כשסנדרס מאשים אותנו ברצח – את מי הוא מייצג?
אנשי השמאל היהודי בארה"ב מזהים את עלייתו של האסלאם הפוליטי והתחזקות השמאל הרדיקלי, ונאלצים ליישר איתם קו. סנדרס מייצג היטב את טרנד השמאל הרדיקלי העולמי. אלא שבהתייצבות האוטומטית לצידו הם לא מכינים את עצמם לאפשרות של ניצחון הימין הפרו ישראלי – ולמערכת היחסים שתיווצר לאחר מכן
ההתבטאות של ברני סנדרס, המועמד לראשות המפלגה הדמוקרטית, לפיה ישראל הרגה בעזה "מעל 10,000 חפים מפשע", קיבלה תשומת לב רבה מאוד בארץ, אך היא רק חלק קטן מראיון שלם שכולו היה קשקושים, טעויות בשלל תחומים ומבוכה כללית עבור המועמד מוורמונט. אנחנו קצת פוטרים את ההתבטאויות שלו בזלזול ומגמדים את חשיבותו – כי הרי אין לו באמת סיכוי לנצח את הילרי קלינטון, אבל אנחנו צריכים להיות מוטרדים. מאוד.עוד כותרות ב-nrg:
- קניון מלחה על הכוונת: כך סוכל פיגוע ירי בי-ם
- ילך עד הסוף? אל תקנו את האיומים של מיכאל גולן
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כי סנדרס מייצג היטב טרנד בשמאל הרדיקלי העולמי, שזולג גם לשמאל הרגיל. טרנד פופולרי במיוחד בקרב צעירים אמריקאים שנולדו אחרי נפילת ברית המועצות ואינם רואים בסוציאליזם או בקומוניזם איום או סכנה. להפך – הם חוו בימי חייהם משבר כלכלי קשה יחסית שנתפס אצלם, במידה מסוימת של צדק, ככזה שנגרם על ידי הקפיטליזם.
ברני סנדרס ל"דיילי ניוז": ישראל הרגה 10,000 חפים מפשע בעזה
הצעירים הללו התבגרו באמריקה של אובמה. מדינה שבה תנועת זכויות האזרח עברה מוטציה לאימפריית פי-סי אורווליאנית שמכרה להם שהקפיטליזם הוא הרוע המוחלט, שזכותם לא להיעלב גוברת על חופש הביטוי של האחר, שלטרור האסלאמי המשתולל בעולם אין קשר לאסלאם ושפלסטין היא באמת מדינה.
אנחנו מדברים כאן על ארה"ב - מדינה שמונהגת על ידי זוכה פרס נובל לשלום שמחסל אנשים בסיטונות עם מל"טים, שהפך את הגרועים שבמשטרי העולם לבעלי בריתו, ושבמשמרת שלו חלקים נרחבים מהעולם רואים לחימה שלא נראתה כבר עשורים רבים. אבל מעל הכול, הם גדלו והתבגרו בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות.
העידן הזה יצר סיטואציה שבה העובדות לא מתווכות. קל מאוד ללמוד על העולם שאתה חי בו מתוך בועת הרשת החברתית, ולהיות בטוח שהשמש זורחת במערב ושוקעת במזרח. אין אמת. ולכל תיאורית קונספירציה יימצאו התימוכין איפשהו במרחב הדיגיטלי. זה גן העדן המקוון שמביא לפריחה של תנועות שוליים פוליטיות שכבר חשבנו שעברו מן העולם.
יש בזה טוב ויש בזה רע. הטוב – חוסר אמון בסיסי בהגמוניה השלטת. בין אם זה בכוחות הכלכליים הגדולים או בשלטונות. אנשים מטילים ספק. אצלנו בישראל רואים את זה בהתפכחות של ציבור גדול ממערכת המשפט, הרבה בעקבות נגישות של מידע שבעבר היה פשוט לא קיים. הרע – התופעה הזו מייצרת בורות, כמו זו שהפגין סנדרס בראיון הידוע לשמצה שלו.
הבורות הנואלת הזו לא מפריעה להמוני תומכיו. היא גם לא תפריע להם ולא תשפיע על ביצועיו בבחירות המקדימות. הם ימשיכו לתמוך בו כי הם בורים כמוהו מצד אחד, ואנטי ממסדיים כמוהו מצד שני.
לנו זה מפריע כי סנדרס יהודי - איך הוא יכול להגיד כזה דבר עלינו, הרי הוא אחד מאתנו? זהו – שהוא לא. הוא מייצג מאסה די גדולה של יהודים בארה"ב שמתנערים מהסולידריות ההיסטורית עם מדינת הלאום היהודית (קונספט שזר להם כשמאל). הם ממצבים את עצמם כגורם נפרד. זה לא מפריע להם, כמובן, לנסות להשפיע על החיים בישראל, על מדיניותה וריבונותה דרך ארגונים כמו הקרן לישראל חדשה, ג'יי סטריט ודומיהם.
למען ההגינות חייבים לומר שהבחירה ההיסטורית של ישראל ביהדות האורתודוקסית החרדית כ"דת מדינה" תרמה לתחושת הזרות הזו בקרב יהדות ארה"ב, שרבים ממנה שייכים לזרמים אחרים.
אבל בלי קשר לכך – אני חושב שמדובר באינסטינקט יהודי עתיק-יומין. השמאל היהודי בארה"ב מזהה את עלייתו של האסלאם הפוליטי שם, שהיום הוא כבר גורם רב השפעה בוושינגטון. הם מזהים גם את הטרנדים של התחזקות השמאל הרדיקלי באוכלוסיות מסוימות. הם מייחסים לו יותר מדי חשיבות כי הוא מתחזק במקומות שבהם הם נוכחים, כמו האקדמיה וחלק מערי צפון מזרח ארה"ב.
היהודים, כמו כולם, ניזונים מהבועה סביבם. הם מהמרים על כך שהשמאל ימשיך לשלוט בארה"ב ואף יקצין – והם חוששים להפוך למטרה בגלל הקשר שלהם לישראל. זה מה שמוביל יהודים אמריקאים טובים לשתף פעולה עם ה-BDS, עם תנועת הקמפוסים האנטי ישראלית ועם שלל ארגוני שטנה. זה מה שמייצר אדם כמו סנדרס, יהודי שלא בוחל להפיץ תעמולה אנטישמית שקרית.
אנשים כמו סנדרס החליטו למתג את עצמם כחלק מהשמאל הרדיקלי הפרו-אסלאמי, ולא כחלק מהלאומיות היהודית, אפילו במחיר של קונפליקט עם מדינת ישראל. מספיק לדמיין את התסריט הבדיוני מעט של מרוץ לנשיאות שלו נגד טד קרוז. מועמד יהודי אנטי ישראלי מובהק, נגד מועמד נוצרי ימני שהוא אולי הפוליטיקאי הפרו-ישראלי ביותר בתולדות ארה"ב.
אלא שיהדות ארה"ב לא מנהלת סיכונים. בהתייצבות האוטומטית לצד השמאל המקצין, בפרט עם שני מועמדים בעייתיים כמו סנדרס וקלינטון (אחד סובל מבורות, השנייה סובלת מחוסר אמינות) הם לא מכינים את עצמם מספיק לאפשרות של ניצחון הימין הפרו ישראלי – ולמערכת היחסים שתיווצר בעקבות כך עם הממשל האמריקאי מחד ועם מדינת ישראל מאידך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם