שלישי הגדול: הבחירות הגורליות של טראמפ?
נוואדה תרמה השבוע ניצחון נוסף לדונלד טראמפ ובממסד הרפובליקאי תוהים מה יעצור אותו מלכבוש את המועמדות לנשיאות. ה'סופר טיוזדיי' שיתקיים השבוע נחשב לאירוע שאחריו יודעים מי נגד מי, אבל במערכת הבחירות הכאוטית בתולדות ארה"ב, דבר לא ברור
כיאה למדינה שהמציאה בין השאר את הוליווד, הבחירות לנשיאות ארה"ב הן דרמה מתוכננת ומתוסרטת היטב, עד הפרטים הקטנים ביותר. הדרך להכתרתו של הזוכה הסופי - במקרה הנוכחי אולי להכתרתה - רצופה ברגעי שיא מובְנים מראש, אירועים מכוננים שממקדים אליהם תשומת לב מקומית ועולמית כאחד ומעלים את מפלס המתח עד ל-8 בנובמבר, יום הבחירות הכלליות.עוד כותרות מהעולם ב-nrg:
- משלוחי הסיוע שהוצנחו בסוריה לא הגיעו ליעדם
- אובמה מזכ"ל האו"ם? תסריט כמעט בלתי אפשרי
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אחד החשובים שברגעים האלה הוא ה'סופר טיוזדיי', שיתקיים ביום שלישי הקרוב. במסגרת ה'סופר טיוזדיי' ייערכו הפעם בחירות ב-12 מדינות מתוך ה-50 המרכיבות את ארצות הברית. זהו מספר המדינות הגדול ביותר במערכת הבחירות הנוכחית שבהן ייערכו בו-זמנית בחירות מקדימות לקביעת מועמדיהן של המפלגות הגדולות לנשיאות.
הפעם הראשונה שבה השתמשו במונח 'יום שלישי הגדול' במסגרת הבחירות המקדימות לנשיאות הייתה ב-1976, אך הוא התגבש לצורתו הנוכחית ב-1988. אז החליטו ראשי המפלגה הדמוקרטית בדרום ארה"ב להתאחד ולקיים את הפריימריז באותו יום, וזאת כדי לחייב את המועמדים לעסוק בנושאים ובבעיות המקומיות הקשורות לדרום האמריקאי.
בניגוד לעובדות קבועות כמו קיום הפריימריז הראשונים באיווה ובניו-המפשייר, הרכב המדינות המצביעות ב'סופר טיוזדיי' משתנה ממערכת בחירות אחת לחברתה. כך, למשל, ב-2008, התקיים 'סופר טיוזדיי' אימתני שבו הצביעו במקביל לא פחות מ-24 מדינות, כלומר כמעט חצי מהפריימריז התקיימו ביום אחד. לעומת זאת היו מערכות בחירות שבהן מספר המדינות ב'סופר טיוזדיי' עמד על עשר בלבד. השנה, כאמור, מדובר ב-12 מדינות וטריטוריה אחת.
ב-11 מהן יתקיימו בחירות מקדימות בשתי המפלגות, הרפובליקנית והדמוקרטית: אלבמה, וירג'יניה, טקסס, ורמונט, ארקנסו, קולורדו, ג'ורג'יה, מסצ'וסטס, מינסוטה, אוקלהומה, טנסי. באלסקה יתקיימו פריימריז רפובליקניים בלבד, ובטריטוריית סמואה האמריקאית ייערכו בחירות מקדימות רק לדמוקרטים.
ה'סופר טיוזדיי' השנה לא כולל מדינות דרומיות בלבד, אך הוא בהחלט דרומי באופיו: טקסס, שהצטרפה הפעם ל'סופר טיוזדיי' אחרי שלא השתתפה בו בפעמים הקודמות, היא אחת המדינות הגדולות והחשובות בארה"ב, ודאי בדרום האמריקאי. מעבר לגודלה הפיזי, בטקסס חיים כמעט 30 מיליון בני אדם, והיא שנייה רק לקליפורניה מבחינה דמוגרפית. כשמוסיפים לטקסס מדינות כמו אלבמה, טנסי, ג'ורג'יה וארקנסו - מקבלים חזית דרומית ששום מועמד לא יכול ולא מעוניין לזלזל בה.
מצד שני, שום מועמד לא יכול לנטוש מדינות צפוניות כמו ורמונט ומסצ'וסטס ולהפקיר את זירת התעמולה למתחריו. התוצאה למעשה היא התמודדות ראשונה של המועמדים לנשיאות במישור הארצי. כבר אי אפשר לפגוש כמה בוחרים בבית קפה נידח, לנסוע באוטובוס לבית העם ולנסות לשכנע שישים איש שטרחו להגיע, ואז לקנח במסיבת עיתונאים באסם מאולתר שתוכיח עד כמה המועמד יהיה טוב לציבור החקלאי במדינה הקטנה שעומדת כרגע להצביע. פשוט אין מספיק זמן.
הדרום אולי יוצא נשכר מהתמקדות המתמודדים בבעיותיו וצרכיו, אבל הניסיון מראה כי מי שבעיקר מרוויח מה'סופר טיוזדיי' הוא העולם שמחוץ לארה"ב. כשאי אפשר להתמקד בצרכיה של כל מדינה ומדינה וכשכל כך הרבה מונח על הכף, למתמודדים אין בררה והם חייבים לפרוס את משנתם גם בנושאים כלליים, כולל נושאי חוץ.
הניצחון בבחירות בנוואדה (צילום: רויטרס)
אם עד כה לא שמענו מברני סנדרס הדמוקרטי או מדונלד טראמפ הרפובליקני עמדות ברורות וישירות על הסכסוך הישראלי-פלסטיני למשל, קיים סיכוי טוב שבימים הקרובים הם יצטרכו לחדד את המסר. לא בהכרח כי הם ירצו בכך, אלא פשוט משום שבמסיבות העיתונאים יופנו אליהם שאלות פחות מקומיות ויותר וכלליות.
המשפט הבא כבר הפך כמעט לקלישאה, אך אין בררה אלא לחזור עליו גם לקראת ה'סופר טיוזדיי': הבחירות הנוכחיות למועמדות לנשיאות ארה"ב הן הכאוטיות והמוזרות, שלא לומר ההזויות ביותר, שראתה אמריקה לפחות במאה האחרונה. מועמדים שעד לפני כמה חודשים נראו בטוחים ויקירי הממסד החזק והמשפיע, קרסו בקול רעש גדול. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא כמובן ג'ב בוש.
במפלגה הרפובליקנית עדיין לא מעכלים כיצד הבן והאח של שני נשיאי ארה"ב לשעבר, לא הצליח בשום התמודדות שאליה ניגש לגרד אחוזי תמיכה דו-ספרתיים, וזאת למרות השקעה פנטסטית של 130 מיליון דולר בקמפיין. ההלם מתעצם עוד יותר כאשר הממסד המפלגתי רואה בעיניים כלות מי האיש שתופס את מקומו - מיליארדר צעקני ורעשני, חובב פרובוקציות ושונא ממסד כדונלד טראמפ, שהראה את כוחו המתגבר גם השבוע בנוואדה.
בוש, שפרש בתחילת השבוע אחרי עוד כישלון בדרום-קרוליינה, פינה את הזירה למועמדים אחרים שינסו לרשת את מקומו כמועמד המיינסטרים המועדף. למעשה יש כרגע רק אחד כזה: מרקו רוביו. גם לפני פרישת בוש, אך ביתר שאת לאחריה, יותר ויותר גורמים בכירים במפלגה הרפובליקנית מצהירים מפורשות על תמיכה ברוביו. טד קרוז מדאיג קצת את ממסד המפלגה כי הוא נתפס כדתי קיצוני מדי, והם חוששים שהוא יבריח את מצביעי המרכז שהרפובליקנים זקוקים להם נואשות בבחירות הכלליות מול הדמוקרטים. קרוז גם נתפס כבעל אישיות קשה ותובענית ופחות מחויב לממסד.
אלא שרוביו, מה לעשות, לא ניצח עדיין בשום התמודדות. נכון, נראה שהוא התאושש מהמכה הקשה שהנחית עליו כריס כריסטי בעימות ערב הבחירות בניו-המפשייר, כאשר מושל ניו-ג'רזי הצליח להוציא אותו משלוותו ולגרום לו לדקלם כתוכי את אותו משפט שוב ושוב. אבל בשתי מערכות הבחירות שהתקיימו לאחר מכן, בדרום-קרוליינה והשבוע בנוואדה, הצליח רוביו להגיע למקום השני בלבד, ובפער כמעט זניח מקרוז. וכמובן, הוא לא מצליח להתקרב לטראמפ באף סקר בשום מדינה שבה עומדים להתקיים פריימריז בקרוב.
מהבחינה הזאת לפחות, מצבו של קרוז מעט טוב יותר, בעיקר בזכות טקסס. לפי סקר שהתפרסם ביום שלישי השבוע, קרוז מוביל במדינת הבית שלו עם 37 אחוזים לעומת 29 לטראמפ, ואילו רוביו מקבל במדינת הכוכב הבודד 15 אחוזי תמיכה בלבד. על ג'ון קייסיק ובן קרסון, שני המתמודדים הנוספים שעדיין לא נשרו מהמרוץ הרפובליקני, כל אחד וסיבותיו המשונות עמו, חבל להרחיב את הדיבור; שניהם יחד לא מגיעים בטקסס ל-10 אחוזי תמיכה.
במדינות אחרות שבהן יתקיימו פריימריז ביום שלישי הקרוב, טראמפ "לא רואה ממטר", כמו שנהוג לומר, את קרוז ורוביו. המצב שם, נכון לסקרים, מזכיר את מה שהתחולל השבוע בנוואדה, שבה דרס טראמפ את קרוז ורוביו ב-46 אחוזי תמיכה, כמעט כפול מרוביו וקרוז יחדיו. במסצ'וסטס, על פי סקר שנערך ביום שני השבוע, מוביל טראמפ בפער ענק עם 50 אחוזי תמיכה, לעומת 16 אחוזים לרוביו ו-11 לקרוז. בוורמונט מוביל טראמפ בפער של 15 אחוז "בלבד" על הבא בתור, כאשר 32 אחוז תומכים בו לעומת רוביו שזוכה ל-17 אחוזים.
האם בבוקר יום רביעי נוכל להתעורר ולהכריז על טראמפ כמועמד הרפובליקני לנשיאות? לא, אבל בהחלט ייתכן שהשבוע הקרוב יקדם אותו משמעותית לעבר היעד, שעד לא מזמן נראה תלוש לחלוטין מהמציאות. ועדיין, למרות התוצאות הסוחפות לטובתו בשלוש מתוך ארבע מדינות והסקרים המחמיאים, המרוץ של טראמפ לא פשוט, וזאת בגלל שיטת הצירים של המפלגה הרפובליקנית, כלומר האנשים שבסופו של דבר יצביעו על מועמד המפלגה לנשיאות בוועידת המפלגה שתתקיים בקליבלנד בחודש יולי.
מדובר בשיטה מסובכת ורבת פעלולים ופיתולים, אבל הנה השורה התחתונה - למרות ניצחונו של טראמפ בשלוש מתוך ארבע מדינות עד כה, הוא אסף רק 81 צירים לזכותו, וזאת מתוך 1,237 צירים שלהם זקוק מועמד כדי להיות מוכרז כמנצח. קצת פחות משבעה אחוזים בלבד. נכון שמצבם של קרוז ורוביו עם 17 צירים כל אחד נואש יותר, אבל עובדה זו מספיקה כדי להפיח רוח תקווה ואופטימיות במחנות שני הטוענים לכתר.
קרוז מקווה ליצור מומנטום חיובי ביום שלישי הקרוב. מדינות הדרום נחשבות לדתיות ושמרניות יותר, והניצחון שנראה כמעט ודאי בטקסס הגדולה ומשופעת הצירים ואולי גם הפתעה אחת או שתיים במדינות נוספות, ייתנו לסנאטור הטקסני אוויר לנשימה לקראת המשך ההתמודדות הסיזיפית.
מרקו רוביו, לפחות על פי הסקרים, מקווה להחזיק מעמד ב'סופר-טיוזדיי' ולהגיע לבחירות במדינתו פלורידה, שיתקיימו ב-15 במרץ, עם כמה הישגים על חגורתו. בינתיים קשה לראות כיצד הוא הופך את הקערה על פיה, אבל אם יצליח לסיים שני אחרי טראמפ בכמה מהמדינות הדרומיות, וכמובן אם יצליח לגנוב ניצחון באחת או שתיים ממדינות ה'סופר-טיוזדיי', מניותיו במיינסטרים המפלגתי יזנקו פלאים. הסיבה לכך פשוטה: המון אנשים רוצים לראות את טראמפ מאבד את הבכורה. הם מפחדים.
דבר אחד ברור: אם רצף הניצחונות של טראמפ לא ייקטע באופן משמעותי ב'סופר טיוזדיי', הדבר היחיד שאולי יוכל עדיין לעצור אותו תהיה פרישה מהירה של כל יתר המתמודדים הרפובליקנים מולו מלבד אחד, שיייאבק מולו ראש בראש במדינות הבאות. האם רוביו או קרוז יסכימו לפרוש מהמרוץ כדי להגן על עתיד ארה"ב כפי שהם רואים אותו? בקרוב נדע את התשובה.
במחנה הדמוקרטי מדובר לכאורה במרוץ צמוד צוואר אל צוואר. הילארי קלינטון ניצחה בקושי באיווה וקצת פחות בקושי בנוואדה, וברני סנדרס ניצח בגדול בניו-המפשייר. אבל כשנכנסים לעומק חלוקת הצירים, התמונה משתנה בבירור לטובת קלינטון. מונח הקסם כאן הוא 'סופר-דליגייטס', כלומר צירי-על שלא נבחרים בפריימריז אלא הם חלק ממנגנון המפלגה, המדינתי והארצי, והם יכולים לשנות את דעתם עד ההצבעה עצמה ביולי, בוועידת המפלגה שתתקיים בפילדלפיה.
ובכן, אם מנתחים את הצהרותיהם של ה'סופר-דליגייטס', לקלינטון יש 451 צירים בטוחים עוד בטרם התחילו הפריימריז, בעוד שלסנדרס יש 19 בלבד. אחרי ההצבעות בשלוש המדינות הראשונות, יש לקלינטון בסיכום הכללי 502 צירים, ולסנדרס 70. יותר מפי שבעה. במפלגה הדמוקרטית זקוק המנצח לקולותיהם של 2,383 צירים בוועידה.
קלינטון קרובה ליעד הזה הרבה יותר מסנדרס. מבחינה זו, ה'סופר טיוזדיי' מגיע לסנדרס בזמן לא טוב; מדינות הדרום מרובות האוכלוסייה השחורה וההיספנית נוטות בבירור לטובת קלינטון, וסנדרס יצטרך כנראה להתנחם בניצחונות צפוניים זניחים יחסית, אחד מהם בביתו שבוורמונט (ששם הוא מוביל לפי חלק מהסקרים ב-74% על קלינטון) ואולי גם במסצ'וסטס, שבה הסקרים מצביעים על שוויון בין השניים. השבוע הקרוב עשוי בהחלט להפוך את קלינטון למובילה כמעט ודאית במרוץ.
'סופר טיוזדיי' נחשב באופן מסורתי לאירוע 'משנה משחק' בבחירות המקדימות. כאשר המשחק מתנהל לפי הכללים הידועים, הרי שגם השינוי בדרך כלל צפוי וידוע מראש, עם אפקט הפתעה מרוסן ומוגבל. אלא שבחירות 2016 הן משחק חדש לחלוטין. כשאישה, היספאני, מיליארדר-כוכב-ריאליטי ויהודי קשיש עם מבטא חצי יידישאי הם אלה שעומדים בתור למשרת הנשיא הבא של המעצמה החזקה בעולם, העיניים נפערות בכל פעם מחדש, עם כל טוויסט בעלילה ועם כל פיתול בסיפור. מערכת בחירות כזאת, אפילו בהוליווד עוד לא הצליחו להפיק.
אקו"ם