האסטרטגיה התקשורתית מאחורי סרטון אולמרט
מתחת למעטה מיושב של איש הרואה את המציאות נכוחה, נותר אהוד אולמרט זחוח, מתנשא ומורם מעם. להסתפק ב"עשיתי טעויות" זה קצת קטן מדי ובלתי מספק, אבל הוא עדיין מבין היטב איך עובדת הפוליטיקה הישראלית
צריך להיות אדם רע כדי לשמוח לאידו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט ביום זה. זהו ודאי יום בלתי אפשרי עבורו ועבור משפחתו וחבריו, ואומללותו ניכרת בסרטון שבחר להוציא הבוקר זמן קצר לפני כניסתו לכלא. אולם, יש לתת את הדעת ולבחון את האסטרטגיה שבה נקט אולמרט בסרטון זה. בטון כמעט ממלכתי ובשמירת פאסון של ראש ממשלה לשעבר, הישיר אולמרט מבט למצלמה ונשא "מסר לאומה".עוד כותרות ב-nrg דעות:
- מתווה הגז מגיע לבג"ץ: נתניהו הולך לקנוסה
- האליטה הישנה יצאה למאבק: רק אל תגעו להם בּרזי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המהלך התקשורתי של הוצאת סרטון מבוקר, מתוכנן ומוקפד היה רעיון מבריק מבחינתו של אולמרט. תחת מתקפה תקשורתית שהיה זוכה אולמרט לקבל ברגע אמוציונלי כל-כך שבו ייכנס בשערי כלא מעשיהו, הוא בחר, יש להניח בעצת יועצי התקשורת שלו, להעביר את מסריו כאשר הוא אינו נדרש להשיב על שאלות קשות.
הבחירה ב"נאום פרידה" מצולם מראש, שבו ניתן לערוך שינויים, לצלם שוב ולדייק את הטקסט הייתה אמנם מהלך חכם ותעיד האמפטיה הגדולה כלפי ראש הממשלה לשעבר, שהוא מצליח לעורר, אך אל תטעו - מדובר בטקטיקה גרידא.
אלו שהאזינו לדבריו של אולמרט על נקלה הבינו שברמה המהותית ובליבת הדברים, לא שונה תגובתו של אולמרט מתגובתו של משה קצב במסיבת העיתונאים שנרשמה כאחד מן השיאים הדרמטיים והמביכים של פוליטיקאי בישראל. אולמרט, כמו קצב, לא עצר לרגע לעשות חשבון נפש אמיתי; לומר לעצמו ולציבור שאותו שירת: חטאתי.
מתחת למעטה מיושב של איש הרואה את המציאות נכוחה, נותר אהוד אולמרט זחוח, מתנשא ומורם מעם. להסתפק ב"עשיתי טעויות" זה קצת קטן מדיי ובלתי מספק נוכח התנהלותו של אולמרט לאורך השנים. אולמרט דאג להדגיש כי הוא כופר בהאשמות שמיוחסות לו וכי הן אינן חוצות את הגבול הפלילי.
נניח שהוא צודק, כולנו הרי שמענו את ההקלטות המביכות עם אשת סודו לשעבר, שולה זקן. כולנו ליווינו פרשיה ועוד פרשיה. היש, באמת, מצב שבו קיים כל-כך הרבה עשן – ואש אין? גם אם בחר להוסיף ולדבוק בגרסתו שאין פה עניין פלילי, אולי בעצת עורכי דינו, האם נוכח החלטת בית המשפט- לא היה ראוי לבטא חרטה כנה על אובדן דרך של התנהלות תקינה? האם ב"עשיתי טעויות" לא עשה אולמרט לעצמו הנחה גדולה מדיי?
ואולי אולמרט כבר הבין איך עובדת הפוליטיקה הישראלית והסרטון אינו כי אם ההכרה שאולי לא תמו ימיו כאיש ציבור, בקונסטלציה כזו או אחרת. מופרך? למה? יש לו תקדים מצוין. שר הפנים שלנו, אריה דרעי, הוכיח שבפוליטיקה הישראלית ישנה הדלת המסתובבת גם למי שסרח וישב למשך זמן לא מבוטל בכלא.
בהחלט ניתן למצוא קוים משיקים בין קמפיין "הוא זכאי" שניהל דרעי בשנות התשעים להתנהלותו של אולמרט בזירה התקשורתית בשנים האחרונות. הסגנון אחר, נכון. אך, שוב, זו רק הטקטיקה. במהות, באסטרטגיה, הדברים דומים.
השניים טענו לזכאותם, השניים גם טענו שהשתרבבו מניעים לא עניינים למשפטם. הכול היה שם, רק לא חרטה כנה. אריה דרעי נשפט לשלוש שנים בכלא עם עבירות שיש עמן קלון. אולמרט נשפט להרבה פחות מזה.
מנגנון ההרתעה של ספר החוקים ומערכת המשפט הישראליים הולך ונשחק מול תאבונם הגרגרני של פוליטיקאים מסוימים, שאובדן הבושה והדרך מוביל אותם למעשים המביישים אותם ושלבטח אינם מוספים כבוד למדינת ישראל.
הרבב נדבק, שלא בצדק, אף אל הפוליטיקאים הרבים והטובים שמשרתים נאמנה את אזרחי ישראל. אולי שווה לשקול מחדש את חוק הקלון של ח"כ יאיר לפיד שנגנז בשלהי יוני בשנה שעברה. אולי בכל זאת, חרף מגרעותיה של הצעת החוק והפגיעה בזכויותיו של אדם ששילם את חובו לחברה, עולה התועלת על הנזק. אולי בעת הזאת, כאשר היקף השחיתות נוסק, יש צורך לחדד את הקוד הערכי שפוליטיקאי המועל בתפקידו יזכה לטריקת דלת ולא לדלת מסתובבת קלוקלת המקבלת אותו שוב לזרועות הפוליטיקה הישראלית.
אקו"ם