חמש שנים למלחמה בסוריה: מהפילוג הפנימי ועד נסיגת רוסיה
מיליוני פליטים, צמיחת דאעש, התערבות רוסית ומזרח תיכון שנמצא ברובו בהלם מוחלט. 5 שנים אחרי שפרצה מלחמת האזרחים בסוריה חייבים להגיד: אם המערב לא יקבל החלטות מהירות שישקמו את המדינה הקורסת – הטרור האסלאמי יציף אותו // סקירה מיוחדת
קשה להאמין שמישהו בסוריה שיער כי כתובת גרפיטי של שלושה נערים בעיר דרעא תוציא לרחובות את ההמונים הסורים להפגנות מחאה לפני חמש שנים. קשה עוד יותר להאמין שמישהו בסוריה שיער בנפשו שאותן הפגנות מחאה יתפתחו למלחמת אזרחים עקובה מדם, שתימשך שנים ארוכות, תגבה מאות אלפי קורבנות, תוביל לבריחתם של מיליונים ולמעשה תשאב אל תוך סוריה שחקנים וגורמים זרים שהם - ולא הסורים עצמם - יקבעו את גורלה.• מקורבים לקרמלין: הנסיגה מרוסיה - ניצחון רוסי
אחרי חמש שנים של מרחץ דמים בלתי פוסק, במבט לאחור לא זוכרים היום שהפרק הסורי של תופעת "האביב הערבי" החל במחאת איכרים באזוריים הכפריים של דרום סוריה. היה זה השלב הראשון של "האביב הסורי", שבו המחאה אמנם זעזעה את המדינה, אבל לא איימה על משטר הבעת' או על לכידות הצמרת השלטונית והמערכת הביטחונית והצבאית.
המחאה שהציתה מלחמה - מהומות ראשונות בעיר דרעא:
למען האמת, המפגינים לא דרשו את הפלתו של הנשיא בשאר אל-אסד. ההפגנות עצמן התקיימו בפריפריה, ולא התפשטו עדיין אל מעמדות הביניים בערים הגדולות. דווקא יד הברזל של הצבא הסורי ליבתה את המהומות ושינתה אותן.
בשלב השני של המחאה, כשמעמד הביניים העירוני הצטרף למהומה, ההפגנות נראו גם בערים הסוריות הגדולות חומס וחמה, ולראשונה ביולי 2012 תפסה אחיזה בפאתי הבירה דמשק ובעיר חלב - שתי הערים הגדולות ביותר בסוריה. המאפיין העיקרי של שלב זה היה מרי אזרחי אלים ולא מסודר של עריקים מהצבא הסורי וקבוצות אזרחיות חמושות, שפעלו בעיקר נגד מטרות מבודדות ומרוחקות של צבא אסד.
בשלב זה, לבשה על עצמה מלחמת האזרחים בסוריה לבוש חדש: מאבק דתי. מלחמה בין אסלאם לחילוניות, כאשר ברקע עומד מאבק עדתי פנים אסלאמי – שיעים מול סונים. סוריה הפכה לאבן שואבת עבור ארגונים אסלאמיים קיצוניים, דאעש וג'בהת אל-נוסרה לדוגמה, שראו את מלחמת האזרחים לא כמאבק למען עצמאותו-חירותו של העם הסורי, אלא מאבק למען החלת חוקי האסלאם על סוריה.
ארגוני האסלאם המיליטנטי הללו זיהו את המלחמה כמאבק דתי-ג'יהאדיסטי, שבמקביל אליו מתנהל גם המאבק העדתי - כלומר מלחמה בין ארגוני ג'יהאד סונים נגד שלטון הכפירה העלאווי של בית אסד, בן-חסותם של האיראנים וחיזבאללה השיעים. בכך נוסף למלחמת האזרחים בסוריה גם ממד של "מלחמה קרה", זו שהתנהלה בתוככי העולם המוסלמי בין הסעודים-הסונים לאיראנים-השיעים.
• מסמך אמריקאי: אסד לא יעזוב לפני מרץ 2017
שאיפות ההגמוניה של איראן במזרח התיכון, הצלחותיה בבניית תכנית הגרעין, ובייחוד ההתקרבות בין המערב, בראשות ארצות הברית, לאיראן, עוררו את החששות של המשטרים המלוכנים הפרו-מערביים באזור. יתרה מזו, ארצות הברית לא נראתה יותר כבעלת ברית שניתן לסמוך עליה, אלא כמעצמת-על שנחלשה, ובחולשתה זו גוררת שחקנים חדשים-ישנים לאזור, היינו רוסיה.
השלב השלישי והמרכזי של ההתקוממות הסורית נפתח כשנה לאחר פרוץ המהומות, באביב 2012. במערכת הפוליטית הישראלית היו כאלה שספרו את ימיו של בשאר אל-אסד לאחור, וטענו שאיבד את הלגיטימיות לשלטונו, שצבאו מתפורר ושחוסר הניסיון שלו - נשיא צעיר שלא הוכשר לתפקיד מלכתחילה - הוביל אותו למפלה. ככל שעבר הזמן התלכדו המורדים במסגרות מאורגנות יותר, אם כי עדיין נעדרו פיקוד מרכזי. עתה, כאשר כוחם של המורדים התעצם, הם החלו להגדיל את התקפותיהם על אזורי הפריפריה בסוריה ואף זכו להצלחות רבות.
הייתה זו מלחמת אזרחים שהתנהלה לא רק בשולי המדינה אלא גם במרכזים העירוניים שלה. או אז נראה היה כי ידם של המורדים הייתה על העליונה. ב-18 ביולי 2012 הם הצליחו לחסל את הצמרת הצבאית של המשטר בפיגוע שהתרחש במטה לביטחון לאומי בדמשק.
צבא סוריה מבצע הפצצה ב"חביות נפץ":
אולם, דווקא באותה נקודת זמן הראה אסד עד כמה טעו מבקריו: המשטר הצליח להתאושש ולהשיב מלחמה שערה, בעוד שאסד נותר הגורם המוביל והמלכד של השלטון. יתרה מכך: הנשיא הצליח לעמוד איתן מול האופוזיציה החילונית הגולה בזמן שזו גילתה חוסר אונים, חוסר מנהיגות ובעיקר חוסר בלגיטימציה מהשטח.
על רקע מכלול התהליכים הללו, האינטרס הסעודי היה לפגוע בעוגנים האיראנים באזור – סוריה וחיזבאללה. התמיכה הסעודית באופוזיציה שנאבקה באסד, החילונית והאסלאמית גם יחד, כוונו להחליש את מעמדה של איראן באזור, לפגוע בבעל-ברית חשוב עבורה ובגשר הטריטוריאלי שהוא מעניק לה ללבנון.
מהעבר השני, איראן עשתה את מירב המאמצים כדי לשמר את משטר אסד בסוריה, ובתוך כך את השפעתה האזורית, ולהעניק לו את מלוא הסיוע, הכלכלי והדיפלומטי, ובעיקר הסיוע הצבאי. די להמחיש את המחויבות האיראנית לסוריה של בשאר בציון העובדה שטהרן שלחה לוחמים, בצעד נדיר, להילחם לצד הצבא הסורי ולוחמי חיזבאללה.
אולם ללא ספק, מעל לכל אלה צפו שתי סוגיות בוערות שאת השלכותיהן עוד נראה לטווח הזמן הרחוק, ואם הן לא יזכו לטיפול ראוי הן עתידות להתפוצץ בפרצופו של העולם: תופעת דאעש הכניסה את העולם המערבי בכלל ואת המזרח התיכון בפרט להלם. תוך זמן קצר השתלטו כמה אלפי לוחמי ג'יהאד קיצוניים על שטחים עצומים בעיראק, ואילו בסוריה כבשו כ-40 אחוזים משטח המדינה. דאעש מתנהל כמדינה לכל דבר ועניין. יש לו מוסדות חינוך, רווחה, בריאות ומשפט. הוא מנהלת את חייהם של מיליוני בני אדם באמצעות חוקי האסלאם ויש לה בסיס כלכלי עצמאי שיצרה לעצמה.
דאעש גם הצליח לשלוח זרועות למדינות אחרות במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ולהקים תאי טרור ברחבי העולם. החשיבה ש"המדינה האסלאמית" תיעלם או תתמוסס אם המלחמה בסוריה תסתיים היא שגיאה, בדיוק כמו החשיבה שניתן להילחם בה רק מהאוויר. ללא גיבוש קואליציה נרחבת בהובלה אמריקאית ובשותפות מדינות רבות באירופה ובמזרח התיכון, קואליציה עם מנדט יישומי להפעיל כוח ממשי נגד דאעש, קשה לראות כיצד ניתן יהיה למגר את "המדינה האסלאמית".
• בסיוע רוסיה ואיראן: אסד מסתער על מערב סוריה
יש להביא בחשבון את המגבלות הבינלאומית (האינטרסים הרוסיים) ולמצוא את פתרונות המתאימים לקשיים המדיניים והצבאיים. על המערב להגיע להבנה עם רוסיה על אופי ההתמודדות עם דאעש, בדגש על "שותפות הגורל" בעמידה מול האיום הגלובלי שמציב האסלאם הקיצוני. כלומר, לנתק בשלב זה את סוגיית הטיפול ב"מדינה האסלאמית" מסוגיית הטיפול במשטר אסד, וכך לדלג על המחלוקות הבסיסיות שבין רוסיה לארצות הברית.
ההכרזה של ולדימיר פוטין על נסיגת הכוחות הרוסיים מסוריה, היא בבחינת איתות לארצות הברית ולמערב על נכונותה של רוסיה לתרום לתהליך הדיפלומטי המתפתח בימים אלה בין המשטר הסורי לאופוזיציה. שתי סיבות לצעד המפתיע: האחת, רוסיה הובילה את בשאר אסד והצבא הסורי בחודשים האחרונים לניצחונות, ייצבה את משטרו וביססה אותו בחלק הארי והחשוב של הטריטוריה הסורית.
כלומר, אסד שולט על הגישה אל הים, על הגבול עם לבנון ועל מרבית האוכלוסייה הסורית. ומכאן, שרוסיה הביאה את אסד אל שולחן המשא-ומתן כאשר ידו על עליונה מול האופוזיציה החילונית שעד כה, בחמש שנות המלחמה, גילתה כאמור חוסר אפקטיביות.
הודעתו של פוטין על נסיגה מסוריה:
הסיבה השנייה, קשורה למימד הרוסי-אוקראיני. מכיוון שהפסקת האש בסוריה התייצבה, איראן הסיגה את כוחותיה עוד בשלהי השנה שעברה ורוסיה, וארצות הברית הגיעו להבנות בעניין המשא-ומתן על עתידה של סוריה בתיווך שליח האו"ם סטפן דה-מיסטורה, יכולה עתה רוסיה להפנות את תשומת-לבה לכיוון הזירה המעניינת והבוערת יותר מבחינתה – אוקראינה.
החורף הסתיים, עונת האביב בפתח וככל הנראה בהגיע הקיץ רוסיה רוצה להיות מוכנה לקראת עימות אפשרי בגבולה המערבי. פוטין מושך את כוחותיו מזירה אחת על מנת להפנות אותם, לאחר מספר חודשי מנוחה וריענון, לזירה אחרת, וזאת לצד כוחות רוסיים, בים וביבשה, שכבר נמצאים בשטח.
הסוגיה השנייה שנותרה פתוחה היא בעיית הפליטים הסורים. מאז מלחמת העולם השנייה לא התמודד העולם עם בעיית פליטים כל כך קשה. ישנם כ-10 מיליון פליטים בסוריה עצמה, במזרח התיכון ובאירופה.
ואולם, הבעיות שעמן מתמודדת אירופה כעת הן רק קצה הקרחון של הבעיות החברתיות והכלכליות העתידיות, שלא לדבר על הסיכון הדמוגרפי שמציבים הפליטים למדינות לא יציבות חברתית ופוליטית כמו לבנון (למעלה ממיליון פליטים) וירדן (600 אלף פליטים).
• ואירופה שותקת: עשרת אלפים ילדי פליטים נעלמו
הפתרון המסתמן עתה של זריקת האחריות על טורקיה ויוון הוא בריחה אירופית מהמציאות וחוסר רצון להתמודד עם המציאות הקשה שיצרה מלחמת האזרחים הסורית. גם כאן, כמו במלחמה בדאעש, דרושה הסכמה בינלאומית והירתמות כללית משותפת שתבלום את זרם הפליטים מסוריה, ובשלב השני תציע תכנית לשיקום המדינה הקורסת. עצימת עיניים וזניחת סוריה לא רק שתצית מחדש את המלחמה שם, אלא גם תלבה את אש הטרור.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם