מחפשים את הגבול
המכה שחטפו שני המחנות בציבור הדתי-לאומי השבוע, החרד"לי והלייטי, עשויים לבסוף להתברר כנקודת המפנה שבה החלה ההידברות ביניהם
יכול להיות שהצלחתם לפספס את האירוע הזה בלהט הזמנים, אבל אחרי שנים ארוכות של התרחקות וקיטוב, התכתשויות והטחת האשמות, סוף-סוף חזרו השבוע שני המחנות הנצים בציבור הדתי-לאומי לשתף פעולה כמו פעם ולחתור באותה הסירה. איזה כיף. קצת חבל שהנושא שנבחר לשמש כדבק המאחד בין השמרנים לליברלים - המכונים גם חרד"לים ולייטים - הוא חוסר היכולת המוחלט של שני המחנות להתמודד עם פגיעות מיניות, הטרדות - ובכלל, כל מה שקשור למיניוּת.
מובן שינון מגל לא מייצג את הלייטים. הרי הוא בכלל לא הולך תמיד עם כיפה, ואפילו לא נבחר בפריימריז של הבית היהודי אלא הוצנח כדי למשוך כיפות שקופות ומסורתיים. אתם גם הלוא יודעים שהוא עצמו לא מגדיר את עצמו.
מי שרוצה, מוזמן להמשיך לספר לעצמו את הסיפורים הללו עד מחרתיים. ירצה הציבור הדתי או לא, מגל הוא אחד מנערי הפוסטר של מה שכונה עד יום שלישי השבוע "הדתיים הנורמלים": אלה שמסוגלים לעבוד בסביבה חילונית ולהישאר דתיים, אלה שיודעים איך להסתחבק עם כולם וכולן, אבל תמיד זוכרים בסופו של דבר מחכה להם בבית משפחה עם ערכים מסוימים שצריך לשמור עליהם. אלה אותם אנשים שמסתלבטים חופשי על שמרנות דתית מבית היוצר של הרב שלמה אבינר את 'הר המור', וטוענים בלהט שדווקא ההסתגרות וההפרדה מבני המין השני הן אלה שיוצרות את הבעיות המיניות הכי גדולות.
כל אלה, ואני בתוכם, חטפו השבוע מכה קשה. האפשרות הזו, שחלק מהמגזר הדתי-לאומי מאמין בה בכל לב – שכל אחד יוכל להישאר הוא עצמו ולעבוד בכל מקום, כולל בכלי תקשורת תל-אביביים ולעתים סליזיים, בלי שהדבר יפגע בשורשי זהותו, או שיפגע בה אבל באופן שיהיה ניתן לתיקון מבלי שייגרם נזק ממשי - עמדה השבוע בפני סימן שאלה מהדהד.
גם רחלי רוטנר בעסק. אין שום משוואה בינה ובין ינון מגל, ואין כאן ניסיון לגמד מחטאו של חבר הכנסת: היא הקורבן בסיפור הזה, נקודה. אבל בלי קשר אליו, רוטנר הצהירה על עצמה כדתייה. היא אפילו כתבה זאת בפוסט שחולל השבוע מהומה רבתי. אני האחרון שיטיף מוסר לאנשים כיצד לדבר וכיצד להתבטא במרחב הציבורי, אבל כשהג'יפה צפה היא לא עושה אבחנות. התבטאויות של רוטנר מכל מיני סוגים צצו ועלו במרחבי הרשת, והם, איך נאמר, לא ברוח ישראל סבא - אפילו לא הסבא המגניב של כולנו שרקד עם בנות השבט שלו בשבת תנועה.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אם היה מדובר במכתמים אישיים או בהתכתבויות פנימיות, באמת יכולה רוטנר לעשות מה שבא לה. זכותה לעשות ככל העושה על רוחה גם במרחב הציבורי והתקשורתי. היא לא נבחרת ציבור, לא משמשת כמורה או כגננת, ולאף אחד אין זכות לומר לה מילה. אבל כמי שבתוקף הגדרתה כדתייה נכללת בציבור מסוים, הרי שגם מהכיוון הזה נחתה השבוע על אותו ציבור לייטי סטירה מצלצלת.
לכאורה, השבוע ניתן האות לחגיגה החרד"לית: הנה, אמרנו לכם - זה מתחיל בכיתות מעורבות, ממשיך עם המסמסים בשבת ונגמר בהטרדות על ספה בבר מעושן בתל-אביב. אבל לא סתם החרד"לים נזהרו בדבריהם השבוע, כי החמאה שמרח להם על הראש הרב מוטי אלון ימים ספורים קודם לכן עלולה הייתה להתמוסס תוך כדי הריקודים.
באופן שערורייתי ובלתי נסלח ישבו להם ביום חמישי בשבוע שעבר אישי ציבור, מחנכים ורבנים חשובים לצדו של מי שהורשע אך לפני שנתיים בשתי עברות של מעשה מגונה בכוח בקטין בן 17. הצקצוקים, הפיתולים וההתחכמויות – כולם כבר מוכרים ומעייפים. כן, אנחנו יודעים שהוא שילם את חובו לחברה, ובהחלט בית המשפט לא אסר עליו לקיים התוועדויות. אבל מה עם המוסריות? מה עם האמירה שזועקת מהמעשה הזה? מה אתם אומרים לעשרות ולמאות אלפי התלמידים שלכם? פרשת מוטי אלון וספיחיה הם מכה קשה לחרד"לים. הנה, אמרנו לכם: ההפרדה, הקנאות, ההתעקשות על צניעות חיצונית מחמירה, הסגידה לרבנים והפיכתם לאדמו"רים - תראו לאן הדבר עלול להוביל.
בין שני האירועים המבישים הללו התקיימה לה שבת ארגון של תנועת הנוער 'בני-עקיבא'. השיח הציבורי שהתנהל ברשת החברתית הסרוגה ביומיים שלאחריה עסק בעיקר בהסתרת או אי הסתרת הבנות שמופיעות ב'אופרטות' המפורסמות של כל סניף וסניף באמצעות פנסי אור אולטרה-סגול. שם לכל אחד היה ברוך השם הרבה מה לומר - הרי כשזה נוגע לצניעות של ילדים או נוער, הציבור הדתי-לאומי מלא פרי כרימון ומלא דעות כמיטב המסורת היהודית בכל הדורות. כל צד במגזר יודע בדיוק איך צריכה להתנהל הצניעות בכיתה ח', מהו אורך החצאית הנדרש, אם לבנים מותר להיות במחנה אחד עם בנות. ממש 'על כל שאלה תשובה' מאת יצחק לבנון.
אבל כשזה נוגע למבוגרים, פתאום אף אחד לא מדבר על זה. אף אחד לא מסתכל במראה ואומר לעצמו – היי, אני לא באמת יודע מה הגבולות הנכונים. אני לא יודע כיצד להתמודד עם סוגיות מיניות כאלה ואחרות. אני לא יודע היכן עובר הגבול שהופך אותי מאדם דתי לאחד שרק רשום באיזו קהילה.
אולי צבר המקרים המביש הזה – שכולל בתוכו את כל המגזר הדתי-לאומי - יוציא מתוכו שינוי חיובי. דווקא מתוך מצב שבו אי אפשר להאשים את הצד השני ולומר לו "אמרתי לך!", יתחיל סוף-סוף המגזר כולו, על שני קטביו, ללבן את נושא המיניות ולהציב גבולות – וקודם כול לעצמו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם