אראל מרגלית הפך ממועמד חזק לטוקבקיסט
התסריטאים של הח"כ מהמחנה הציוני נפלו למלכודת חוסר האמינות שהפילה גם את סרטוני האפוקליפסה של משה איבגי בבחירות – הם בחרו להפוך את ישראל למדינה ש"נלקחה בשבי". כשנסחפים בצורה כזו ההקשבה יורדת – ונשארים עם פופוליזם זול
הסרטון של אראל מרגלית הוא לא פחות מפספוס. סרטון של איש "המחנה הציוני", באותה אנרגיה, עם אותה אמירה של "תחזירו לנו את המדינה" ואפילו עם סיומת ה"קיבינימט" – היה יכול לעשות טוב לאיש. כי לציבור בישראל יש זיכרון קצר וחיבה גדולה למסרים חזקים – ולאראל מרגלית בהחלט יכלו להיות כמה מסרים כאלה.• ליכודניקים, אראל מרגלית חושב שאתם עדר פרימיטיביים
מה שהיה יכול להישאר ממהלך כזה של מרגלית הוא "החזק הזה ממפלגת העבודה", ולהציב אותו בפינה האחרת של הזירה מול הרצוג ויחימוביץ' התשושים. רק שכמו כל דבר שהשמאל בישראל עושה – גם אראל מרגלית לא ידע מתי לעצור, ונסחף למחוזות ההזיה הלא רלוונטיים.
אראל מרגלית
צילום: יוסי אלוני
מרגלית גילה אזור תקיפה נכון שבתחום השיווק והפרסום נקרא "אוקיינוס כחול". מה זה אומר? שבעולם התחרותי קיימים שני סוגי אוקיינוסים – אדום וכחול. באוקיינוס האדום שורצים הרבה כרישים, שנלחמים ביניהם על הדגים ועקב כך יש הרבה דם. אבל יש עוד אוקיינוס, עם מעט כרישים או בלי כרישים בכלל – אוקיינוס כחול ונקי מתחרות.
עוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- מה שפסח מגלה לנו על העם ולא רוצים שתדעו
- על חוט השערה: צה"ל ומלחמתו בשיער הפנים
- אייל גולן שוב בקונצנזוס – זה לא מקומם אתכם?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
למען האמת, האוקיינוס האדום במפלגת העבודה הוא זירת כרישים חלשים ורכים – ומרגלית יכול היה להיות הכריש הענייני והישיר, שלא פוחד להגיד דברים ויש לו את הקול והאסרטיביות המתאימים. זה היה יכול להיות מהלך מנצח בתוך מפלגת העבודה, עם פזילה נאה למרכז. ואראל מרגלית יכול למלא את השאיפה של בוחרי השמאל-מרכז לראות במפלגה אנשים חזקים יותר.
הסרטון של מרגלית:
אבל מה, התסריטאים של מרגלית נפלו למלכודת חוסר האמינות שהפילה גם את סרטוני האפוקליפסה של משה אבגי בבחירות – הם בחרו להפוך את ישראל למדינה ש"נלקחה בשבי" על ידי הימין הקיצוני - לקחת את כל מה שקיצוני ואזוטרי בימין, ולהפוך אותו לחזות הכול. ומה שקורה כשנסחפים הוא שהאמון בתוכן נפגע, ההקשבה יורדת – ואתה נשאר עם פופוליזם זול.
הציבור, שרובו נע בין המרכז ימינה, כבר לא קונה את ההיסטריה שמשדר לו השמאל והתקשורת שלו. הציבור כבר יודע שלא הכול פה נוער הגבעות ושלתקשורת יש אובססיה לגביהם. אחרי חצי שנה של טרור סכינים, נוער הגבעות הוא בעיה קטנה. בציבור מבינים שלא כולם שם שורפים משפחות.
הלאה, לאורן חזן. הליכוד הוא לא אורן חזן ואורן חזן לא לקח לאראל מרגלית את המדינה. הציבור יודע שהמדינה נמצאת בידיים אחראיות של נתניהו, בנט, יעלון ואיילת שקד. גם משה כחלון הוא איש בעל היסטוריה של עשייה בעבר ובהווה, לא פחות ממרגלית. אפילו סערות מירי רגב הולכות ומתגלות כהיסטריה של אמני שמאל מתוסכלים.
אבל יותר מהכול - לציבור נמאס לקנות את ההיסטריה ואת השחרת המדינה שהשמאל מנסה לשווק לו בכל הזדמנות. בסקרים שנערכים בציבור – שביעות הרצון מהחיים בישראל ממוקמת גבוה, והיא בטח לא ישראל השוממה והעצובה שראינו בסרטים של משה איבגי (עוד אחד שלאור הפרסומים האחרונים לא נראה שהוא יכול להטיף למישהו מוסר על התנהלות). "המדינה הולכת למקום רע" זה כל כך בחירות 2015.
סרטון ה''דקה ה-89'' של אבגי
צילום: צילום מסך
הציבור רוצה אמת. אם אראל מרגלית היה עובר באופן ענייני על יוקר המחיה, על השחיתויות, על מחירי הדיור, על התנהלות בעייתית אמיתית של ראש הממשלה – היה לו סיכוי להציג את עצמו כחזק וגם הגיוני. אבל כשהוא מתעסק ב"נתניהו שחרר יותר מחבלים מכל אחד אחר" – הוא הופך לטוקבקיסט בשקל.
ועכשיו, איך אפשר שלא לדבר על קצת צביעות שמאל קלאסית. מה זה בדיוק "תחזירו לנו את המדינה"? מה עם לדרוש מארגוני השמאל הקיצוני ומעיתון "הארץ" להחזיר לנו את מדינת ה"אפרטהייד" שהם מציירים לכל דורש? איך לא התעכבת על ארגוני השמאל הקיצוניים, שמוכרים את המדינה ואת צה"ל בוועדות האו"ם ואירופה. את אותו סרטון אפשר לעשות הפוך. כי אם הימין "גידל" פה את נערי הגבעות ששורפים משפחות ואת ארגון להב"ה – אז אתם לא רק שגידלתם את "שוברים שתיקה" שמוציאים את דיבתו של צה"ל והופכים אותו אחרי כל מבצע לצבא פשעי מלחמה לכל דורש.
• פורשים מקְרָבִי: ההשלכות של "שוברים שתיקה"
ואם כבר מדברים, להבדיל מנוער הגבעות שהואשם בשריפת משפחה פלסטינית – והימין מיהר להתנער ממנו - בסערת "שוברים שתיקה" המפלגה של מרגלית, שלא לדבר על שמאלה ממנה, מיהרה להגן על הפעילות של הארגון ועל חופש הביטוי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם