונים ראיתם אותו, שמעתם אותו. הוא בצד שלא מתנצל על אהבת העם והארץ, וזה מחרפן אותם בשמאל.
שימו לב, כשרא"ל (במיל') גבי אשכנזי אמר לאורלי וילנאי "כוסית" ליד בעלה התקשורת דפדפה, כי השמאל רואה באשכנזי מועמד לראשות ממשלה, הסיכוי להפיל את הימין. אמות מידה כפולות? בהחלט. אהוד אולמרט, עבריין מורשע, היה מועמד של 'ידיעות אחרונות' לראשות ממשלה. אותם פובליציסטים עלובים שחופרים בצנעת הפרט בעונג של אוכלי נבלות היללו ושיבחו אותו. זכרו זאת.
האם אכן השמאל, על שלל בעלי הטורים המזועזעים שלו, אכן משקפים מגדלור של ערכים ומוסר אישי, או שמא התקף הצדקנות והצביעות נועד לסיכול ממוקד? האם לא ראוי לאפשר לינון מגל תיקון ותשובה?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם