ראשי » חדשות » דעות

על חוט השערה: צה"ל ומלחמתו בשיער הפנים

הבעיה המהותית בסיפור החייל היורה היא לא מוסרית, אלא חוסר המשמעת. דווקא המהלכים של צה"ל נגד גידול זקן הם מלחמה מיותרת, לפחות לפי תולדות שיער הפנים בזירת הקרב, מספרטה ועד הוויקינגים. טור לתחילת ספירת העומר

שמתי לב שאנשי שמאל נורא אוהבים להשתמש במושגים של מוסר יהודי כשיש מחבלים ערבים בסביבה. כל השנה יהדות קשורה עבורם בכפייה, בחשכה דוגמטית, בפרימיטיביות, במשיחיות גזענית. אבל איך שצץ ערבי בסביבה, פתאום הם נזכרים במוסר יהודי מבית סבא. מתרפקים עליו, מתכסים בו כמו בשמיכת פוך נעימה, כולם הנביא ישעיהו.

לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
• אייל גולן שוב בקונצנזוס – זה לא מקומם אתכם?
• להט"בים דתיים צאו מהארון - מוכנים לקבל אותנו

מצטער, לא קונה את זה. גם לא במקרה של החייל מחברון. ברור שערכית אסור לירות במחבל גוסס, לא בגלל צלם אנוש אלא בגלל שזה לא חוקי. למחבל שבא לרצוח יהודים אין שום זכויות מוסריות. הוא צריך למות. לטעמי, אחרי כל הסיבוב האתי צריך לגעת גם בבעיה המהותית שמתגלה שוב בפרשה - חוסר משמעת ובלגן פיקודי.
 
בן-גוריון כבר חשש שצה"ל, בעקבות הפלמ"ח, יהפוך למיליציה. בשל כך הוא העדיף את הקצינים יוצאי הצבא הבריטי על פני גונבי התרנגולות מהפלמ"ח. זה, והעובדה שהפלמ"חניקים היו נתונים למרות מפ"ם וזו למָרות סטלין. בן-גוריון צדק. 68 שנה חלפו מקום המדינה, ועדיין נשמר בצה"ל האתוס של כומתה בכיס ובלי גומיות במכנסיים. חיילי צה"ל לא מסוגלים עד היום לעשות ת"ס תס"ח נורמלי.

גם אני פעם חשבתי שסוד כוחנו הוא בשלומפריות חיננית, אבל זו טעות. צפיתי באחד מערוצי הכבלים בתוכנית ריאליטי על טירונות ב'רויאל מארינס', הנחתים המלכותיים הבריטים. החודש הראשון של הטירונות שלהם מוקדש ליישור קו בענייני סדר ומשמעת. מלמדים אותם להתקלח נכון. אשכרה הם עומדים ערומים במקלחת, והסמל, גבר מגויד בן ארבעים פלוס, לא נער יפה עיניים, מלמד אותם איך ואיפה לסבן. בין אימוני הכושר והסדר הם לומדים לקפל חולצות על הסנטימטר ולסדר אותם בארון ברווחים מדויקים על המילימטר, וזה עוד לפני שהם ירו כדור אחד. ואי אפשר לחשוד בצבא הבריטי ברכרוכיות. ומכאן, באותו עניין כמעט, לנושא הזקן.

כידוע, גברים לא בוכים. הם רק משקים את הזקן שלהם. מאז ומתמיד, כמו שסיגר לא היה רק סיגר, גם זקן הוא לא רק זקן. כמו שבוודאי שמתם לב, זקן הפך לחתיכת נושא שנוי במחלוקת בצבא בזמן האחרון. חיילים מזוקנים הודרו מטקס ביד ושם, השופט מזוז קבע שזקן אינו חובה דתית, וכך הלאה.

באופן אישי אני לא סובל זקן. בשלושים של אבא שלי נראיתי כאילו אימנתי בואש לשבת לי על הפרצוף כחיית מחמד צמודה. זקן מגרד לי. אבל אני לא האישיו. למשה רבנו היה זקן, ולרבי עקיבא גם. לאפלטון, לסוקרטס ולקרל הגדול היה זקן, וגם למוחמד נביאם. למרקס היה זקן, ללנין ולפרויד, וגם המינגווי, דוסטויבסקי וטולסטוי הסתובבו עם רעמת שיער על הסנטר. אפילו להרצל היה זקן. גבר עבדקן היה גבר עם כבוד, עם מוג'ו. הצאר איוון האיום, פסיכופת עם זקן, טען כי "גילוח זקן הוא חטא שאפילו דם מרטירים לא יכול לנקות".

אז מה קרה שצה"ל נלחם פתאום בזקנים. משמעת, זוכרים? ונדמה לי גם שזה קשור לעובדה שאנחנו תמיד נלחמים את המלחמה הקודמת. ההיפסטרים החזירו את הזקן לאופנה, והדוסים משלמים את המחיר. אבל לפני שנצלול לסוגיה המקומית, אתם מוזמנים לטיול שעיר בהיסטוריה הצבאית.
 

את המוניטין של הצבא הספרטני אין צורך להציג. ההיסטוריה הצבאית מעמידה את הצבא הספרטני במקום גבוה במצעד המלחמה. כידוע, כבר בגיל שבע היו ילדי ספרטה מוכנסים לנוהל קרב. מהשורה שחרר רק המוות.

ההיסטוריון היווני הרודוטוס כותב כי לפני קרב תרמופילאי, שבו 300 לוחמים ספרטנים בפיקוד ליאונידס ערכו קרב בלימה נגד הצבא הפרסי העצום, ניגש אחד החיילים האתונאים וסיפר ללוחמים הספרטנים שמספרם של הפרסים כה רב, עד שבשעה שהם יורים את חציהם, השמש מוסתרת. דינסאנס, לוחם ספרטני, ענה לו: "יפה דיברת, אתה מביא לנו בשורות טובות. אם נכון הדבר שהפרסים מאפילים בחציהם על השמש, אז נוכל להילחם בצל". עוד סיפר הרודוטוס שהלוחמים הספרטנים עמדו בשטח ההתארגנות הקרבי מול הכוח הפרסי, וסירקו את שערם הארוך. זו הייתה דרכם להקניט ולהתגרות באויביהם. שוו בנפשכם את התמונה. עומדים לוחמים מסוקסים ומסדרים את השיער, כמו בימים הטובים אצל שוקי זיקרי.

לפי חלק מהרשומות ההיסטוריות, הספרטנים אפילו סידרו זה לזה את השיער, ותודו שאם אתם חיילים פרסים הלב נופל לכם לגטקס כשאתם רואים לוחמים מזרי אימה מתנהגים כמו ילדות בנות תשע במסיבת פיג'מות - רגע לפני שהם יוצאים לקרב שבו לא יורים מרחוק בנשק אוטומטי, אלא צריך ממש לנקב גופות בחרבות וכידונים.
תוסיפו לזה שלפני יציאתם לקרב היו האימהות והנשים הספרטניות מעניקות ללוחמים מגן שעליו נחרטו המילים "אתו או עליו". כלומר או שתחזור עם המגן כמנצח, או שתחזור מת עליו. בשום פנים ואופן אל תשוב בלעדיו. משום שאם כך, הרי שהשלכת אותו בלהט הקרב כדי להימלט ואז תוצא להורג.

והנה, למרות הזקנים והשיער הארוך, ספרטה, עד כמה שידוע לי, החזיקה מעמד 400 שנה בקירוב עד שנבלעה באימפריה הרומית. צבאה החזק אפשר לה להתקיים ללא חומה עד אמצע המאה הרביעית לפנה"ס.
 

סיפור דומה עם שיער היה לוויקינגים. כידוע, הוויקינגים היו לוחמים נועזים וימאים משוכללים. בדרך כלל כשחושבים עליהם חושבים על ענקים מטונפים וברוטליים שמצחינים מניחוח גוויות אנגלים. חבר'ה שהמעדן שלהם הוא ראש כבש מבושל, ושמכבסים את הבגדים בשתן פרות. מצד שני, אותם ויקינגים מזרי אימה היו מסורים לטיפוח הזקן והשיער. מתברר שחוץ מלרצוח ולשדוד היה להם פטיש לשיער שלהם. כל ויקינג שכיבד את עצמו התגאה ברעמת שיער וזקן מפוארת, כמו כוכבי רוק בשנות השבעים. הוויקינגים נקברו עם חפצים אישיים, ובקברים שלהם נחשף שלרובם הייתה ערכת טיפוח קוקטית שכללה פינצטה, מספריים זעירות, סכיני גילוח ומסרק אישי. מסתבר שהוויקינגים הטרימו את המטרוסקסואלים וההיפסטרים.

כ־700 שנה לפני שאהוד ברק דיבר על "לראות לאויב את הלבן שבעיניים", הגיבור הסקוטי ויליאם ואלס, אבי הלאומיות הסקוטית, פנה לאויביו האנגלים במילים: "אנחנו באים בכוונת שלום אבל מוכנים לקרב. נחושים לנקום על חוסר הצדק ולשחרר את מולדתנו. אם תתקפו אותנו, אנחנו מוכנים לפגוש בכם זקן אל זקן". אותו לראש אכ"א.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg