מגה פיגוע: העליון רואה במדינה אפיזודה חולפת
סערת מתווה הגז: יש רק מספר מועט ביותר של אנשים בארץ שפועלים לטובת האזרחים, אחד מהם הוא סיזיפוס נתניהו, שקבע כי בג"ץ גרם נזק עצום לכלכלת ישראל. כעת, על ליברמן ולפיד להראות אחריות לאומית ולסייע באישור מתווה הגז
התגובה הראשונית לבג"ץ מתווה הגז היא של בוז וייאוש. אתה כבר לא יודע איך יכול עם ישראל לנהל את ענייניו, כשמעל הגוף הריבוני הנבחר יושבת חבורת פוליטיקאים קטנים בגלימות שלקוחות מהציורים של אונורה דומייה, והופכת את עצמה לגוף מחליט, לדרג עליון של קובעי מדיניות. כל זאת מבלי שנבחרו, מבלי שיש להם לכך כל סמכות חוקתית.עוד כותרות ב-nrg:
-"הפכנו לחברה שמעריצה הרס - כמו גרמניה הנאצית"
-מבוכה: צעירה פגעה בכבודו של נשיא קזחסטן
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
עולה מחשבה אפיקורסית: מה היה קורה ב-14 במאי 1948, יום הכרזת המדינה, אם בית המשפט העליון היה חדור בזחיחות וביהירות הריקנית של הגוף הקיים היום. אני מאמין שבית המשפט של היום היה מסבך את ההכרזה מתוך היענות לעתירה כלשהי של איזו מפלגה או אליעד שרגא תורן.
הסיבה שזה לא קרה היא משום שבית המשפט העליון היה נתון בערפל מסוים ברגע המעבר בין המנדט הבריטי לכינון המדינה היהודית. רק כדי להסביר: בשנת 2008 נכחתי באירוע שיכול להישמע הזוי. בית המשפט העליון חגג 90 שנה להיווסדו.
זה בקושי 60 שנה למדינה, אז איך בית המשפט העליון של ישראל חוגג 90? אני זוכר שבאותו יום, באמצע האירוע, כינס אהוד אולמרט את אחת ממסיבות העיתונאים ההן שבהן אמר את דברו ביחס לחקירות נגדו. נדמה לי שבאותו יום הודיע על כוונתו להתפטר.
אבל בית המשפט העליון, שמייחס את כינונו לנציב העליון הבריטי 30 שנה לפני קום המדינה, בעצם מתייחס למדינה כאל אפיזודה. אולי אפילו אפיזודה קטנה וחולפת. ודאי, כמו שהאסיפה המכוננת עשתה לעצמה פוטש והפכה את עצמה לכנסת במקום לחוקק חוקה, כך גם בית המשפט עשה איזה תרגיל משפטי והפך את עצמו לבית המשפט העליון של מדינת ישראל.
אבל עובדה היא, שהמוסד הזה רואה עצמו עצמאי מהמדינה ובוודאי מהגופים הנבחרים של אזרחי המדינה. זה לא שמח ולא מבדח. מתברר עכשיו, יותר מאשר בכל פסיקה קודמת שאני זוכר, שבג"ץ הוא לא סתם משאית סמיטריילר שתקועה באמצע הצומת של הצירים החיוניים ביותר במדינת ישראל, הוא משאית של חומרים מסוכנים שהתהפכה בסיבוב מוצא ולא רק חוסמת את התנועה, אלא גורמת לתאונת שרשרת.
האבסורד הוא, שאם פקיד בכיר כמו הממונה על הגבלים העסקיים דיויד גילה היה עושה את מלאכתו נאמנה ומסיים את העסקה עם חברות הגז בזמן סביר, לבג"ץ כנראה לא היה מה להגיד על זה. הכל היה עובר חלק. "ואולם משהחליט הממונה לאחר שלוש שנים שבהן נשא ונתן עם חברות הגז לחזור בו מן ההסכמה", נכתב בפסיקת בג"ץ, "סבורה השופטת חיות כי יש טעם רב בטענת המדינה כי באותו שלב נוצרה דחיפות בהשגת הבנות עם חברות הגז, משום ששיקולי החוץ והביטחון לא רק שלא נעלמו מהזירה – במובנים מסוימים ניתן לומר כי הם הפכו דוחקים יותר ומשכך בדין הופעל באותו שלב סעיף 52..."
השופטת חיות מציינת שאם הסעיף היה מופעל בשלב מוקדם יותר ניתן היה לשפר את המתווה. אלא שעכשיו הפכו את עצמם שופטי בג"ץ לחבורה של אולטרה-ממונים בנוסח גילה. הם הפכו לחסם, לרגולטור, למחליט. ואם שיקולי החוץ והביטחון היו דוחקים לפני שנתיים, מה מצבם היום?
אם אזרח חף מפשע שהרשויות מתעמרות בו מבקש סעד מבית המשפט העליון, מה יעשו מיליוני אזרחים שבית המשפט העליון מתעמר בהם?! ממי יבקשו סעד?! מי יכול לתבוע ולגבות פיצויים מחבורת השופטים שפגעה אתמול בצורה קשה בכלכלת ישראל וגרמה לה הפסדים של מיליארדי שקלים?!
רחמים על סיזיפוס מרחוב בלפור. לעתים נדמה כי יש רק מספר מועט ביותר של אנשים בארץ שפועלים למען המדינה וטובת האזרחים – וסיזיפוס נתניהו הוא אחד מהם. אין הרבה מה להוסיף לאחר שראש ממשלת ישראל קבע כי בג"ץ גרם נזק עצום.
גם איילת שקד ביטאה נכון את הזעם והגינוי על ההתערבות הבוטה בהחלטות הממשלה. אני הייתי מוסיף, כי זה לא סתם נזק, מדובר במגה-פיגוע בתחום הכלכלה והביטחון. אבל זו לא רק ההחלטה הזו. מאז מחאות 2011 יש פרימה שיטתית של כל הישגיו של נתניהו בהפיכת המשק הישראלי לתחרותי, מתקדם, חופשי.
לאחר שבית המשפט העליון הוסיף את עצמו בהחלטה שרירותית לשרשרת מקבלי ההחלטות ללא סמכות גם בנושאים כלכליים-עסקיים, ישראל מתדרדרת עוד יותר למטה בדירוג הפתיחות לעשיית עסקים. הנזק שייגרם כתוצאה מבריחת משקיעים איננו ישיר, אלא הוא נזק סביבתי.
רק לפני כמה ימים אמר הנשיא ברק אובמה בארגנטינה כי בגלל התחזקותה הכלכלית של ישראל היא מגיעה למשא ומתן עם הפלסטינים מעמדת כוח, ולכן היא פחות מוכנה לעשות ויתורים. המסקנה שהסיקו בשמאל הישראלי כבר לפני כמה שנים היא שפגיעה אסטרטגית בכלכלת ישראל היא הדבר הנכון לעשותו.
נראה שגופי הקיקיון הנלחמים בממשלת נתניהו מצאו בעל ברית שובר שוויון בירושלים. דבר אחד בכל זאת נשאר באחריות השרים והפוליטיקאים: מאחר שבג"ץ למעשה אישר את רוב סעיפי המתווה למעט הדרישה לחוקק חוק שייעגן את סעיף היציבות הרגולטורית – אין לכחלון ואנשיו שום תירוץ להשתמט עוד. כחלון וגלנט פטורים מניגודי העניינים שכפו על עצמם, והם חייבים להתגייס לפעול לפתרון הבעיות שנותרו.
אך גם אביגדור ליברמן ויאיר לפיד לא יכולים להשקיף מהצד על המהלכים הנדרשים לסיים כבר את המהלך הגדול הזה. הם צריכים להתחייב לעזור לנתניהו ללא תנאים בחקיקה הנדרשת. מי שמדבר בשמה של אחריות לאומית ומשילות, נדרש להוכיח זאת במעשה.
אקו"ם