רוסיה מתכננת להיות המעצמה במזרח התיכון
נסיגת הכוחות מסוריה נובעת מהחלטה להפסיק לתמוך בצד אחד במזרח התיכון, ולהיכנס לתפקיד המעצמה האזורית. ארה"ב לא תספק תשובה, לפחות עד למינוי נשיא חדש
האירוע הביטחוני של השבוע הוא הודעת נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על הוצאת כוחותיו מסוריה. כמו כניסת הכוחות באוגוסט בשנה שעברה, המהלך התקבל במערב ובסוריה עצמה בהפתעה כמעט מוחלטת. כמו שפוטין אוהב.
עוד כותרות ב-nrg:
- מבוכה במשרד החוץ: ישראל ויתרה על מינוי דני דיין?
- שירי סובול ובן זוגה הואשמו ברצח אחותה התאומה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
פוטין מסיג כוחות מרוסיה (קרדיט: רויטרס):
בראייה לאחור, כניסת הכוחות הרוסיים לסוריה מנעה מפלה של צבא אסד, שהיה מגובה בכוחות מאיראן ומחיזבאללה. אבל פוטין יוצא החוצה עוד לפני שהושגה הכרעה לטובת אסד. לכל אורך חודשי הלחימה תיאמו מטוסי חיל האוויר הרוסיים את פעילותם עם חיל האוויר הישראלי בצורה מוחלטת.
אז למה פוטין יוצא פתאום? לתא"ל במיל' חנן גפן, שהיה בעבר מפקד יחידת ההאזנה המרכזית של אגף המודיעין, 8200, יש פרשנות מעניינת ויוצאת דופן.
ההכרזה הרוסית על הוצאת הכוחות מסוריה השאירה את כל הצדדים תוהים באשר למניעים, ובעיקר באשר למשמעויות הנגזרות על מדינות האזור. רוסיה הצליחה לנצל בזמן קצר את הריק שהותירה ארה"ב. במאמץ מרוכז היא הביאה את הצדדים היריבים בסוריה לשולחן המו"מ והשיגה כניעה ללא תנאי של האמריקנים, שהפכו לגורם שולי בתהליך. האמריקנים הפסידו מאחזים נוספים במזרח התיכון הודות לאידיאולוגיה של הנשיא אובמה, שעוררה חששות עמוקים אצל מנהיגי האזור.
לדעת גפן, שני תחומים בולטים במדיניות הזו עוררו חשש אצל המנהיגים בסביבה. הראשון הוא הקריאה לדמוקרטיה והפניית העורף למשטרים הקיימים (ע"ע חוסני מובארכ), לצד סובלנות כלפי גורמים איסלאמיים קיצוניים, כמו האחים המוסלמים במצרים; התחום השני הוא הסכם הגרעין עם איראן, והכרה במקומה ככוח אזורי חשוב.
רוסיה ניצלה עד תום את מה שנתפס באזור כחולשה אמריקנית, והפכה למוקד עלייה לרגל של מנהיגי המדינות והכוחות החשובים הפועלים במזרח התיכון - ישראל, מצרים, סעודיה, ירדן, הכורדים ונציגי המורדים בסוריה, וכמובן האיראנים. כולם חיפשו כוח חיצוני המסוגל לפעול ביציבות ומתוך הבנה של המציאות באזור.
גפן סבור כי הוצאת הכוחות הרוסיים מסוריה רומזת שייתכן שרוסיה הגיעה להחלטה אסטרטגית להפסיק לתמוך בצד אחד במזרח התיכון, ולהיכנס לתפקיד המעצמה האזורית, המובילה והמייצבת.
המפסידים המיידיים הם משטר אסד והאיראנים. האמריקנים יביטו בעיניים כלות על התהליך ולא יספקו תשובה משלהם, לפחות עד שייכנס נשיא חדש לבית הלבן. למהלך הרוסי יהיו השלכות נוספות על המזרח התיכון כולו וארגון הבריתות הפועלות בו, כולל חיזוק מעמדה ותפקידה של מדינת ישראל באזור. התקופה הקרובה תהיה מרתקת.
ובינתיים בישראל עוקבים בעניין רב אחרי קבוצת מיעוט אתני שמקבלת חשיבות שמעולם לא הייתה לה - העם הכורדי. הכורדים, שמונים עשרות מיליוני אנשים בכמה מדינות ללא מדינה משלהם, הצליחו בחודשים האחרונים להשיג שליטה על רצועה שמתפרסת על פני מאות קילומטרים לאורך הגבול הסורי והטורקי. הם נתפסים כיום כגורם המרכזי שמצליח להסב לדאעש אבדות משמעותיות, ונהנים מתמיכה מסיבית של ארה"ב. במקביל, קבוצות כורדיות עצמאיות מנהלות לחימה עצמאית נגד אויב אחר - טורקיה. פיגוע התופת השבוע בלב אנקרה מיוחס לאחת הקבוצות הללו.
