סערת סתיו שפיר: הפעם אסור להתנצל
כשהוויכוח עובר מדיון על בדיחה שלי, כשאני חובש פאה ג'ינג'ית, לדיון מהותי על חופש הביטוי ועל ניסיון ציני להשתיק אדם באמצעות הנשק האולטימטיבי בישראל 2016 - הטרדה מינית, צריך להגיד: הם מ-פ-ח-ד-י-ם
נפתח בסוג של מובן מאליו. כיוון שהדיון המהותי בחופש הביטוי חשוב יותר, אני מוותר על עוד ניסיון ארכני להסביר שהבדיחה בתוכנית "הפטריוטים" בערוץ 20 לא הייתה על המיניות של סתיו שפיר, והייתה מסופרת בהקשר של כל ח"כ אחר (זכר או נקבה) שהיה כותב טקסט אווילי על אושר שקשור ברכיבה על אופניים.עוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אף אחד לא מפריע לסתיו שפיר להיות מאושרת
- התלונות נגד בוכריס: אז מה אם הוא גיבור מעוטר?
- חוסכים כסף לזוגות: אל תהרגו את קבוצות הרכישה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ואחרי שאמרנו את זה, אני מודה שהדבר הכי מבאס בכל הסערה האחרונה זה שהבן שלי לא מבין למה הייתי צריך לספר את הבדיחה. לא נעים שחברים והרבה מאוד אנשים שנחלצו להגן עליי, נאלצו להגן על יציאה די טיפשית. מביך שקרב חיי על חופש הביטוי ייזכר כמאבק על בדיחת קרש ותמונה שלי בפאה ג'ינג'ית. לא גלילאו זועק "נוע תנוע" מול האינקוויזיציה, אלא דראג קווין מטורלל עם רווח בין השיניים.
יציאה די טפשית. סג''ל עם פאה
צילום: צילום מסך
כשאני עושה טעויות אני לא מתבייש להתנצל. אבל הפעם אסור להתנצל. למה? כי הוויכוח עבר מדיון בבדיחה סרת טעם לדיון מהותי על חופש הביטוי, על סטנדרטים כפולים ועל ניסיון ציני מניפולטיבי להשתיק אדם באמצעות הנשק האולטימטיבי בישראל 2016 - הטרדה מינית. אורוול אמנם חזה נכון ח"כיות כמו קסניה סבטלובה שיעמדו בראש השדולה לחופש הביטוי ויפעלו נגדו, אבל הוא לא חזה את האינטרנט והפייסבוק. החוקים השתנו. סדר היום לא נקבע בידי בודדים אלא על ידי הפיד. אי אפשר לשלוט יותר בתודעה הציבורית. בכם.
הקטע בתוכנית הפטריוטים שעורר את הסערה:
כשב"ארץ נהדרת" הפכו את ציפי חוטובלי ואיילת שקד לצמד נימפומניות, איש לא פצה פה על המיזוגיניות והסקסיזם הבוטה. אני איש אחד שזרק בדיחה ספונטנית תוך כדי שידור, ב"ארץ נהדרת" ישבה חבורת כותבים, השחקנים עשו חזרות, היה במאי, היה רפרנטים מטעם "קשת", עשרות אנשים טרחו סביב עשיית הקטע. איש לא מחה, איש לא עצר ואמר "היי חברה, אולי הגזמנו". וטוב שכך. סאטירה זקוקה לחופש יצירה מוחלט. ושאף אחד לא יטיף לי שאין לי מנדט לסאטירה. כי אם למוטי קירשנבאום ז"ל היה מותר לחבוש פאה ולהתחפש לאנסטסיה מיכאלי - אז גם לי מותר.
''הבדיחה לא הייתה על המיניות של סתיו שפיר''.
צילום: פלאש 90
הסיפור האמיתי סביב הטרלול הזה הוא ניסיון נוסף לפגוע ברישיון ערוץ 20 ובמינוי שלי לגל"צ. ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד) לא התביישה לחשוף זאת מעל דוכן הכנסת. הסיבה שהתקשורת עוסקת באובססיביות בבדיחה סרת טעם לא נובעת ממודעות מגדרית כי ראינו שאיש לא פצה פה כששמעון שיפר קרא בשידור בערוץ 10 לח"כ ענת ברקו "בהמה". במקרה שלו, לא פתחו בהליכי הפרה נגד הערוץ. גם לא כשאמנון אברמוביץ' אומר "שראש הממשלה פותח רגליים". הטיעון על החריגה מתנאי הרישיון של ערוץ 20 נובע מהסיבה שהם מפחדים שיקום ערוץ חדשות נוסף. מתחרה עסקי.
בחודש האחרון אני עומד בעין סערה. מצבי יציב. וחברות וחברים, אני לא אמור להתמנות לראש שב"כ או יו"ר המוסד לביטוח לאומי, סך הכול עיתונאי שעומד לשדר שעה יומית בגל"צ. שעת שידור לבטא עמדות שיש להן קונים בשוק הדעות. משונה אם כי די צפוי, שדווקא הזועקים הגדולים נגד סתימת פיות, אלו שבדמיונם המעוות חיים בגרמניה של שנות השלושים, עושים כל שביכולתם לסכל אותי. ואף על פי כן, נוע תנוע.
אקו"ם