האליטה הישנה יצאה למאבק: רק אל תגעו להם בּרזי
הסערה שפרצה בעקבות החלטת מפקד גל"צ לקצץ שעת שידור לרזי ברקאי ולשבץ בה את אראל סג"ל איחדה פוליטיקאים, אנשי תקשורת ומפקדי תחנה בעבר. כולם פלטו יבבה פתטית בזמן שעשו זובור לעיתונאי שלא מגיע, מבחינתם, מהצד "הנכון" של המפה הפוליטית
בסוף, מהומת רזי ברקאי מעוררת בעיקר רחמים. קצת צער ולא מעט רחמים על אליטה גדולה וכוחנית שירדה מגדולתה, וכעת עסקניה קורעים קריעה וצווחים "מת העולם", משום שמגיש ברדיו ישדר שעה ולא שעתיים.המגיש אמנם ותיק והתחנה בהחלט מואזנת ומשפיעה, אבל הפרופורציות סביב החלטה טכנית בעיקרה - לקצר את תוכניתו של רזי ברקאי בגלי צה"ל משעתיים לשעה - התנפצו לרסיסים זעירים. ואם זה לא הספיק, את השעה השנייה של ברקאי קיבל העיתונאי אראל סג"ל. כלומר הסדר הישן והטוב התבקש לפנות קצת מקום בקוקפיט למישהו "משלהם", וזה, כאמור, הכרזה רשמית על מותו של העולם והדמוקרטיה הישראלית בטרם עת.
אבל לפני ההספדים, גילוי נאות: זכיתי לעבוד לצד אראל סג"ל ב"מעריב" והזכות הזו נמשכה ונמשכת גם בערוץ 20. סג"ל גם כותב באופן קבוע באתר זה ובעיתון מקור ראשון. לכן הופתעתי לשמוע השבוע שסג"ל, אדם שהתיימרתי להכיר, התפרץ לבניין גל"צ, השתלט על האולפן באיומים, בעט את בכיר המגישים רזי ברקאי וחטף את המיקרופון. אחריו נהרו לבניין גדודי ימניים חמומים ופוצצו את שכיית החמדה הדמוקרטית.
עוד כותרות בערוץ הדעות של nrg:
- אין סימטריה בין ימין ושמאל בהקצנת השיח
- כולנו איילת זורר
- נודניקים, תעבירו תחנה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מי ששמע בימים האחרונים את סוללת המקוננים בכל כלי התקשורת, יכול היה לחשוב שזה בדיוק מה שקרה לבית של החיילים. "הדלתות נפתחו והרוחות הרעות יטלטלו את התחנה", התאונן חבר הכנסת נחמן שי, שבעבר פיקד על התחנה, והזהיר: "אני חושש לקיומה של גל"צ". חושש לקיומה של התחנה, לא פחות. בעיתון "הארץ", זה שהכריז על קיצוץ בתכניתו של רזי ברקאי "לטובת מגיש ימני", פורסם מאמר מערכת תחת הכותרת "גלי הליכוד". בעיתון התקוממו על "המחיר שמשלמים בימים אלה על התבטאויות שאינן מיישרות קו עם הבון-טון הלאומי", כשהם מכוונים להשוואה המכוערת שעשה ברקאי בין הורי המחבלים להורי חללי צה"ל. ובכן, המגעים עם סג"ל התחילו והבשילו הרבה לפני תקרית ברקאי (והדבר פורסם), אבל לעזאזל העובדות. יש שוחט ויש נשחט ול"הארץ" יש עדות מוכחת ל"גסות והבוטות שבה גלי צה"ל מיישר קו עם פטרוניו הפוליטיים".
גורמים בגל"צ סיפרו לאתר וואלה על "אווירה של פחד וצנזורה והתקרנפות". בכתבה צוין כי איש מאנשי התחנה לא התלונן על התערבות בתכנים או סתימת פיות, אבל כל זה לא הפריע לאותם מרואיינים להספיד את "התחנה שהייתה פעם הכי חופשית בישראל".
התבהלה שפרצה בעקבות החלטת מפקד גל"צ איחדה תחתיה פוליטיקאים, אנשי תקשורת ומפקדי התחנה בעבר. כולם פלטו את אותה יבבה פתטית ופסקו שמדובר באסון. "רזי ברקאי צריך להישאר ב'הכל דיבורים' במתכונת שבה הוא משדר כל השנים", זעם יצחק לבני (כשהוא מתבלבל אפילו בשם התכנית), "אין שום סיבה לצמצם לו את העניין ולהביא לו שותף באופן מכני. זה גם מזיק לגלי צה"ל". מפקד נוסף בעבר, יצחק טוניק, מיהר להספיד את עצמאות התחנה, ומפקד נוסף, אבי בניהו, התחלחל מהשינוי הצפוי. "אני חרד מחדירת הפוליטיזציה לאולפנים בגל"צ", אמר. "זה חמור מאוד מה שקרה שם. רזי ברקאי לא צריך סיוע מאף אחד בשביל להגיש את תכנית הדגל של גל"צ". העיתונאי שלום קיטל החליט שהמהלך "מצטייר כסתימת פיות של המאפיה השמאלנית".
חבר הכנסת איתן כבל, שעלה לשידור אצל קיטל, ידע לספר ש"זו הייתה הזדמנות ללא מעט אנשים שרצו שהוא ילך לתת לו בראש. זה רע מאוד". נזכיר: מגיש בגלי צה"ל, אחרי 20 שנה על הכיסא, נאלץ לוותר על שעה אחת מתוך שעתיים. לא הודח, לא נזרק, לא הושתק. צומצם לשעה אחת. והנה, שוב וכצפוי, מת העולם. קפיץ כל הפחדים כולם השתחרר והעיף איתו השמיימה יללות שבר ומספד. רק לא את רזי שלנו.
אל תטעו. אף אחד מהמקוננים לא קפץ כש"המילה האחרונה", אחרי 17 שנה באוויר, שונתה ונמתחה לבלי הכר. משתתפים המזוהים עם הימין נדחקו הצידה והתכנית "אוזנה" משמאל, אבל איש לא ניהל דיונים טלוויזיוניים על עתיד גל"צ ונחמן שי לא חשש לקיומה. גם כשיעל דן, אחת המגישות הוותיקות והבודדות ברצועת הבוקר של התחנה, קוצצה בשעה אחת לטובת רינו צרור - פוליטיקאים נדמו ו"גורמים" בגל"צ לא הספידו את התחנה "הכי חופשית בישראל".
עשר שנים שודרה תכניתו השבועית של דודו אלהרר בגלי צה"ל עד שיצחק טוניק, מפקד גל"צ דאז, זרק את אלהרר (הימני, שלא נדע) לאלף עזאזל. וגם אז, ניחשתם נכון, אף לא אחד מהמפקדים במיל' תקף את ההחלטה בחמת זעם, והקולגות לא צעקו לעזרה. יש עוד ועוד דוגמאות. לכולן אותו מכנה משותף: באף אחת מהן לא נדחק מגיש המזוהה עם השמאל לטובת מגיש המזוהה עם הצד שכנגד. וזה, חברים, כל הסיפור.
אראל סג"ל יכול לחרוך שעות שידור ברדיו, לכתוב מאות ואלפי טורים וכתבות, לצבור שעות טלוויזיה רבות, לגבש ידע, ניסיון ועומק שמעטים בתקשורת יכולים להתחרות בו. בסוף, כל הניסיון והידע מתמצים לכדי "המגיש הימני". ואם אתה ימני - תוכיח קודם שאתה עיתונאי. "מה מביא את אראל סג"ל לעמדת ההגשה חוץ מהיותו ימני?", צייץ רביב דרוקר בטוויטר. "סקופים מטלטלים? יכולת ראיון יוצאת דופן? מי בא עם רקע עיתונאי כה דל?"
שהרי מתוקף היותו ימני, חזקה על אראל סג"ל שהוא אידיוט חסר ניסיון שהוצנח על כנפי קשרים ותחבולות. רביב דרוקר לא יפשפש בציציות הקריירה של שאר המגישים. אם יעשה את זה, יגלה לא מעט מהם שהתיישבו לפני שנות דור על כס המגיש עם רזומה עיתונאי מצומק ודליל. אבל הם שם, כבר שנים, ולמזלם הם לא ימניים.
את הדיון שהתנהל ב"פגוש את העיתונות" הציגה רינה מצליח כמתקפה על "העיתונאי המוערך רזי ברקאי וההחלטה לקחת ממנו שעת שידור לטובת עיתונאי מהימין". הבנתם? ברקאי המוערך מול ההוא מהימין (שאסור לומר את שמו). "הוא בא בגלל שהוא ימני", פסקה מצליח במהלך הדיון. "אראל סג"ל לא הגיע רק בגלל שהוא עיתונאי". ונניח שכך קרה. נניח שמפקד גל"צ ירון דקל חיפש ומצא שרצועת האקטואליה המרכזית של התחנה זקוקה לנציג מחנה קטן וזניח. האם אין בזה תיקון קל שבקלים? האם לא מגיע קול צנוע, בן שעה אחת, לציבור ששומע את מגישי גל"צ, יום-יום ובמשך שנים, שרים במנגינה מונוטונית ומשוכפלת? ובכן, ממש לא. הרי אראל סג"ל, ציין באימה גבי גזית, "יביא את המשניות ההזויות שלו לגבי המצב".
גבי גזית, רינה מצליח ושאר המבוהלים הם נציגי קבוצת וטרנים סגורה ומסוגרת, איש אוחז ברעהו וביחד הם מזדקנים על השיבר. הם יכריזו שאסור לקצץ או לשנות, לא בעיתוי הזה, לא עכשיו, לא את "תכנית הדגל" ולא לטובת "מגיש ימני". בואו, יגידו בנדיבות לבם, קחו כל שעה שתרצו. אבל במקום רזי? רזי שלנו? הוא הרי נוצק כמקשה אחת עם התחנה הצבאית. איש לא רשאי לגעת בשעתיים הקדושות בין 9 ל-11. גל"צ, כך התרגלו לחשוב, רשומה על שמם בטאבו ומי שיעז להיכנס ללא אישור אחת דינו: קודם זובור, אחר כך גזנגה. זעקות השבר של האליטה הנגזלת רק ילכו ויתגברו. אבל השיירה, תהיו בטוחים, תעבור.
אקו"ם