בעבר, בימים הטובים של הברית האסטרטגית בין ישראל לטורקיה, סייעה ישראל לטורקיה במלחמה נגד המחתרת הכורדית. עם מנהיגי הכורדים בצפון עיראק ובאזורים נוספים יש לישראל יחסים חמים מזה עשרות שנים. כך או כך, הכורדים צוברים בימים אלה כוח שמעולם לא היה להם, ובכל האזור, כולל בישראל, יעקבו בעניין אחרי המהלכים הבאים שלהם: האם יכריזו על מדינה בצפון עיראק ובשטחי סוריה לשעבר?
שב"כ וצה"ל פתחו השבוע במבצע נרחב נגד מחרטות ביהודה ושומרון שבהן מיוצרים רובים מאולתרים, כמו אלה ששימשו מחבלים בשורה של פיגועי ירי בתקופה האחרונה.
במקביל נערך השבוע בשב"כ תחקיר מקיף על נסיבות מותו של לוחם הארגון אמיר מימוני ז"ל, שנהרג בשבוע שעבר באזור רצועת עזה מירי בשוגג. מימוני, 29, התגורר במושב זוהר הסמוך לרצועה. סביב ההודעה הלקונית שפורסמה על האסון בשבוע שעבר התפתחו כמה תיאוריות. האמת שעולה מן התחקירים רחוקה מלהיות חומר לסרט נוסף על מפגשים של השב"כ וסוכנים מטעמם, בסגנון הסרט הנפלא 'בית לחם' המתאר את מערכת היחסים בין איש שב"כ למקור שלו.
מהפרטים שכבר מתבררים עולה כי התקרית שבה נהרג מימוני ז"ל התרחשה בתוך שטח ישראל, ולא היו מעורבים בה כוחות צה"ל. למעשה מדובר בפעילות מבצעית של השב"כ, שפעלו בה כמה צוותים. לוחם מאחד הצוותים זיהה בטעות כוח אחר כסכנה, ופתח באש מאקדח. מהירי נהרג מימוני באופן מיידי, אבל הטעות האיומה הובנה מהר על ידי הצדדים המעורבים ולא התפתח קרב. תחקיר השב"כ יימשך ויסוכם ככל הנראה בימים הקרובים.
בניגוד למינוייהם של נדב ארגמן לראש השב"כ הבא ושל רוני אלשיך למפכ"ל המשטרה, שעברו באופן חלק, נראה כי המינוי הטרי של אבריאל בר־יוסף לראשות המטה לביטחון לאומי, במקום יוסי כהן שמונה לראשות המוסד, נתקל בקשיים.
מקורות ביטחוניים טוענים כי נתניהו היה אמור להביא את המינוי הזה, שהוכרז לפני כחודש, לאישור הממשלה כבר ביום ראשון השבוע, אבל מכתב של תנועת אומ"ץ דורש לחקור את המינוי. המכתב הועבר על ידי היועץ המשפטי לממשלה לבדיקתה של היועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה.
בר־יוסף כיהן בעבר כסגן ראש המטה לביטחון לאומי, ולפני כן כיועץ לוועדת החוץ והביטחון בכנסת. בשירותו בצה"ל נשא בתפקיד ראש מספן ציוד בחיל הים. המכתב נגד המינוי מבוסס על עדות של איש עסקים ישראלי שהיה נציגו של איש עסקים גרמני. לטענתו, בר־יוסף החליף אותו בקשר הזה, וקיבל טובות הנאה מאותו איש עסקים בזמן שהיה סגן ראש המל"ל. עוד הוא טוען במקביל היה בן־יוסף מעורב עמוקות בתחומים שהגרמני היה יכול למצוא בהם עניין רב, כמו הקמת מתקן להנזלת גז בחופי ישראל ועסקאות לרכש צוללות ואניות מגרמניה. המכתב כולל טענות קשות נוספות, והוא הועבר גם למבקר המדינה.
אם המינוי יאושר לבסוף בממשלה, הטענות עשויות להיבדק בידי הוועדה למינויים בכירים בשירות הציבורי, בראשות השופט טירקל. בינתיים ממשיך סגן ראש המל"ל, יעקב נגל, לכהן כממלא מקום ראש המטה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם