למה למרות הכול אני הולך לעצרת התמיכה בחייל?
הייתי שמח להישאר בבית ולתת לבית הדין הצבאי לעשות את תפקידו, אבל מאחר ויש כאן אנשים שהחליטו לטמא את ההליך, ולייצר לחץ מהכיוון שלהם, אין ראוי מלהראות שלחץ אפשר לייצר משני הצדדים. אז איך אומרים? ניפגש בכיכר
אני עדיין לא יודע להסביר לעצמי למה אני מתכוון ללכת לעצרת למען החייל היורה שתתקיים היום (ג'), יש כל כך הרבה סיבות לא ללכת, הראשונה, היא שאני פשוט לא באמת משתגע על עצרות, הן צפופות מדי, לרוב רועשות מדי וברובן נשמעים תמיד הכי חזק הקולות הכי קיצוניים שמגיעים אליהן.זה נכון לכל הפגנה, גם אם תמלא את הכיכר בחמישים אלף איש שמאמינים שהחייל טעה אך נעשה לו עוול, ברור לכולם שבכותרת של רוב העיתונים יופיע איזה שלט של איזה כהאניסט שהחליט לשבת בבית ולכתוב על בריסטול באותיות קידוש פרובוקציה "כהנא צדק, מוות לערבים".
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- מי אתם שתפגינו בכיכר? רק לשמאל מותר
- הצבא שגה, התקשורת התסיסה - עכשיו הזמן לשקם יחסים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אלאור אזריה, החייל היורה בבית הדין. ''אין ראוי מלהראות שלחץ אפשר לייצר משני הצדדים''.
צילום: יוסי זליגר
אני גם שונא פסטיבלים, הביטולים אתמול של כל מיני אמנים שניסו לקחת טרמפ על העצרת ואז גילו שהטרמפ לא לוקח אותם בדיוק למקום שהם רצו - דווקא עשו לי טוב, אין בהם צורך.
עצרת שכזו מספיק שתכיל כמה מילים של המשפחה, אולי שיספרו קצת על הילד, כדי שנכיר יותר טוב את הבחור ששר הביטחון שלנו כבר קבע שהוא דאעש, נעמוד שם חצי שעה, אולי איזו שירת המנון קלה, ולקפל. לא צריך להפוך את זה לפסטיבל, משום מה להופעות שכאלה יש נטייה לטעמי להפוך את האירוע לקצת פחות רציני. עיין ערך הופעות האמנים בהפגנות המחאה החברתית.
אלאור אזריה, החייל שירה בחברון בבית הדין:
אתם יודעים מה? אני גם בכלל לא בטוח שהעצרת הזאת לא עושה נזק לחייל, יכול להיות שהדבר שהוא הכי זקוק לו בעולם זה שקט תקשורתי, והורדת הלהבות.
אז למה בכל זאת אני מתכוון ללכת, למרות כל אלה? אולי בעיקר בגלל שכל כך הרבה אנשים מנסים להשאיר אותי בבית. עוד לא עברה רבע שעה מהרגע שהוכרז על קיום העצרת וכבר בחרו בידיעות אחרונות להעניק לאירוע את הכותרת "אייל גולן מול הרמטכ"ל", בתוכניות הבוקר מיהרו ללהג על כך שמדובר בהפגנה נגד שר הביטחון והרמטכ"ל, ציפי לבני מיהרה לפרסם סטטוס מרגש בו היא קוראת לאנשים לא לצאת לכיכר, בחדשות הצהריים תקף מגיש חדשות שהיה פעם דובר צה"ל את רון חולדאי על ההחלטה להשכיר למארגנים את הכיכר, וחולדאי מצדו המשיך את הקו "הנכון" וקרא לתושבי העיר לא להגיע לעצרת.
הלחץ עבד, דוד דאור ביטל כי "יש לו הופעה", אייל גולן ביטל כי בכל זאת, אחרי כל הבלגן שהיה לו הוא לא יכול להרשות לעצמו להסתכסך עם ידיעות אחרונות, והוויב הכללי שנוצר סביב העצרת הפך ל-"הימין הקיצוני נגד צה"ל".
''ניסה לתפוס טרמפ וגילה שהוא לא לוקח אותו בדיוק למקום שרצה''.
צילום: אמיר מאירי
הניסיון להפוך כל מי שחושב שהחייל אולי טעה אך נעשה לו עוול לימין קיצוני, הוא זה שמוציא אותי לכיכר. מעולם לא התחברתי לקיצוני המחנה שלי, אני סולד מלה פמיליה, ואני לא מקבל את רוב הדברים שיוצאים מהפה של ברוך מרזל, אבל כשאני מבחין בהתגייסות תקשורתית כללית בתוספת התבטאויותיהם של אנשים ממחנה פוליטי מאוד מסוים, בתוספת בוגי - נגד ציבור כל כך גדול שחש שנעשה לחייל עוול - אני יוצא מהבית.
מדהים לגלות איך אותם אנשים שמספרים לנו כל היום כמה ארגונים כמו "שוברים שתיקה" ועיתונים כמו "הארץ" שעסוקים כל היום בהכפשת והוצאת דיבתם של חיילי צה"ל בעולם, חשובים לדמוקרטיה, ואיך כל ביקורת מהצד הימני כלפי הרמטכ"ל ושר הביטחון הופכת למסע הסתה.
הייתי שמח להישאר בבית ולתת לבית הדין הצבאי לעשות את תפקידו, אבל מאחר ויש כאן אנשים שהחליטו לטמא את ההליך, ולייצר לחץ מהכיוון שלהם, אין ראוי, מלהראות, שלחץ אפשר לייצר משני הצדדים. אז איך אומרים? ניפגש בכיכר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם