רק דמיינו את רבין במקום גנדי בתחקיר 'עובדה'
זה לא משנה מה יופיע בתחקיר. הפור כבר נפל. הדיון בציבוריות הישראלית על כל נושא שעל סדר היום הוא כבר מזמן לא עניין של אמת ושקר, של ערכים ומוסר או של צדק. הוא דיון של ימין ושמאל
תחקיר על יצחק רבין. סודות אפלים מעברו שעולים מן האוב ומכתימים את זכרו של מי שהפך לכמעט אל של השמאל הישראלי. הזאת מורשת רבין שהשמאל האדיר? האם לא ראוי לבחון מחדש את זכרו של האיש בציבורית הישראלית? איך שהימין בישראל היה עושה מזה מטעמים. "אז מסתבר שהוא לא כזה קדוש", "זה האיש שהשמאל הפך לסמל?", ואלו היו רק מעט מהטוקבקים והסטטוסים, היותר עדינים, שהיו רצים ברחבי הרשת.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- משרד החוץ הישראלי מחרים את תומכי ישראל
- מה ההבדל בין ענבל אור למדינת ישראל?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כמובן שגם בצד השני של המטבע רפלקס ההקאה הטבעי היה עובד והשמאל הישראלי, או לפחות מה שנשאר ממנו, היה פולט בחירוף נפש את האמירות המצופות ממנו על הביזיון שבביצוע תחקיר נגד אדם מת. אבל 'עובדה' לא מעלה תחקיר על רבין. היא מעלה תחקיר על גנדי. אז הכל הוא בדיוק אותו דבר – אבל הפוך.
תחקיר עובדה: הסודות האפלים של רחבעם זאבי
זה לא משנה מה יופיע בתחקיר. הפור כבר נפל. הדיון בציבוריות הישראלית על כל נושא שעולה על סדר היום הוא כבר מזמן לא עניין של אמת ושקר, של ערכים ומוסר, של צדק. הוא דיון של ימין ושמאל.
ככה היה בפרשת החייל היורה בחברון. אני לא חשוד באהבת מחבלים ואם כבר הזכרנו את גנדי, דעותיי זהות לשלו ואף ימינה משם, אבל ההתגייסות ההמונית להגן על החייל מצביעה על חוסר בגרות. על חוסר יכולת להבין שגם אם אתה אוהב את המחבלים שלך "well done", יש דרך לעשות זאת ויש התנהלות שהיא יותר מבעייתית - צבאית ומוסרית.
כאשר חבריו של השחקן משה איבגי יצאו להגנתו הם הותקפו על ידי הימין, על כך שלא יכלו שלא לתמוך בחברם לבימה ונמנעו מלגנותו. אבל כאשר צפו ועלו טענות על מפקד דתי נערץ, ובשני המקרים אין כוונה לפסוק דין לכאן או לכאן, ההתנהלות לא הייתה שונה בהרבה. דיון של ימין ושמאל. בלי לשים לב לכך שברגע שהדמות המסוקרת מגיעה מהמחנה הפוליטי השני, כל השיח מתהפך בהתאם. בלי יכולת לומר "אם אלו צבועים אז גם אלו. אם אלו צודקים אז גם אלו".
בסוגיית סג"ל שחיקה את ח"כ סתיו שפיר בתוכנית ה'פטריוטים' בערוץ 20, בשילוב בדיחה לא מוצלחת וכזאת שבוודאי אינה ראויה לאדם דתי, התשובה בפי כל הייתה שב'ארץ נהדרת' היו תכנים גסים ונוראים הרבה יותר שנכתבו נגד נשות ציבור ימניות.
נו? אז שגם 'ארץ נהדרת' יחדלו. שאם "היריבים" נוהגים באופן פסול, זה מצדיק התנהגות זהה? אבל מבחינה מוסרית כמעט אף אחד לא שאל את עצמו מה דעתו בנושא, כיוון שהיה יותר חשוב "להביע נאמנות" למחנה שאליו משתייכים, מאשר לעשות בירור אמיתי. היה חשוב יותר לבחור צד במגרש מאשר להחליט מה החוקים של המשחק.
הנורמה הזאת נובעת מכך שכל ההתנהלות הפוליטית היא כזאת. כל פרשה שמתפוצצת מביאה עמה גל תגובות אוטומטיות וצפויות מנבחרי הציבור ומהמון העם כאחד, סטטוסים, ציוצים, צילומי מסך של סטטוסים קודמים מאותם אישים והיד ברשת נטויה. לא צריך להיות חדי הבחנה כדי לראות את הצביעות והשוני בהתייחסות לפרשיות זהות בחומרתן, אך שונות בקורבנן.
אבל לא רק הפוליטיקה נגועה בצביעות הזאת. לא סתם 'עובדה' עושים בסופו של דבר תחקיר על גנדי ולא על רבין. התחקיר היחיד שכוון נגד השמאל ועלה בתוכנית, כלל לא היה תוצר שלהם אלא של ארגון 'עד כאן'. לא היה ניתן לברוח מהתחושה שאנשי התכנית היו כמי שכפאם שד לבגוד באנשי שלומם מהשמאל.
"התקשורת השמאלנית" הובילה למציאות של ציבור שנחבט ונחבל פעם אחר פעם בתחקירים שטחיים ושקריים. שראה איך מאתרגים אנשים מאוד מסוימים. הציבור הזה צבר זעם ותסכול. ועכשיו הוא שולט. עכשיו הוא רוצה צדק, אבל הצדק הזה טבוע בכמויות אדירות של רצון אחר – נקמה.
וכאשר נוקמים, גבירותי ורבותי, עושים זאת בדיוק באותה צורה שבה פגעו בך. הימין בישראל לומד לשלוט והדרך היחידה שהוא מכיר היא זאת שבה נקט השמאל. הימין לא ממציא את הגלגל הוא פשוט מסובב אותו לכיוונו.
השאלה היא מה הימין בישראל מבקש להשיג. להתנהג באותה צביעות ודו פרצופיות רק מהצד השני של המתרס כי זה יותר נוח לנו? כי זאת הדרך הנכונה? זאת האמת? אולי זאת אפשרות, אבל אז צריך להיות הוגנים ולומר – אנחנו לא יותר טובים מהצד השני - אנחנו רק שונים מהם. בשם האמת שלנו נעשה לכם בדיוק מה שאתם עשיתם לנו בשם האמת שלכם.
במקרה כזה אנחנו צריכים לארוז את כל הטענות המוסריות והערכיות ולשים אותן עמוק עמוק במחסן. אך יותר חשוב אנחנו צריכים להבין את הסיכון האדיר שבדבר. אם פירות המאבק נגד העוולות שנעשות בצד אחד ינוצלו על מנת להתנהג באותה צורה רק בכיוון השני, הרי שבקלות נוכל למצוא את עצמנו מדרדרים במדרון מוסרי.
ישנה חובה קדושה שבמהלך המלחמה על האמת נתנהג בצדק. יותר מאפשר להתווכח על מהו אותו צדק, אבל אם המלחמה על האמת תהפוך למלחמה בשביל הנקמה, בשביל להגיד 'אם לכם מותר אז גם לנו מותר', הרי שהכיעור יידבק בנו בדיוק כמו באלו שנגדם הצבנו מראה. הדרך לגיהנום יכולה להיות רצופה כוונות טובות, אבל לעולם לא נגיע לגן עדן אם דרכנו תהיה רצופה כוונות רעות.
אקו"ם