ראשי » חדשות » דעות

מערכת המשפט לא עומדת מעל לביקורת

כשם שאת הצבא צריך לבקר בלי להרוס את יכולת פעולתו, כך יש לעשות לגבי המערכת המשפטית. שיח ראוי הוא זה ששם לנגד עיניו את העתיד שרוב הציבור היה מעוניין לראות במדינה

אין הסכמה בין כולנו לגבי אופי המציאות הרצויה, אבל דומה כי בשיח שזה ייעודו גם מייצגי העמדות השונות יביאו בחשבון שהמציאות הרצויה מורכבת מאיזון בין ערכים וצרכים מגוונים, ובוודאי שהדבר ישפיע גם על סגנון השיח. במצב כזה, במקום לנוע בין מטוטלת של קצוות יכוון השיח מראש לסינתזה הרצויה.

הנה מבחר דוגמאות מהשבוע האחרון - שבוע ישראלי סוער נוסף: הסערה האחרונה, נכון לשעת כתיבת הדברים, נסבה על חשיפת קול ישראל בדבר ההפרדה בין יולדות יהודיות וערביות בבתי החולים. ההפרדה המאוסה הזו אמנם אינה בהכרח ביטוי של "גזענות", שכן לרוב אינה מבטאת תחושת עליונות של היהודים כלפי הערבים – כפי שביטאה ההפרדה בין לבנים ושחורים בארה"ב - אלא היא עוד אחד מביטויי השפל שאליו הגיעה העוינות בין יהודים וערבים.

לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- למי תאמינו - צעירה מעורערת או רוצח מניפולטיבי?
- בגלל שדרעי מזרחי הוא חסין מפני ביקורת?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 
אך העובדה שזו לא גזענות אינה עושה אותה למכוערת או פסולה פחות. למה? כי סביר להניח שהמציאות הרצויה שרוב בני החברה הישראלית היו מעדיפים לראות לנגד עיניהם היא חברה שבה שני העמים מצליחים לחיות יחד ולקדם שיתוף פעולה למרות העימות הלאומי, ואולי בכך גם מצליחים לצמצם את גבולותיו.

אדרבה, הניסיון מלמד שדווקא בתי החולים הם המקום המובהק שבו שותפות הגורל האנושי – שמחת הלידה, אימת המחלה, ההוקרה לרופא או האחות – מצליחה לטשטש את הגבולות והמתח שבין העמים. אם כך, גם המדיניות והשיח צריכים לכוון לנקודה הזו, ורע מאוד יהיה אם גם נקודת המפגש הזו תיפול קורבן לשנאה.

הוא הדין לגבי העימותים בין שרת המשפטים איילת שקד ובית המשפט העליון, בין פרקליטי המדינה למבקריהם מנציבת הביקורת ויוצרי הסדרה 'צל של אמת'. רוב אזרחי ישראל היו מעדיפים מן הסתם שבישראל יתקיים מוסד שיפוטי שימנע התעמרות של הרשות המבצעת והמחוקקת בציבור, כשם שהם רוצים פרקליטות חזקה שאינה נרתעת מבעלי שררה. באותה נשימה, איננו מעוניינים שהמוסדות החשובים האלה יהפכו בעצמם לגורם שמעל לכל ביקורת. כשם שהצבא, שחיוניותו אינה פחותה מזו של בית המשפט, אינו עומד מעל הביקורת, כך גם המערכת המשפטית.

גם כאן העמדות וסגנונן צריכות להתנקז לנקודת האיזון: לאפשר ביקורת מכובדת ועניינית כלפי בית המשפט העליון והפרקליטות - וביקורת כזו יכולה להישמע גם מפי שרים בממשלה, ובוודאי שמפי יוצרים דוקומנטריים - ובלבד שלא תנסה לערוך דה-לגיטימציה גורפת לגופים המבוקרים. כשם שאת הצבא צריך לבקר בלי להרוס את יכולת פעולתו, כך יש לעשות לגבי המערכת המשפטית.
 
ברוח זו, אמירה שלפיה בג"ץ צריך להתערב רק בנושאים הנוגעים לפגיעה בזכויות אדם היא עמדה לגיטימית, אבל עמדה התוקפת את בית המשפט על שהוא פועל "בסמכות, ללא אחריות" כבר הרבה יותר בעייתית, שהרי היא מרוקנת את כל תפקידו של בג"ץ גם בענייני זכויות אדם. מעצם אי השתייכותם לרשות המבצעת, לשופטי בג"ץ יש סמכות ללא אחריות. תפקידם לומר מה ראוי ומה אינו ראוי מבחינה חוקתית, ולא לגבש מדיניות חלופית.

המחלוקת שפתחה את השבוע, שנראית כבר כמעט פרהיסטורית, עסקה בעניין גיורים אורתודוכסיים חלופיים. זו מחלוקת שונה, משום שבמסגרתה יש ויכוח נוקב על עצם התמונה הרצויה. יש מי שיגידו כי החזון הזה הוא חפיפה בין דרישות ההלכה לאלה של המדינה, כדי שלא ייווצרו שני סוגי יהודים - אלה שרק המדינה מכירה בהם, ואלה שמוכרים גם לפי ההלכה. אבל אפילו לשיטה זו אין לפסול גיורים אורתודוכסיים חלופיים, שהרי גם הם מתקיימים על פי דרישות ההלכה. ההתנגדות להם נובעת בעיקר מיצר שליטה ממסדי, ולכל היותר מגישה הלכתית מחמירה.

אלא שהוויכוח עמוק הרבה יותר, והוא אכן נוגע לתמונה הרצויה. לטעמי, העיקרון המכונן בסוגיה זו צריך להיות שמדינת הלאום של העם היהודי תכיר ביהדותו של כל אדם שניתן להגדירו ככזה מבחינה לאומית, גם אם הוא אינו עונה לדרישה ההלכתית האורתודוכסית. זאת, מתוך הכרה בכך שכבר כמה מאות שנים ההיסטוריה היהודית אמרה את דברה, וכי אין עוד חפיפה בין הזהות היהודית לשמירת מצוות.

זה הכיוון שהלכה בו אמנת גביזון-מדן, והוא הכיוון הרצוי שהיה מייתר את כל דילמת הגיור לגבי הרוב המכריע של עולי ברית המועצות לשעבר. כמובן, כיוון כזה מחייב הגדרת זהות לאומית - והאמנה אכן ניסתה ליצור הגדרה כזו, שלא כאן המקום להיכנס אליה. אפשר כמובן לחלוק על תוכן ההגדרה של האמנה, אבל הכיוון שהלכה בו נראה זה הנכון והראוי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יאיר שלג

עיתונאי ב'מקור ראשון' וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מחבר ספרים על החברה הישראלית

לכל הטורים של יאיר שלג